החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 2775/99 מאור מנחם נ. משרד הבטחון

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעורהחלטה בבקשת בג"ץ נגד החלטת רשמת בית המשפט העליון בבקשה להארכת מועד

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בג"ץ קבע כי העותר בחר בדרך שגויה כשעתר נגד החלטת הרשמת שסירבה להאריך מועד להגשת בקשת רשות ערעור. הנשיא הורה לעותר לפנות בהסכמת המדינה לרשמת בבקשה להארכת המועד, כדי לאפשר הגשת רשות ערעור ולמצות את הסעדים בחוק. באי-כוח הצדדים התבקשו להגיב תוך 10 ימים.

העובדות

העותר ניסה לקבל רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. רשמת בית המשפט העליון סירבה להאריך לו את המועד להגשת בקשה לרשות ערעור. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לבג"ץ נגד החלטת הרשמת.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הדרך הנכונה לתקוף החלטת רשמת בית המשפט העליון שסירבה להאריך מועד היא הגשת עתירה לבג"ץ?
  2. 2.האם יש לנסות קודם למצות את ההליכים שהחוק מעמיד, כולל בקשה לרשמת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור?

הלכות

  1. 1

    הליך בג"ץ נגד החלטת רשמת שסירבה להאריך מועד אינו הדרך הנכונה; יש לנקוט בהליך שהחוק היתווה ולמצות את הסעדים הקבועים בחוק.

    ״היה על העותר להלך בדרך שהחוק היתווה לפניו ולנסות לבקש רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בג"ץ
  • הארכת מועד
  • רשות ערעור
  • רשמת בית המשפט העליון

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ 2775/99

בפני: כבוד

השופט מ' חשין

העותר

: מנחם

מאור

נגד

המשיב

: משרד

הביטחון, קצין התגמולים

לפי

חוק הנכים

עתירה

למתן צו על-תנאי

ה ח ל ט

ה

בתחילה אמרתי אזמן את באי-כוח בעלי-הדין ואשמיע באוזניהם דברים. ואולם, משנמצא לי כי בא-כוח העותר מישכנו הוא בחיפה, החלטתי אעלה את דבריי על הכתב ואבקש את תגובותיהם של בעלי-הדין.

להקלה על הקורא אצרף לכאן שתי החלטת שנעשו בעניינו של העותר: פסק-הדין בבג"ץ 5538/99 (מיום 16.12.98) והחלטת הרשמת בבש"א 1278/99 (מיום 12.3.99). תיראה החלטתי זו כהמשך לשתי החלטות אלו.

דומה כי הליך זה הנוכחי שגוי, כמוהו כהליך שהיה בבג"ץ 5538/98. כאמור בפסק-הדין בבג"ץ 5538/98, היה על העותר להלך בדרך שהחוק היתווה לפניו ולנסות לבקש רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. אכן, רשמת בית-המשפט העליון סירבה להאריך לעותר את המועד להגשת בקשה לרשות ערעור (בש"א 1278/99), אך תחת אשר ינסה למצוא סעד נגד החלטה זו האחרונה, הגיש העותר הליך בג"ץ זה. לא זו הדרך ולא זה הסעד.

וזו העצה היעוצה: יגיש העותר - בהסכמת המדינה - בקשה לרשמת בית-המשפט העליון, להארכת המועד להגשת ערעור על החלטתה מיום 16.3.99 (בש"א 1278/99). (להקלה על ההליכים יצרף העותר לבקשתו לרשמת החלטה זו שאני נותן עתה). מתוך תקווה כי המדינה תסכים להארכת המועד והרשמת תיענה לבקשה, ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ועל דרך זה ימצה העותר את הסעדים שהחוק מעמיד לרשותו.

באי-כוח העותר ופרקליטות המדינה מתבקשים להגיב על החלטתי זו תוך 10 ימים, ועל-פי תגובותיהם אחליט על דבר המשך ההליכים.

היום, כ' אייר תשנ"ט (6.5.99).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

99027750. G02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

הלכות

  1. 1הליך בג"ץ נגד החלטת רשמת שסירבה להאריך מועד אינו הדרך הנכונה; יש לנקוט בהליך שהחוק היתווה ולמצות את הסעדים הקבועים בחוק.