בג"ץ 3144/07 יוסף נוף נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן:

1.

העותר הינו אסיר המרצה עונש מאסר לאחר שהורשע ביום 21.5.00 בת.פ. 4047/98 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, ונגזר דינו. ערעורו של העותר לבית משפט זה (ע"פ 5033/00) נדחה ביום 3.3.05.

בעתירתו זו מבקש העותר כי יבוטל צו איסור הפרסום שהוטל בת.פ. 4047/98; כי יוקם גוף משפטי אובייקטיבי לבדיקת בקשות למשפט חוזר; וכי ייערך לו שימוע בפני היועץ המשפטי לממשלה.

כפי שנפרט להלן, דין העתירה להידחות על הסף.

לעניין צו איסור הפרסום

2.

העותר מבקש את הסרתו של צו איסור פרסום שהוטל בת.פ. 4047/98, ואשר אוסר על פרסום שם המתלוננת, ועל פרסום מסמכים רפואיים הנוגעים למצבה הנפשי. לטענת העורר, בכך נפגעת זכותו להגנה על שמו, ויש להתיר פרסום פרטים אלה. העורר אינו מצרף את ההחלטה בה הוטל צו איסור הפרסום.

מכל מקום, דין ראש זה של העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי. סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: חוק בתי המשפט) מסמיך את בית המשפט להורות על קיום דיון בדלתיים סגורות. משעשה כן, אין לפרסם דבר על הדיון שהתנהל, אלא ברשות בית המשפט (סעיף 70 לחוק בתי המשפט). כן מוסמך בית המשפט, מכוח אותה הוראת חוק, לאסור על פרסום פרטים שונים, גם אם לא נוהל ההליך בדלתיים סגורות.

אם מבקש העותר להסיר את צו איסור הפרסום, באפשרותו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט הפלילי המוסמך (בש"פ 6878/98 הוצאת עיתון הארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.1.99)). משכך הוא, ומשעומד לעותר סעד חלופי, דין עתירתו – בראש זה – להידחות על הסף (בג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.2.06);

בג"צ 9141/05 סנקר נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 20.10.05)).

לעניין המשפט החוזר

3.

העותר מבקש כי יוקם גוף אובייקטיבי שיבדוק בקשות למשפט חוזר.

טענה זו נעדרת עילה בדין המצוי, הקובע את ההסדרים לבחינת בקשות למשפט חוזר (סעיף 31 לחוק בתי המשפט). ככל שעוסקים אנו בדין המצוי, רשאי העותר להגיש בקשה למשפט חוזר, אם סבור הוא כי יש בידו עילה לכך (נעיר כי העותר הגיש בעבר בקשה אחת שכזו, אך היא נדחתה שכן הוגשה עוד טרם הוכרע ערעורו לבית משפט זה – מ"ח 5161/01 נוף נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 16.7.01)).

ככל שמבקש העותר לפעול לשינוי ההסדר הנוהג, דין עתירתו בעניין זה להידחות, ולו מן הטעם כי לא הציג בעתירתו כל פנייה מקדימה שערך בעניין זה (בג"צ 2365/06 צלול – עמותה לאיכות הסביבה ושימור ים סוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.4.06)).

לעניין השימוע

4.

העותר מבקש כי ייערך לו שימוע. העותר גורס כי כיום נוהג היועץ המשפטי לממשלה לערוך שימוע לכל אדם שעלול לעמוד לדין, וזאת בשונה מן המדיניות שנהגה בעת שהועמד לדין. משכך, יש מקום – לטעמו – לערוך לו שימוע כעת.

דין טענה זו להידחות על הסף. גם אם נצא מתוך הנחה כי לו היו רשויות התביעה מבקשות להעמיד את העותר לדין היום, היה נערך לו שימוע, אין בכך לסייע לו. השימוע שעורך היועץ המשפטי לממשלה הוא "האחרון מבין המהלכים המיקדמיים הננקטים קודם להגשת כתב אישום, פועל יוצא מקיום החקירה הפלילית, שנועד לאפשר לנחקר להציג את גרסת הגנתו בפני הגורם המוסמך, קודם לקבלת החלטה סופית בשאלת העמדתו

לדין ." (בג"צ 962/07 לירן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 1.4.07)). בענייננו, כאמור, כבר הוגש כתב אישום נגד העותר, הוא הורשע, ואף ערעורו נדחה. לפיכך, בעת הנוכחית, בקשתו של העותר נעדרת עילה.

אם לא די בכך, נציין כי העותר לא פנה ליועץ המשפטי לממשלה בנושא עתירתו, קודם שהגישה לבית משפט זה.

סיכום

5.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים.