בג"ץ 2933/09 מכשירי תנועה ומכוניות (2004) בע"מ נ. השר להגנת הסביבה

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרת, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יתוקן החוק לסילוק ולמחזור צמיגים, התשס"ז-2007 (להלן: החוק ), כך שהעותרת לא תהיה בסיכון שיוגש כנגדה כתב אישום פלילי, למרות שלא ביצעה עבירה שמקורה בהתנהגותה מרצון.

העותרת הינה חברה העוסקת ביבוא ומכירה של כלי רכב וצמיגים. לטענתה, החוק שנתקבל לאחרונה מטיל את האחריות לסילוקם ומחזורם של צמיגים משומשים על יצרני ויבואני הצמיגים, ובשיעור נמוך יותר על יבואני הרכב. ברם לטענתה, הצמיגים המשומשים אינם נמצאים בשליטתם של היצרנים והיבואנים, אלא בידיהם ובשליטתם של בעלי עסקים שונים – בעלי מוסכים, מתקני תקרים, ואחרים. לטענת העותרת החוק אינו מחייב בעלי עסקים אלו להעביר את הצמיגים המשומשים ליצרנים והיבואנים, וחרף זאת מטיל אחריות על האחרונים לטיפול בצמיגים, בצירוף סנקציות פליליות שיוטלו עליהם באם לא יעשו כן.

לטענת העותרת, מצב זה, במסגרתו היא עשויה למצוא את עצמה עומדת לדין בגין היווצרותן של נסיבות שלא היה לה כל שליטה עליהן, מנוגדת לעקרונות בסיסיים בדיני העונשין, ואין לאפשר הותרת סתירה זו בחוק מבלי שתתוקן. בדרך זו טוענת העותרת כי החוק מהווה פגיעה בזכותה לקניין, המוגנת על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

מכאן העתירה שבפנינו.

לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופו של עניין. לטענת המשיבים 1 ו-2, מדובר בעתירה תיאורטית, שכן טרם נגרמה לעותרת כל פגיעה שהיא כתוצאה מהחוק, ואף לא צפוי כי תגרם לה פגיעה בעתיד. לטענת המשיבה 3, דין העתירה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה ומחמת חוסר ניקיון כפיים של העותרת. לחלופין טוענים המשיבים כי החוק עומד בתנאיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל כן אין להתערב בו.

דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עיונית בלבד.

כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו דן בעתירות המעלות שאלה תיאורטית בלבד, ללא תשתית עובדתית המבססת אותה. כפי שנאמר כבר בעניין זה לא פעם –

"התפקיד העיקרי המוטל על בית המשפט הוא הכרעה בסכסוכים המעוגנים בתשתית עובדתית קונקרטית (בג"ץ 2581/91 סלחאת נ' ממשלת ישראל , פ"ד מז(4) 837, 841). כלל הוא, כי בית משפט זה אינו נוהג לדון בעתירות אשר השאלות שעולות בהן הן תיאורטיות, אף אם מדובר בשאלות משפטיות עקרוניות (בג"ץ 1853/02 נאוי נ' שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות (לא פורסם); בג"ץ 4430/02 רוטשטיין נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל

(לא פורסם); בג"ץ 2403/00 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' שר החוץ (לא פורסם)) . אכן, לכלל זה קיים חריג החל במקרים בהם העתירה מעלה שאלה חשובה, ומתברר כי מבחינה מעשית אין בית המשפט יכול לפסוק בה הלכה, אלא כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסוים." (בג"ץ 9672/04 ח"כ כהן נ' ולרשטיין (לא פורסם, 3.11.2004))

בענייננו, הפגיעה לה טוענת העותרת טרם התרחשה, וכל עתירתה הינה צופה פני עתיד, מתוך חשש שמא יישומו של החוק ייצור מצב בו עשויה היא לעמוד לדין, בגין נסיבות שאינן בשליטתה. אכן, ייתכן ובעתיד תוכח צדקתה של העותרת, ויהיה בידה להראות כי ניסוחו של החוק מביא לפגיעה בה בניגוד לעקרונות יסוד בדיני העונשין ותוך פגיעה בזכויותיה על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אולם לא כך הוא המצב כיום, ואין באפשרות התיאורטית האמורה כדי להצדיק דיון בטענותיה כבר בשלב זה, טרם נתרחשה הפגיעה ממנה היא חוששת (ראו בג"ץ 967/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 29.4.2007); בג"ץ 2228/09 התאחדות הפוקר בישראל בע"מ נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 18.3.2009)).

באם אכן ייווצר המצב ממנו חוששת העותרת, בניגוד לתחזיותיהם של המשיבים, תהיה פתוחה בפניהם הדרך לשטוח את ממצאיה בשנית בפני המשיבים, וחזקה כי אם כך יהיה, יעשו אלו את הנדרש בכדי למנוע פגיעה בלתי מוצדקת בעותרת או בנפגעים אחרים. באם בכל זאת יעשה כנגד העותרת שימוש בכלים העונשיים המנויים בחוק, ניתן יהיה לדון בטענותיה בשלב זה, בין אם דרך תקיפה עקיפה של חוקתיות החוק ובין אם בדרכים אחרות, על פי התשתית העובדתית שתיווצר. כך או כך, לא תהיה כל מניעה לדון במשמעויותיו המעשיות של החוק בעת הצורך.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.