בג"ץ 4026/02 אדי ניצן נ. מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה

1.העותר הינו עובד מדינה. מיום 24.3.91 ועד ליום 31.7.96 הועסק העותר על ידי המדינה לפי חוזה מיוחד. לגבי תקופה זו לא חל על העותר חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל1970- (להלן: חוק הגמלאות). מאז ראשית חודש אוגוסט 1996 מכהן העותר כעובד מדינה שחוק הגמלאות חל עליו. העותר פנה בשנת 1997 בתביעה נגד המדינה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. המטרה של התביעה הייתה לאפשר לו לרכוש זכויות לגמלה על פי חוק הגמלאות לגבי התקופה בה הועסק בהתאם לחוזה מיוחד, מבלי לחייבו לפדות את הכספים שהופרשו לתכנית ביטוח מנהלים בחברת "מנורה" בתקופת ההעסקה בחוזה מיוחד. בית הדין האזורי אמר את דברו בפסק דין מיום 5.3.01 (כבוד השופטת מ' לויט). בפסק דינו הציג בית הדין שתי חלופות לביצועה של רכישת הזכויות. הבחירה בין החלופות תלויה במתן אישור מסוים מחברת "מנורה".

בעתירה שבפנינו מבקש העותר צו שיורה למדינה לבצע לאלתר את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. מסתבר, כי בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר ליישומו ולפרשנותו של פסק הדין.

2.דינה של העתירה להידחות על הסף.

במקרה רגיל, כאשר אין המדינה בעלת דין בהליך וכאשר פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל, ייתכן שמחלוקת דוגמת זו שנפלה בין הצדדים תבוא בפני בית המשפט המקורי. הדבר אפשרי על דרך בקשת הבהרה של ראש ההוצאה לפועל, כאמור בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-. דיני ההוצאה לפועל אינם חלים על פסקי דין שניתנו נגד המדינה (סעיף 7 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), תשי"ח1958-). לפיכך, לא ניתן לעשות שימוש במנגנון ההוצאה לפועל לאכיפת פסק הדין שנתן בית הדין לעבודה, ואין אפשרות לפעול על דרך בקשת הבהרה. המסלול בו אמור לילך בעל דין, אשר ניתן לזכותו פסק דין כנגד המדינה הדורש הבהרה, פירוש או יישום, הוא פנייה בבקשה לסעד מן הערכאה שנתנה את פסק הדין (ראו: ע"א 5403/90 מדינת ישראל נ' ר.א.ם רבחי את אברהים , פ"ד מו(3) 459 ;

בג"צ 4648/95 יזראמקס תחנת דלק בע"מ נ' משרד האנרגיה והתשתית (לא פורסם) ; בג"צ 4698/01 פלדברג נ' שר הבינוי והשיכון , (לא פורסם)). משמע, בידי העותר נתונה אפשרות חילופית לקבלת סעד, היינו פנייה לבית הדין האזורי לעבודה, אשר נתן את פסק הדין המקורי בהליך שבו הוא נקט נגד המדינה. יש להניח שבית הדין ייתן קדימות להליך כאמור, אם יוגש. כמובן, עדיפה האפשרות שהצדדים יגיעו להסדר מוסכם, בלא צורך בהליך משפטי נוסף.

אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.