פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
311/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העותרת:
יוסי ביצים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מנכ"ל משרד החקלאות
2. שר החקלאות ופיתוח הכפר
3. מדינת ישראל משרד החקלאות
4. המועצה לענף הלול
5. ועדת
ערר לפי סעיף 45 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963 בראשות
כבוד השופטת עינת רביד
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד צבי פפרברג
בשם המשיבים 1-3:
עו"ד אילאיל אמיר-כסיף
בשם המשיבה 4:
עו"ד רינה בבר
פסק דין
עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרת, כי נורה למשיבים להימנע מהתלייה ו/או חידוש הסמכת העותרת כקבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל, לפי תקנות המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק)(כללים בדבר הסמכת קבלנים מורשים לשיווק ביצים, בשר עוף וחומר רביה), התשנ"ה-1994 (להלן: התקנות ) ולהימנע מלפגוע בכל דרך אחרת בהסמכת העותרת כקבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל ובאפשרות מגדלי המטילות למיין ולשווק ביצי מאכל מתוצרתם באמצעות העותרת. עוד מבקשת העותרת כי בית
משפט זה יורה על ביטול החלטות המשיבה 5 (לרבות החלטה מיום 10.1.2013 והחלטות המשיב 1 מיום 15.11.2012 ו- 27.12.2012) ו/או על שינויים באופן שיאפשר לעותרת לשמש כקבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל, לפי התקנות ויסיר את המניעה ממגדלי המטילות למיין ולשווק ביצי מאכל מתוצרתם באמצעות העותרת.
במסגרת העתירה הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים, לפיו ייאסר על המשיבים או מי מהם להתלות ו/או להימנע מלחדש הסמכת העותרת כקבלן מורשה לשיווק ביצי מאגל לפי התקנות ולהימנע מיישום החלטת המשיב 1 מיום 27.12.2012 ולהימנע מלפגוע בכל דרך אחרת בהסמכת העותרת כקבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל ובאפשרות מגדלי המטילות למיין ולשווק ביצי מאכל מתוצרתם באמצעות העותרת.
בעתירתה, טוענת העותרת, כי עניינה של העתירה הוא בסדרת פעולות שלא כדין ובמיוחד החלטת המשיבה 5 מיום 10.1.2013 (להלן: החלטת ועדת הערר ) בעניין שתי החלטות של המשיב 1: החלטה מיום 15.11.2012 והחלטה מיום 27.12.2012. לטענתה, מדובר בהחלטות בלתי סבירות באופן קיצוני, שניתנו שלא כדין, בניגוד להחלטה מפורשת של בית משפט זה בבש"פ 8259/12, המחסלות באבחה אחת את מקור פרנסתן של מאות משפחות. לטענתה, ההחלטות ניתנו בחוסר סמכות, משיקולים זרים ופסולים, על יסוד דעה קדומה, בהליך לא הוגן ותוך הפרת כללי הצדק הטבעיים. עוד טוענת העותרת, כי המשיבה 3 מנסה באמצעות מנהלה הכללי, המשיב 1, ובגיבוי המשיבה 5, לשבור את מטה לחמם של העותרת ושל מאות משפחות של חקלאים הממיינים את ביצי המאכל מתוצרתם במכון המיון של העותרת, כמו גם של עשרות עובדיה והכל בניגוד לדין ובאמצעות הליך לא תקין ופגום בפני המשיב 1.
מנגד, המדינה סבורה, כי דין העתירה בכללותה להידחות על הסף בשל אי מיצוי ההליכים הייעודיים הקבועים על פי חוק, שכן העותרת בהתאם לסעיף 45 לחוק המועצה לענף הלול (ייצוק ושיווק), התשכ"ד-1964 (להלן: החוק ) הגישה ערר ובקשה לסעד זמני. ועדת הערר דנה בבקשה לסעד זמני והחליטה לדחות אותה, אולם טרם הכריעה בערר בכללותו. חרף זאת, ובטרם הסתיים ההליך הייעודי הקבוע לכך, עתרה העותרת לבית משפט זה בעתירתה זו.
דין העתירה להידחות על הסף.
העותרת בחרה שלא להמתין להכרעה בערר שהגישה לועדת הערר. היא הזדרזה להגיש עתירתה לבית משפט זה. בנסיבות אלה, העתירה דנן הינה מוקדמת ונמהרת. היה על העותרת להמתין עד למתן הכרעה בערר שהגישה בטרם תגיש את עתירתה. די בכך שסעיף 45 לחוק קובע דרכי ערר על החלטה שלא להסמיך קבלן מורשה. על העותרת לפעול בדרכי הערר שקבע המחוקק המהווים סעד חלופי המצדיק את דחיית העתירה על הסף (ראו בג"ץ 2087/07 חברת מיכל שיווק ביצים בע"מ נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר ואח' (27.3.2007)). ברי, אפוא, כי טענות העותרת שמורות לה אם תחליט, לאחר מתן ההכרעה בערר, להגיש עתירה לבית משפט זה.
יפים לעניין זה דברים שנקבעו על ידי השופטת מ' נאור בבג"ץ 9403/05 מסוף העברת מסמכי מחשבים בע"מ נ' שר האוצר (6.10.2005):
"דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת, אם לא נמהרת. העותרת חרגה מאחד הכללים הבסיסיים שהותוו בהלכה הפסוקה בנוגע לביקורת השיפוטית – מיצוי ההליכים בפני הרשות המוסמכת עובר לפנייה לבית המשפט הגבוה לצדק. בנסיבות העניין, היה על העותרת להמתין פרק זמן סביר עד לקבלת תשובת המשיבים בטרם תגיש את עתירתה."
עם דחיית העתירה, ממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים.
העותרת תשלם למדינה ולמשיבה 4 הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח, כל אחת.
ניתן היום, ט' באדר התשע"ג (19.2.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת