בג"ץ 967/07 פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה זו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בו נקבע על דעת רוב השופטים, כי המוסד לביטוח לאומי רשאי לקזז קצבאות ילדים מחובות המגיעים למוסד מן ההורה המבוטח.

2.

העותרת, המסווגת כעובדת עצמאית, חבה סכום מסויים למוסד לביטוח לאומי, הוא המשיב 1 (להלן - המשיב), בגין מקדמות של דמי ביטוח. ביום 22.10.02 שלח המשיב לעותרת התראה לפני קיזוזו של החוב מקצבאות הילדים המשולמות לה. העותרת וילדיה הקטינים עתרו לבית משפט זה (בג"ץ 1424/03 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)), וביקשו להורות למשיב להימנע מקיזוזה של קצבת הילדים לשם פירעון חוב שחבים ההורים למשיב. ביום 3.4.03 נדחתה העתירה, בין היתר משום שהמשיב החליט לחזור בו מהחלטת הקיזוז במקרה הקונקרטי. מכיוון שלאבי הילדים אין חוב למשיב, החליט המשיב כי קצבאות הילדים תשולמנה לו, ולא יתבצע כל קיזוז. לפיכך התייתרה העתירה. העותרת לא הסתפקה בכך, והגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. בבית הדין האזורי הצהיר המשיב כי אין בכוונתו, לפי שעה, לקזז את קצבת הילדים. יחד עם זאת הבהיר המשיב כי עמדתו העקרונית הינה שנתונה לו הסמכות לקזז את קצבאות הילדים כנגד חובם של ההורים, וכך אכן יעשה אם יווצר חוב אף להורה השני (הוא האב במקרה שלפנינו). ביום 11.2.04 נמחקה התביעה, לאור עמדת המשיב. העותרת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, אשר קבע בפסק דינו מיום 2.11.06 כי החוק אכן מאפשר למשיב לקזז את קצבאות הילדים מחובות ההורים (עב"ל 1117/04, דעת הרוב מפי כבוד השופטת ו' וירט-לבנה). בעתירה שבפנינו מבקשת העותרת לתקן את הטעות המשפטית המהותית אשר נפלה, לשיטתה, בפסק הדין,

ולאמץ את דעת המיעוט (של כבוד השופטת א' ברק-אוסוסקין), לפיה הקיזוז המדובר מנוגד לחוק. כמו כן מבקשת העותרת כי יינתן צו ביניים המורה למשיב להימנע מקיזוז עד למתן פסק דין בעתירה.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. מדובר בעתירה תיאורטית, אשר אין מקום שבית משפט זה יידרש אליה (ראו למשל, בג"ץ 10026/04 פועלים אי.בי.אי חיתום והנפקות בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (לא פורסם)). אין היא עוסקת במקרה ספציפי ואין היא מבוססת על תשתית עובדתית קונקרטית. כאמור, לעת הזו ובמקרה הנוגע לעותרת אין המשיב מבצע קיזוז של קצבאות הילדים. המשיב אינו עושה כן משום שאביהם של הקטינים אינו חייב כספים למשיב. החוב הינו חוב של האם. אמנם, המשיב הודיע כי אם הן האב והן האם יהיו חייבים כספים יבוצע הקיזוז. ברם, לעת הזו אין זה המצב. משכך, ברור כי השאלה המועלית בעתירה הינה תיאורטית. העתירה מופנית נגד מדיניותו של המשיב, אשר קיבלה גושפנקה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. נאמר כבר בעבר כי "העיקרים המאפיינים את הרשות השופטת הם הספציפיות והקונקרטיות" (בג"ץ 240/98 עדאלה נ' השר לענייני דתות , פ"ד נב(5) 167, 182). על הסעד המבוקש להיות קונקרטי אף הוא. בית המשפט נועד בעיקרו לפתרון סכסוכים קונקרטיים (בג"ץ 240/98 הנ"ל), והוא נרתע מקביעת הלכה "שהיא כביכול מרחפת באוויר" (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון , פ"ד נג(5)241, 250 (להלן - עניין צמח )). ישנם מקרים בהם יסטה בית משפט זה ממנהגו, וידון בעתירה תיאורטית, אולם אלו הם "על פי רוב מקרים שבהם העתירה העלתה שאלה חשובה, ונתברר כי מבחינה מעשית אין בית המשפט יכול לפסוק בה הלכה אלא כאשר היא מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה למקרה מסויים" (עניין צמח , עמ' 250). אין זה המקרה שבפנינו. בעניינה של העותרת לא מתעורר עוד נושא הקיזוז. בית משפט זה אינו צריך להיזקק לעתירה לעת הזו רק בשל כך שקיימת אפשרות שבעתיד תהפוך הסוגיה לקונקרטית. אם יום אחד יעשה המשיב שימוש בזכות לה הוא טוען ויקזז את קצבת הילדים מחובם של העותרת ושל אבי הילדים, או אז תיווצר מחלוקת קונקרטית שתצדיק מעורבות שיפוטית. כלומר, שמורה זכותה של העותרת לפנות לערכאות ופסק דין זה לא ימנע בעדה לעשות כן.

4.

העתירה נדחית, איפוא. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים.