בג"ץ 3172/08 חברת אלאקסא אלמובארק בע"מ נ. עיריית יהוד

1.

העתירה תועבר לדיון שייקבע בהקדם בפני הרכב תלתא.

2.

נוכח האמור בתגובת המשיבות 5-1 –דין הבקשה לצו ביניים להידחות. אבהיר טעמי לענין זה בתמציתיות בסעיפים 4-3 שלהלן.

3.

בגדרי צו הביניים שהתבקש כאן ביקשה העותרת כי בית המשפט יורה למשיבים, או למי מטעמם, להימנע מביצוע כל עבודות חפירה, בנייה, הוצאה, או הכנסת חומרים אחרים לשטח הקברים המוסלמים בחלקה 15 גוש 6692 מאדמות יהוד, וכן יימנעו מהוצאת עצמות המתים מהקברים.

בתאריך 5.5.2008 דחיתי בקשה מטעם העותרת למתן צו ארעי במעמד צד אחד בנושא, מהטעמים שפורטו שם. כאמור בהחלטתי הנ"ל וכעולה מתגובות נוספות שהגיעו לאחר מכן מטעם המשיבות –העבודות הארכיאולוגיות בשטח, נשוא העתירה, הסתיימו כבר בחודש אפריל 2008. עוד מסתבר מתגובת המשיבה 2, כי ממילא לא שוחררו לפיתוח השטחים שבהם אכן נמצאו קברים. מתגובות המשיבות 5-4 עולה כי בשטח, נשוא המחלוקת, הסתיימו בפועל עבודות החפירה וכי אין בכוונות המשיבות 5-4 לבצע שם עבודות נוספות ללא קבלת אישור מוקדם לכך מן הגורמים המוסמכים. עד כאן התשתית העובדתית.

4.

משפטית נפסק כי בית משפט זה ייתן צו ביניים על מנת לשמור את המצב הקיים בעת הגשת הבקשה וכדי למנוע שינוי מצב לרעה של אחד מבעלי הדין, כל עוד תלויים ועומדים ההליכים בבית המשפט (ראו: בג"ץ 345/61 אל-כאזן נ' מנהל שירות השידור, ירושלים , פ"ד ט"ו 2364, 2366 (1961); בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי – "הקשת הדמוקרטית המזרחית" נ' שר התשתיות הלאומיות , פ"ד נה (5) 847 (2001)). עם זאת, צו ביניים אינו ניתן רק בשל הגשת העתירה, או על יסוד הטענה שעד הדיון בעתירה עשוי לחול שינוי במצב (ראו: בג"ץ 8242/99 עו"ד אורון נ' ועד מחוז תל אביב – לשכת עורכי הדין בישראל , פ"ד נג (5) 602 (1999)). על המבקש צו ביניים בבית משפט זה להראות, בין היתר, כי כתוצאה מאי מתן הצו ייגרם לו נזק משמעותי וכי נזק זה, בהנחה שייגרם, אינו בר תיקון (ראו: בג"ץ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל , פ"ד נא(3) 472 (1997)). אף שיקולים נוספים אמורים לבוא לידי ביטוי במכלול זה ואולם אינני מפרטם פה, שכן אין הם רלוונטיים לענייננו.

המשמעות המעשית היא שצו הביניים המבוקש במסגרת העתירה תכליתו

לשנות את המצב הקיים עד להחלטה הסופית בעתירה, שכן ממילא כאמור הסתיימו בשטח, נשוא המחלוקת, החקירות הארכיאולוגיות ועבודות הבנייה, ומכאן שהמצב בפועל הוקפא. אמנם בינתיים נמשכת הבנייה בשטחים ששוחררו לפיתוח על ידי היזמים, אשר קיבלו היתרים כחוק, ואולם מתן צו ביניים, שיאסור על הבנייה גם בשטחים אלה עלול לגרום לנזק רב ליזמים ולציבור קוני יחידות הדיור בפרויקטים הרלוונטיים, הכל כעולה מתגובת המשיבות 5-4. אל מול נזק ודאי זה ניצבת גם העובדה שממילא המשיבה 2 מפקחת על הבנייה באתר והשטחים שבהם נמצאו קברים –

אינם מפותחים.

5.

נוכח כל האמור לעיל, אינני רואה מקום להיעתר לבקשה לצו ביניים. לעותרת שמורה עם זאת הזכות לחדש את בקשתה, אם יהיו בידיה ראיות המלמדות על הפרת ההצהרות הנזכרות בסעיף 3 שלעיל.