פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
2921/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר (בדימ')
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. רונית
קאופמן
2. פישר (קפלן) איליין
3. אושרוב אורלי
4. רוני ראב"ד
5. וולסקי יהודית
6. עמותת פרוייקט ישראל של מכון האומניות
נ ג ד
המשיבים:
1. ד"ר
אמיר שנון - מנהל אגף למקצועות רפואיים
2. משרד הבריאות
3. תלמה גוטליב - מרכזת חטיבות הריפוי באומנות
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
ל' בשבט תשס"ד
(22.2.04)
בשם העותרים:
עו"ד רענן הר-זהב
בשם המשיבים:
עו"ד עינב גולומב
פסק-דין
השופטת ד' דורנר (בדימ')
בנוהל שהוצא על-ידי משרד הבריאות בתאריך 2.9.02, הותנתה הוצאת תעודת הכרה במעמד המטפל בהבעה וביצירה, שהוא מקצוע נילווה לרפואה, בין היתר, בלימוד במוסדות מסוימים, על-פי תוכנית שהוכרה על-ידי משרד הבריאות.
משכך, מסרב משרד הבריאות להוציא תעודות הכרה לעותרות 5-1, אשר קיבלו הכשרתן במוסד המנוהל על-ידי העותרת 6 (עותרות 1, 2, 4, ו-5 החלו לימודיהן בשנת 1998 והעותרת 3 בשנת 1999) על-פי תוכנית שלא הוכרה על-ידי משרד הבריאות.
כנגד סירוב זה הוגשה העתירה שבפנינו, בגדרה נטען כי הנוהל הפוגע בחופש העיסוק הוצא ללא הסמכה בחוק. בנוסף ולחלופין, טענו העותרות כי בנוהל לא נקבעו הוראות מעבר. לבקשת העותרות הוצאנו צו על-תנאי.
אכן, לא יכול להיות ספק כי משטר של רישוי פוגע בזכות לחופש העיסוק. ראו והשוו בג"ץ 1717/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא(4) 367, בע' 384. בדומה, מדיניותה של רשות מינהלית, השוללת עיסוק מסוים או המגבילה אותו באופן חמור, תיחשב לפגיעה בחופש העיסוק. ראו בג"ץ 5936/97 לם נ' מנהל משרד
החינוך,
פ"ד נג(4) 673 (להלן: פסק-דין לם ), בע' 681. ממילא, חייבת הפגיעה לעמוד בתנאים שנקבעו בפסקת ההגבלה שבסעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק, שראש וראשון להם הוא כי הפגיעה תהיה בחוק או לפי הסמכה מפורשת בו. באין חוק, וכך המצב בענייננו, לא ניתן היה לפגוע בזכות העותרות לעסוק בטיפול בהבעה וביצירה מכוח נוהל שהתקבל על-ידי רשות מינהלית.
לאור מצב משפטי זה, הסכימה המדינה כי יינתן צו מוחלט ובלבד שהוא ייכנס לתוקפו כעבור מספר חודשים, במהלכם ניתן יהיה להשלים את הליכי החקיקה. השאלה שנותרה במחלוקת היא אם יש לפסול את הנוהל משום שתחולתו היא מיידית ולא נקבעו בו הוראות מעבר. בעניין זה, ההלכה היא "כי החובה להימנע מפגיעה בחופש העיסוק בלא לקבוע הוראות-מעבר ראויות" היא חובה חוקתית, שאף הכנסת עצמה, בחוקקה חוקים, כפופה לה (ראו פסק-דין לם , שם בע' 687).
עם זאת, בנסיבות הקיימות ולנוכח חשיבות תכליתה של הפגיעה – השמירה על בריאות הציבור – הגענו לכלל-דעה כי בתקופת הביניים עד לכניסת הצו המוחלט לתוקפו אין להתערב בהסדר הקיים ויש להשאיר את קביעת הוראות המעבר למחוקק.
אשר-על-כן, אנו מקבלים את העתירה וקובעים בטלותו של הנוהל. הצהרת הבטלות תכנס לתוקפה בתום שישה חודשים מיום מתן פסק-דין זה.
המשיבים ישלמו לעותרות הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, ח' באייר תשס"ד
(29.4.04).
ש ו פ ט ת (בדימ') ש ו פ ט ת ש
ו פ ט