בג"ץ 3206/05 פלוני נ. שר הפנים

השופטת ע' ארבל:

1.העותר 1, אזרח ישראל וסייען לשעבר של כוחות הביטחון, נשוי לעותרת 2, אזרחית מרוקו, מאז שנת 1997 ולהם ארבעה ילדים משותפים, העותרים 3 – 6, קטינים כולם. עניינה של העתירה בבקשת העותר 1 להעניק מעמד בישראל לעותרת 2 מכוח נישואיהם, במסגרת הליך של איחוד משפחות.

2.בעתירתם טוענים העותרים, כי בקשה שהגישו למשיב בשנת 1998 לאיחוד משפחות נדחתה מטעמים שונים וביניהם מניעה פלילית, אי כנות הנישואין, והיותו של מרכז חייהם מחוץ לישראל. העותרים מכחישים כי מתקיימים בהם טעמים אלה. לטענת העותר 1, נישואיו לעותרת 2 הם נישואיו הרביעיים, לאחר שנישואיו הקודמים הסתיימו כולם בגירושין. לדבריו, נישואיו הקודמים, השלישיים במספר, (להלן: הנישואין לאישה השלישית ) הסתיימו בגירושין בשנת 1997. יחד עם זאת הוא מציין, כי הוא תומך כלכלית באשתו השלישית ובילדיה וכי בעקבות ביקוריו אצל ילדיו נוצרו נסיבות שהביאו לכך שנולדו לו מממנה שני ילדים נוספים, אך הוא מכחיש חיים משותפים עם אישה שלישית זו. העותרים עתרו לבית משפט זה בעקבות דחיית בקשתם (בג"צ 7000/00). העתירה נמחקה לאחר שהמשיב הסכים כי בקשתם תיבחן על ידי ועדת חריגים. על אף שניתן לעותרת 2 רשיון ישיבת ביקור מסוג ב/2 למשך חצי שנה, העותרים מלינים על כך שבהמשך לא ניתנו לה היתרים אחרים בהתאם למקובל בהליך המדורג לאיחוד משפחות. העותרים טוענים כי הם עומדים בתנאים לאיחוד משפחות ומשכך הרי שסירובו של המשיב לאשר את בקשתם לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

3.המשיב סבור כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתו לוקה העתירה בחוסר נקיון כפיים, מאחר שהעותר נמנע מלציין בעתירה פרטיים מהותיים שעניינם היותו נשוי הן לאישה השלישית והן לעותרת 2. המשיב מציין, כי במסגרת הטבות שמקבל העותר 1 מן המנהלה הביטחונית לסיוע (להלן: המנהלה ), כסייען לשעבר, ועל מנת להמשיך ולקבל שכר דירה עבור האישה השלישית וילדיו, הצהיר העותר 1 בפני המנהלה הבטחונית לסיוע, במהלך השנים שחלפו מאז גירושיו כביכול לאישה השלישית, כי היא עודנה אשתו וכי הוא חי עימה. כך עשה אך לאחרונה, בחודש ספטמבר 2005. המשיב סבור עוד כי דין העתירה להידחות על הסף היות שמן העובדות שלא גולו על ידי המערער עולה, כי המערער מצוי במצב של ריבוי נישואין בעוד מדיניות המשיב היא שלא לאשר בקשות לאיחוד משפחות של מי שמקיים מערכות יחסים ביגמיות או פוליגמיות. המשיב מכיר עם זאת, בקושי בהרחקתה מישראל של העותרת 2, מעצם היותה אם לארבעה ילדים קטנים אזרחי ישראל, ועל כן הוא סבור כי דין העתירה להידחות על הסף תוך שתינתן לעותרים האפשרות להגיש בקשה חדשה למשרד הפנים, בה יפרטו את כל עובדות האמת הנוגעות לבקשה. מעבר לכך לא ראה המשיב להתייחס בשלב זה ליתר הטענות שהעלו העותרים.

4.כעולה מן הפרטים שהובאו על ידי המשיב בתגובתו, הרי שהעותר 1 אכן נמנע מלהביא בעתירתו את מלוא הפרטים הנוגעים לעתירה ואף הכחיש כי הוא עודו נשוי לאישה השלישית. כל זאת, כאשר באותה עת, ככל הנראה לצורך קבלת הטבות כלכליות מן המנהלה, הוא מצהיר כי הוא נשוי לאישה השלישית וחי עמה. דומה, כי אין צורך להכביר מילים על חוסר ניקיון הכפיים הגלום באי הבאת עובדות אלה, שחשיבותן לצורך בירור העתירה ברורה ודי היה בטעם זה לבדו כדי לדחות העתירה (בג"צ 739/85 אבו דעמוס נ' מפקד צבאי לנפת בית לחם (לא פורסם, ניתן ביום 12.3.86) ; בג"צ 634/88 אל-קרא, חברה למתן שירותים לעיר בע"מ נ' ראש המועצה המקומית נשר (לא פורסם, ניתן ביום 22.9.88) ; בג"צ 5979/91 וקס נ' ראש המועצה המקומית אבן יהודה , פ"ד מו (1) 645).

בנוסף, לגופו של עניין, מדיניותו של המשיב שלא לאשר בקשות לאיחוד משפחות של עותרים המצויים במצב של ריבוי נישואין זכתה לאישורו של בית משפט זה (בג"צ 5291/05 אזברגה נ' שר הפנים (ניתן ביום 26.1.05) ; בג"צ 1126/02 אבו עסא נ' שר הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 23.10.02) ; בג"צ 5303/03 ע' ב' נ' שר הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 21.7.05)). משהצהיר העותר 1 אך לאחרונה כי הוא נשוי לאישה השלישית וחי עמה, כאשר הוא נשוי במקביל גם לעותרת 2, ולאור מדיניות המשיב, הרי שאין מקום להתערבותנו בהחלטת המשיב.

יחד עם זאת, נוכח היותם של העותרים 2-1 הורים לקטינים אזרחי ישראל, באפשרותם של העותרים לפנות אל המשיב בבקשה חדשה לאיחוד משפחות על בסיס מסד עובדות מלא ומדויק, בתוך 60 יום מיום פסק דין זה.

העתירה נדחית איפוא על הסף.

ממילא מתבטל בזאת גם צו הביניים.