בש"פ 8259/12 יוסי עמר נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט ) מיום 10.10.2012, שניתנה במסגרת מ"ת 144-12, המורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 13.8.2012 הוגש כנגד העורר ושלושה נאשמים אחרים (להלן: הנאשמים ) כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירות שונות, הקשורות כולן לפרשיה רחבת היקף של הברחת ביצים מהרשות הפלסטינאית (להלן: הרשות ) לשטח ישראל והפצתן בארץ (ת"פ 50649-07-12). על פי המתואר בכתב האישום, העורר והנאשמים, יחד עם מעורבים אחרים בפרשה שכנגדם הוגש כתב אישום נפרד (ת"פ 50614-07-12), קשרו קשר על מנת להעביר שלא כדין עשרות משאיות במעבר חוצה שומרון (להלן: המעבר ) ובהן מטען שכלל בין היתר כ-10 מיליון ביצים שמקורן ברשות ושהוטבעו עליהן חותמות מזויפות של מכוני בדיקה ישראליים (להלן: הביצים המזויפות ), הכול במסגרת התארגנות עבריינית היררכית ושיטתית שעליה נמנו מרבית מהנאשמים (להלן: הארגון ), ובתמורה לבצע כסף.

3.

העורר הוא בעליו של מכון מיון ביצים מורשה, אשר רכש במהלך השנים 2009 עד 2012 מיליוני ביצים מזויפות ואחסן אותן במחסנים בישראל. לאחר מכן הפיץ את הביצים לצרכנים בישראל, תוך הסתרת העובדה שמדובר בביצים מזויפות המסוכנות למאכל. העורר ויתר סיטונאי הביצים שנטלו חלק בקשר העבירו חלק מהתמורה בגין הביצים המזויפות לראשי הארגון במזומן. חלק אחר הועבר באמצעות המחאות סיטונאיות לידיו של נאשם אחר בפרשה, אשר הפקיד המחאות אלו בחשבונו הפרטי ובחשבונה של חברה בבעלותו, ולאחר מכן העביר חלק מהכספים למנהלי הלולים ברשות שמהן נלקחו הביצים המזויפות. בגין מעשים אלה יוחסו לעורר בכתב האישום

עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין ); שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 418 סיפא ו-420 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה לפי סעיף 218 סיפא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; וכן עבירות שונות שעניינן שיווק ביצי מאכל שלא כדין, לפי לפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963, פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985 והתקנות לפיהן.

4.

בנוסף לכל אלה – ועניין זה עמד בסופו של דבר במרכזו של הדיון הנוכחי – כאשר נודע לעורר שמשטרת ישראל מתכננת לעוצרו בליל ה-9.7.2012, הוא נמלט מביתו ועשה כל שלאל ידו על מנת להתחמק מחקירה (לרבות החלפת רכבו ומכשירי הטלפון הסלולארי שברשותו והנחיית מקורביו שלא למסור למשטרה מידע אודות מקום הימצאו) עד אשר נעצר לבסוף, כאשר חזר לביתו ביום 31.7.2012, כעבור 21 יום של התחמקות מחקירה. בגין מעשיו אלה הוא הואשם גם בשיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

5.

להשלמת התמונה אציין שמעורבים אחרים בפרשה הועמדו לדין בגין עבירות חמורות שהיו עשויות להיות להן השלכות ביטחוניות – בכל הנוגע ללקיחת שוחד, תיווך בשוחד ועוד, בהתייחס לשלב של העברת משאיות ללא בדיקה דרך מחסומים ביטחוניים. כתב האישום אינו מייחס עבירות אלה לעורר.

6.

בבד בד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וביניהן תמלילי שיחות בינו לבין נאשמים אחרים והפללתו על ידי אפרים דביר, נאשם 13 בת"פ 50614-07-12 (להלן: דביר ). כמו כן, נטען בבקשה כי קמה כנגד העורר עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), שכן מכתב האישום מצטיירת תמונה ברורה המלמדת על מסוכנותם של העורר והנאשמים האחרים, הן בפן הביטחוני (הנובע מכך שבתמורה לבצע כסף הועברו משאיות משטחי הרשות שעשויות היו להכיל אמצעי לחימה או מחבלים מבלי שנערכה בהן בדיקה ביטחונית) והן בפן התברואתי (הנובע מכך שהביצים המזויפות שווקו לציבור הרחב תוך העלאת הסיכון להתפשטותו של חיידק הסלמונלה). מסוכנותו של העורר, כך נטען, נלמדת גם מכך שהוא והנאשמים האחרים פעלו לאורך זמן במסגרת ארגון מסודר שפעל כארגון פשיעה, מהיקפי המרמה והסכומים הגדולים שקיבלו, מהמנגנונים המתוחכמים בהם נעשה שימוש ומהקשרים עם עובדי ציבור שניצלו את מעמדם לקידום התוכנית הפלילית. כמו כן, נטען שקמה כנגד העורר גם עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, שכן קיים חשש סביר ששחרורו של העורר יגרום לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים, הנלמד בין היתר מכך שהעורר נמלט ממעצר במשך 21 יום, תוך שהוא נוקט במהלך אותה תקופה פעולות שונות כדי שהחוקרים לא יגלו את מקום הימצאו.

