בג"ץ 3060/05 אולגה וקנין נ. מדינת ישראל-משרד הבריאות

השופטת ע' ארבל:

1.העותרת הינה אחות מעשית במקצועה, אשר עבדה במרכז גריאטרי השייך למשיבה. לטענתה, נפגעה במהלך העבודה וחלתה. תובענה שהגישה נגד המשיב בגין הידבקותה במחלה התקבלה, במובן זה שבית המשפט המחוזי בחיפה, בפניו התבררה התובענה, חייב את המשיבה בתשלום פיצויים לעותרת. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי נוכח הוראת סעיף 60(ג) לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב], התש"ל – 1970 (להלן - החוק), על העותרת להודיע האם היא בוחרת בסכום שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי או בגימלה.

2.לטענת העותרת, לא שילמה לה המשיבה את מלוא הסכום הפסוק, מאחר שמסכום זה הופחתו סכומים שונים. עוד טוענת היא כי פסק הדין ברור ואינו מצריך כל פרשנות, לאחר שהעותרת בחרה לקבל את הסכום שנפסק, תחת שתקבל גימלה לפי החוק. זאת, בעיקר לאחר שהמשיבה לא פנתה אל בית המשפט המחוזי בבקשת הבהרה, בהתאם להוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

מנגד, המשיבה טוענת כי שילמה כבר לעותרת את מלוא הסכום הפסוק. המשיבה אינה מכחדת, כי לאחר בדיקה מחודשת של אופן תשלום הריבית נמצא, כי מחמת טעות שולמו סכומי הריבית בחסר, ומציינת על כן כי יועבר על ידה לעותרת "תשלום בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום המלא בפועל", לשון תגובת המשיבה. בצד זאת טוענת המשיבה כי הצדדים חלוקים באשר לאופן פרשנות פסק הדין וכי הפרשנות שמבקשת העותרת לייחס לפסק הדין אמורה להביא לכך שיועברו לידיה סכומי כסף גבוהים יותר מכפי שנפסק לה, לשיטת המשיבה. מכיוון שבעניין של פרשנות פסק דין עסקינן, טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות על הסף מפאת קיומו של סעד חלופי – פניה אל בית המשפט המחוזי כבית המשפט המוסמך, על מנת שיבהיר את פסק דינו.

3.דין העתירה להידחות על הסף. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לפרשנות פסק הדין אין בית משפט זה מעמיד עצמו כפרשן או מבאר של פסקי דין הניתנים על ידי בתי המשפט בהליכים אזרחיים. באפשרותה של העותרת לפנות לבית משפט מוסמך בבקשה למתן פסק דין הצהרתי שיפרש את פסק דינו של בית המשפט המחוזי (בג"ץ 6263/02 קדם נ' חשב מינהל מקרקעי ישראל, מחוז ת"א ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 13.11.02) ;

בג"ץ 4026/02 ניצן נ' מדינת ישראל – נציבות שירות המדינה (לא פורסם, ניתן ביום 15.7.02) ;

בג"ץ 6956/02 דגן ואח' נ' פקיד שומה אילת (לא פורסם, ניתן ביום 26.1.03)).

העתירה נדחית.