פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
2726/18
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני אזורי חיפה
2. משטרת ישראל
3. בית הדין הרבני הגדול
4. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
דוׂד העותר
בשם המשיבה 1 ו-3:
עו"ד יצחק שמואל רוזנטל
בשם המשיבה 2:
עו"ד תהילה רוט
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
עתירה זו מכוונת נגד החלטת משיב 1 – בית הדין הרבני האזורי חיפה אשר הורה ביום 7.3.2018 על המשך מאסרו של העותר למשך שנה בשל עיגון אשתו, משיבה 4. העתירה גם מופנית כלפי משיב 3 – בית הדין הרבני הגדול אשר דחה ביום 19.3.2018 את בקשת העותר לעכב את ביצוע צו המאסר. כן מופנית העתירה נגד משיבה 2 – משטרת ישראל אשר מילאה אחר החלטות בית הדין ואסרה את העותר על פי הוראותיו.
דין העתירה להידחות על הסף.
1.
אין זו הפעם הראשונה שהעותר פונה לבית משפט זה בעתירה לביטול צו המאסר שניתן על ידי בית הדין הרבני האזורי בשל עיגון אשתו. במסגרת בג"ץ 2018/17 דחה בית המשפט ביום 14.3.2017 את העתירה על הסף, בשל כך שהעותר פנה לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים מוחלט בכך שנכון לאותה שעה עיגן את אשתו במשך 4 שנים והיתל פעם אחר פעם בבית הדין הרבני; ובשל כך שהעותר לא מיצה את ההליכים ופנה לבית משפט זה מבלי שהשיג על החלטת בית הדין הרבני האזורי לפני בית הדין הרבני הגדול. כמו כן במסגרת בג"ץ 3229/17 דחה בית משפט זה את עתירתו של העותר ביום 13.4.2017, שוב מפני שלא מיצה את ההליכים ולא השיג על החלטת בית הדין האזורי לפני בית הדין הרבני הגדול. כך נדחו עתירותיו הנוספות של העותר ביום 24.10.2017 במסגרת בג"ץ 7794/17 וביום 1.3.2018 במסגרת בג"ץ 1766/18, מטעם דומה.
2.
מאז, ביום 7.3.2018 הוציא בית הדין הרבני צו מאסר חדש למשך שנה. כפי שעולה מהעתירה ומתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני לעתירה, העותר טרם הגיש ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי, אך במסגרת הבקשות שהגיש לבית הדין הרבני הגדול, וביניהן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הגיש גם בקשה לעכב את ביצוע המאסר עליו הורה בית הדין הרבני האזורי, עד למתן החלטה בערעור. ברם, בקשתו נדחתה ביום 19.3.2018. כנגד החלטות אלו הוגשה העתירה הנוכחית.
3.
על פניו, הדברים שנאמרו בעבר על ידי בית משפט זה לגבי העותר נכונים גם כיום ואף ביתר שאת. ראשית, כל אימת שהעותר לא ימצה עד תום את ההליכים העומדים לרשותו, בדמות הגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול וכל אימת שלא תינתן החלטה סופית של בית הדין הרבני הגדול בערעור שיגיש, דלתו של בית משפט זה תינעל לפניו מפאת אי מיצוי הליכים (השוו: בג"ץ 6653/17 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב (17.10.2017)). שנית, הדברים שנאמרו במסגרת בג"ץ 2018/17 על אודות העותר שהוא פונה כאמור לבית משפט זה בחוסר ניקיון כפיים, הואיל ונכון לשעת נתינת פסק הדין ההוא ביום 14.3.2017 עיגן העותר את אשתו למשך 4 שנים, נכונים היום כפל כפליים שכן מאז ועד היום חלפה למעלה משנה נוספת והוא עודנו מעגן את אשתו. לכך מצטרפת העובדה כי למעט דבר הגשת העתירה בבג"ץ 1766/18, לא גילה העותר דבר על אודות הגשת העתירות הנוספות שהגיש ואשר נדחו על הסף. חוסר ניקיון הכפיים של העותר מלא היום אפוא במלוא חופניים.
4.
בשולי הדברים אעיר כי בכל מקרה אין יסוד לעתירה נגד משטרת ישראל אשר אך ממלאת אחר החלטות בית הדין.
5.
כאמור, העתירה נדחית על הסף.
בית משפט זה כבר חייב את העותר בהוצאות, אך הוא חוזר ומגיש עתירות ללא הצדקה. נוכח ריבוי ההליכים בהם נוקט העותר הוא יישא אפוא בהוצאות בסך של 5,000 ש"ח למשיבים 1 ו-3 יחדיו; 5,000 ש"ח למשיבה 2; ו-5,000 ש"ח למשיבה 4.
ניתן
היום, ט"ז באייר התשע"ח (1.5.2018).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת