בג"ץ 2974/10 פלוני נ. משרד ראש הממשלה

1.

העותרים, תושבי כפר יאטה, הם אלמנתו וילדיו של סייען שנרצח בשנת 1989 על ידי מחבלים (להלן: המנוח ). הם מבקשים לקבל אשרות לישיבת קבע בישראל ו"סל

שיקום". העותרים טוענים כי הינם מאוימים וסובלים מהתנכלויות ומנידוי חברתי במקום מגוריהם בשטחים. לאחר הירצחו של המנוח המשיכה המנהלה הביטחונית לסיוע - מנב"ס, לטפל בעניינם של העותרים עד שנת 1999, אז הסתיים תהליך שקומם. במסגרת השיקום ממשיכה העותרת 1 לקבל סיוע כספי מידי חודש לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטריים (למעט תקופה שבין חודש ינואר 1994 לבין חודש אוגוסט 1997, שאז הועברו הכספים על דעתה, באמצעות בנו של המנוח מאישה אחרת, ולטענתה לא הגיעו לידיה.

טענתם של העותרים כי הם סובלים מהתנכלויות ונודו בשטחי הרשות הפלסטינים וכי הם נתונים בסכנה נדחתה על ידי בית המשפט זה ביום 23.10.08 (בג"ץ 1691/06) שכן על פי החומר שנאסף ונבדק לא נמצא בסיס של ממש לטענה כי מצוקותיהם בכפרם קשורות להיותם בני משפחתו של סייען. בית המשפט ציין בסיפא לפסק דינו כי אם יתבררו נתונים אוביקטיביים המבססים את תחושת המשפחה כי הם נפגעים עקב שתוף הפעולה של המנוח, ייבדק העניין מחדש בידי המשיבים על-פי הנתונים שיובאו בפניהם.

2.

עתה טוענים העותרים כי ביום 30.1.10, בשעה 00:30 לערך, שרפו אלמונים את מכונית בנו של המנוח, המתגורר בסמוך לבית העותרים עוד טוענים הם כי ביום 19.2.10 לפנות בוקר גילו הם כי מחבלים הניחו צמיגים בוערים ליד שני פתחי הבית בו הם מתגוררים, במטרה לשרוף הבית על יושביו. לדבריהם, השכנים לא באו לעזרתם וחלקם צעקו לעברם כי בהיותם בני משפחה של סייען אין להם מקום בכפר.

3.

המדינה סבורה כי דין העתירה להדחות. לטענתה, הטענות המועלות בעתירה, כמו - גם הסעד המבוקש בה, זהים למעשה לטענות שהועלו בעתירה קודמת בהיעדר אינדיקציות למאוימות בשטחי הרשות. לפיכך, ובהתחשב בכך שהעותרים מתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית מזה שנים ארוכות מאז הירצחו של המנוח, אין מקום להיענות לבקשתם.

4.

לבקשת בא כוח המדינה ובהסכמת בא כוח העותרים עיינו בחומר החסוי שבידי המשיבים ושוכנענו שאכן התלונות נבדקו באופן עניני על ידי המשיבים וניתנה הדעת להצתת הרכב ולהצתת הצמיגים הבוערים בפתחי המבנה כפי שתוארו על-ידי העותרים, כמו גם הטענות המתייחסות למאוימות באזור ולסביבת המגורים העוינת. הטענות נבדקו על-פי החומר שנאסף על ידי המשיבים והובא לעיוננו ולא נמצא בסיס של ממש לטענות העותרים כי ההתנכלות והמצוקות במקום מגוריהם קשורות להיותם בני משפחתו של סייען. טענת המשיבים כי חלף זמן רב מאז הירצחו של הסייען מחזקת אף היא את עמדתם. כמובן, אין באמור לשלול את תחושת העותרים או מי מהם כי הם נמצאים בסביבה עוינת. עם זאת לא נמצא שיש עילה להתערבותנו.

העתירה נדחית.