7.

ביום 3.9.2012 הורה בית המשפט קמא על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. במסגרת החלטתו התייחס בית המשפט קמא לטענת אפליה אותה העלה העורר, כי יש לשקול את שחרורו לחלופת מעצר, כפי שנעשה ביחס לנאשמים בת"פ 50614-07-12, שיוחסו להם אישומים רבים יותר מכפי שיוחסו לעורר בהקשר לאותה פרשה. בית המשפט ציין בעניין זה כי בעובדה שמספר האישומים המיוחס לעורר הוא קטן יותר אין כדי להביא למסקנה שמעשיו לא מלמדים על מסוכנותו לבריאות הציבור, וזאת נוכח טיבם של המעשים המתוארים באישומם אלו, ובפרט אלו שעניינם הפצת ביצים מזויפות. בסופו של יום הורה בית המשפט, כאמור, על עריכת תסקיר לבחינת חלופות מעצר בעניינו של העורר, וזאת מבלי להביע דעה באשר לגורלה של בקשת המעצר.

8.

תסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט קמא ביום 11.9.2012 עמד על עברו הבעייתי של העורר, אשר כלל שימוש יומיומי בסמים וניהול אורח חיים עברייני, וכן על התהליך הטיפולי שעבר, אשר הוביל לנטישת אורח חייו העברייני ולאימוצו של אורח חיים יציב ונורמטיבי. שירות המבחן התרשם כי העורר, שמעורבותו האחרונה בפלילים הייתה לפני כעשר שנים, הצליח לערוך שינוי מהותי בחייו, וכיום הם מתאפיינים ביציבות כלכלית ומשפחתית. בסופו של דבר, קבע שירות המבחן כי חלופת המעצר שהוצגה היתה "מתאימה ועונה על הדרישות המתבקשות בנסיבות המקרה בנדון". חלופה זו כללה פיקוח של שני מפקחים מבין חמישה בני משפחה שהוצגו בפניו (אשתו, חמו, חמותו, אחותו ואחות אשתו) – באופן בו-זמני במשך 24 שעות ביממה, בנוסף לאיזוק אלקטרוני וערבויות מתאימות.

9.

בדיון מיום 19.9.2012 הודיע בא-כוח העורר על הסכמתו לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית ועילת מעצר ביחס לעורר, ומאותו מועד ואילך התמקד הדיון בשאלה של חלופת מעצר.

10.

בהחלטתו מיום 10.10.2012 דחה בית המשפט את המלצות שירות המבחן, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. הטעם המכריע שהנחה את בית המשפט קמא בהחלטתו זו היה נעוץ בהתנהלותו של העורר עובר למעצרו, כאשר עשה כל שביכולתו כדי להתחמק מחקירה וממעצר. בית המשפט ציין שבנסיבות אלו אין ביכולתו לתת אמון בעורר, וכי קיים חשש שאם ישוחרר לחלופת מעצר יעשה, בשנית, כל שלאל ידו בכדי להתחמק מאימת הדין. באשר לטענת האפליה אותה העלה העורר, בית המשפט קבע שאין לקבלה, הואיל ושונותו של העורר ביחס לנאשמים האחרים לא נובעת מחלקו השולי או המרכזי בפרשה, אלא מהימלטותו הממושכת ממעצר.

11.

הערר שבפניי מופנה כנגד החלטה זו, ובגדרו משיג העורר על דחיית המלצתו של שירות המבחן. בעניין זה נטען כי בית המשפט נתפס לטעות כאשר דחה את המלצות שירות המבחן על יסוד התנהלותו של העורר עובר למעצרו, הן משום שאין מדובר בניסיון "להימלט מאימת הדין" (שהרי העורר חזר בסופו של דבר לביתו, מתוך הבנה שייעצר שם) והן משום שהתנהלות זו יכולה, לשיטתו, להוות לכל היותר שיקול להכבדת תנאיה של חלופת מעצר, אך לא לשלילתה המוחלטת. בנוסף לכך, העורר שב והדגיש את חלקו המצומצם יחסית בפרשה נשוא כתב האישום, וטען שאין להפלות בינו לבין נאשמים אחרים, ששוחררו לחלופת מעצר חרף העובדה שחלקם בפרשה היה גדול יותר. לבסוף, העורר גם הדגיש כי המשפט שיתנהל בתיק זה צפוי להיות מורכב וארוך, עובדה התומכת ביתר שאת בשחרורו לחלופת מעצר.

12.

הדיון בפני התמקד אף הוא בשאלה האם ניתן לתת בעורר את האמון הנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר. עמדת המשיבה בעניין זה היתה נחרצת, ולפיה אי-התייצבותו לחקירה אינה מאפשרת לתת בו אמון, ויהיו הערבויות ואמצעי הפיקוח שיוצגו אשר יהיו. מנגד, הצביע בא-כוחו של העורר על כך שעמדה זו של המשיבה היא קיצונית ואינה מתיישבת עם גישתו של בית משפט זה במקרים דומים. לעניין זה, הוא הצביע על החלטתו של בית משפט זה בבש"פ 3062/09 מדינת ישראל נ' דומרני (לא פורסם, 7.4.2009) (השופט ס' ג'ובראן ) שבו נדחתה הטענה שהימנעות מלהתייצב לחקירה, כשלעצמה, שוללת על הסף אפשרות של חלופות מעצר. הוא הוסיף וטען כי באותן החלטות שהוצגו מטעם המשיבה ושבהן ניתן משקל להתחמקות מהתייצבות לחקירה הנסיבות היו חמורות בהרבה (כך למשל בבש"פ 9084/04 בן ניסן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.2004) שבו נדון עניינו של אדם שנמלט מן המשטרה במשך כשנתיים תוך שימוש בתעודות מזויפות).

13.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שהדין עם העורר. אכן, התחמקותו מחקירה ראויה לכל גנאי. היא גם פוגעת באמון שניתן לרחוש לו. אולם, בשים לב למכלול הנסיבות, לרבות דבקותו באורח חיים נורמטיבי במשך שנים ארוכות מאז השתקם, וכן העובדה שבסופו של דבר חזר לביתו אף על פי שידע ככל הנראה שהוא צפוי להיעצר, מחייבת לבחון בכובד רוב חלופת מעצר. הנסיבות המחמירות של המקרה מחייבות שחלופה זו אכן תהיה "הדוקה" במיוחד, אך לא ניתן לראות בכישלונו של העורר משום עיוות שלא יוכל לתקון. אכן, לא בכדי נאמר כי "שיבוש הליכי משפט בעבר יכול שישמש אינדיקאציה לשיבוש הליכי משפט בעתיד, אך אינדיקאציה זו אינה מוסקת מאליה, כמובנת מאליה, מעצם הוכחה לכאורה של שיבוש הליכי משפט בעבר, אלא תלויה היא בטיבם של שיבושים אלה, בנסיבות ביצועם, בריבוים וכיוצא באלה." (ב"ש 54/87 לוי נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1) 141, 146 (1987)). ההמלצה של שירות המבחן באשר לאפשרות של חלופת מעצר היתה במקרה זה חיובית, ובא-כוחו של העורר היה מוכן להסכים למעשה לכל החמרה נדרשת נוספת בתנאים, תוך התייחסות להפקדת סכום כספי גדול (200,000 שקל), איסור על עיסוק בתחום הביצים ואף איסור על שימוש בטלפון. חשוב להדגיש עוד כי לא נטען בפנינו כי העורר היה מעורב בהיבטים בעלי ההשלכות הביטחוניות בפרשה זו, ועל כן המסוכנות הנשקפת ממנו נוגעת למישור בריאות הציבור בלבד, ומתמקדת בחשש שימשיך בהפצתן של ביצים מסוכנות לאכילה. בהקשר זה, ראוי להעיר כי כעת משנחשפה הרשת הפעילות העבריינית שהעורר היה מעורב בה הסכנה להישנות העבירות שבגינן עומד העורר לדין אינה גבוהה.

14.

בשל עמדתה הנחרצת של המשיבה לא יכלו להתברר עד כה היבטים טכניים הנוגעים לפרטיה של חלופת המעצר. אני מורה אפוא על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי שידון בשחרורו של העורר לחלופת מעצר על בסיס העקרונות הבאים: העורר ישהה במעצר בית, בפיקוח בו-זמני של שניים מן המפקחים שאושרו על-ידי שירות המבחן בכל עת, ויהיה נתון באיזוק אלקטרוני. בנוסף לכך, ייאסר עליו לשוחח בטלפון במהלך תקופה זו וכן לעסוק במסחר בתחום הביצים. בית המשפט קמא יקבע את פרטיהם של תנאיה של חלופת מעצר זו, ובכלל זה בכל הנוגע לאישור הפרטני של המפקחים והערבות הכספית של כל אחד ואחד מהם.