בג"ץ 2786/19 צואפטה מען מוצטפא נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

השופט ג' קרא:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים להורות למשיבים לפטור את העותר 1 (להלן: העותר ) מהיתר בניה לגבי הנחת צינור מים להשקיית גידולים חקלאיים באדמות טובאס (להלן: צינור המים ); להורות על ביטול הצו הסופי להפסקת עבודה ולהריסה מיום 16.12.2018, מושא תיק בב"ח ה' 48/18 (להלן: הצו ); להורות למשיבים לאפשר לעותר להמשיך בעבודות של השקיית ועיבוד האדמות החקלאיות; להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע הם מפלים את העותר לרעה לעומת מתנחלים יהודים בבקעת הירדן.

העתירה הוגשה ביום 18.4.2019, ובגדרה נטען כי הסמכות לדון בעתירה נתונה לבית המשפט העליון. בעתירה, תואר כי העותר פנה למועצת התכנון העליונה וביקש להעניק לו פטור מקבלת היתר בנייה עבור צינור המים לפי סעיף 7(4) לצו תכנון ערים. לטענת העותרים, בהתאם לסעיף 5א(א)(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק ), בצירוף פרט 2(5) לתוספת הרביעית, עתירה נגד החלטה של מועצת התכנון העליונה לפי סעיף 7(4) לצו תכנון ערים תידון בפני בג"ץ. עוד באותו היום ניתן צו ארעי המורה למשיבים להימנע מהריסת צינור המים, עד למתן החלטה אחרת.

2.

המשיבים טענו, בתגובתם מיום 5.5.2019, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי, תוך חיוב העותר בהוצאות משפט. לגישתם, עניינה המרכזי של העתירה בבקשת העותרים כי בית המשפט יורה על ביטול הצו שהוצא נגד צינור המים. עוד טענו המשיבים כי לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 117 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשע"ח-2018, הליך שעניינו צווי הריסה שהוצאו על ידי ועדת המשנה לפיקוח של מועצת התכנון העליונה, מכוח סעיף 38 לחוק תכנון ערים, כפרים ובנינים חוק זמני מס' 79 לשנת 1966, כבמקרה דנן, מקומו להתברר בבית משפט לעניינים מנהליים בירושלים (סעיף 5א(א)(1) לחוק, בצירוף פרט 2(3) לתוספת הרביעית).

3.

ביום 7.5.2019, הוריתי לעותרים, להגיב לתגובת המשיבים. בתגובה מיום 20.5.2019, טענו העותרים כי הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה הוא לפטור את העותר מהיתר בניה לגבי הנחת צינור מים להשקיית גידולים חקלאיים באדמות טובאס. אי לכך, חזרו העותרים על הטענה שהעלו בעתירה, לפיה הסמכות בעתירה נתונה לבית משפט זה.

4.

לאחר בחינת הדברים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, כלל הוא כי בית משפט זה יימנע מלדון בעניין מקום בו קיים בידי עותר סעד חלופי (ראו, למשל, בג"ץ 876/19 יוסף נגד המועצה המקומית גן יבנה (18.4.2019)). במקרים כגון דא, בהם מתעורר לכאורה עניין מעורב, המעורר גם שאלה שבתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים וגם שאלה שבתחום סמכותו של בג"ץ, נקבע כי אם העניין הדומיננטי בעתירה נמצא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים אזי נתונה לו הסמכות לדון גם בעניין האחר אף אם הוא בסמכותו של בג"ץ (ראו: בג"ץ 4381/97 מייזליק נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , פתח תקווה, פ"ד נא(5) 385,

397-396 (1997); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ג 1605 (2014)).

בענייננו, בחינת העניין הדומיננטי מובילה למסקנה כי הסמכות לעתירה זו נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים. עיון בעתירה מלמד כי רק לאחר שהוצא הצו נגד צינור המים, פנה העותר למועצת התכנון העליונה על מנת שזו תעניק לו פטור מהיתר בנייה עבור צינור המים. יתרה מכך, לטענת העותר אין חובה שבדין לקבל היתר בנייה לצינור המים, וכן כי בידיו כבר מצוי היתר להנחת צינור המים. דהיינו, לגישתו של העותר, ביטול צו ההריסה מתחייב גם ללא קבלת פטור מהיתר בנייה עבור צינור המים ממועצת התכנון העליונה.

לא למותר לציין כי המסקנה לפיה הסמכות לעתירה זו נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, מתבקשת גם מעיון בנוסחו של סעיף 5א לחוק אשר חוקק במסגרת תיקון 117 ואשר מקנה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים את הסמכות לדון ב" עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הרביעית, הפועלים ביהודה והשומרון... בעניין המנוי בתוספת הרביעית, ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תחיקת הביטחון לרבות ביטולה, הכרזה על בטלותה או מתן צו להתקנתה..". במסגרת התיקון בחר המחוקק להעביר עתירות כגון דא לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים ואין מקום לקבל את טענת העותרים ולאפשר סיכול מלאכותי של כוונת המחוקק (ראו והשוו: בג"ץ 2878/19 כיאנה נ' ראש המינהל האזרחי לאיו"ש , בפסקה 5 (16.5.2019)).

5.

אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

6.

לפנים משורת הדין, הצו הארעי שניתן ביום 18.4.2019 יעמוד בתוקפו, לצרכי התארגנות, עד ליום 23.6.2019.