בג"ץ 3225/17 עבד אלמגיד עבדללה עבד אלכרים ואח' נ. רשות האוכלוסין וההגירה

השופט ע' פוגלמן :

1.העותרים הם אזרחי סודן שניתנה בהתייחס אליהם הוראת שהייה במתקן "חולות". לטענתם הינם ממוצא דארפורי, ומטעם זה יש לבטל את הוראת השהייה בעניינם.

2.ברקע הדברים יש להזכיר את הנחיית המשיבים בהקשר זה, עליה הם עומדים בתגובתם. עמדת המשיבה 1 הינה כי אין להפנות בשלב זה סודנים יוצאי חבל דארפור למרכז השהייה חולות (יצוין כי האמור אינו חל על מסתננים חדשים שהגיעו לישראל לאחר פרסומו של החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע"ה-2014 (להלן: החוק המתקן )). המשיבים מבהירים את דרך הפעולה בגדרה מיושמת המדיניות האמורה, כלהלן:

"מסתנן נתין סודן שהייתה במערכת אינדיקציה בעניינו כי הוא סודני ממוצא דארפורי, הוחלט שלא תוצא בעניינו הוראת שהייה וכי הוא לא יוזמן לשימוע טרם הוצאת הוראת שהייה, כך שרישיונו יוארך בהתאם על-פי ההנחיות הקיימות.

מסתננים סודנים שמוצאם מחבל דארפור שהיו במרכז השהייה עובר להודעת המשיבה 1 – עניינם נבחן בהדרגה וככל שאומת המידע, בוטלו הוראות השהייה בעניינם.

ככל שאינדיקציה לגבי מוצאו הדארפורי לא מופיעה במערכת, והמסתנן הסודני טוען להיותו ממוצא דארפורי, נקבע כי הלה יוזמן לשימוע במרכז השהייה "חולות". אם במסגרת השימוע, ועל סמך המידע המופיע במערכת, נמצא כי מוצאו של אותו מסתנן סודני הוא אכן מחבל דארפור – תבוטל הוראת השהייה בעניינו.

עם זאת, ההודעה הבהירה כי אין בעצם העלאת הטענה כי מסתנן הוא ממוצא דארפורי בכדי להוביל באופן אוטומטי לביטול הוראת השהייה שהוצאה בעניינו. באם העלה המסתנן את טענת מוצאו הדארפורי לאחר הוצאת הוראת השהייה בעניינו – יהיה עליו להתייצב במרכז השהייה והעניין ייבחן בהדרגה לאחר קליטתו במרכז השהייה".

המשיבים הבהירו כי לאחר הצגת העמדה האמורה בוטלו הוראות השהייה של שוהים במתקן חולות שהיה מידע בעניינם כי הגיעו מחבל דארפור. כיום, שוהים במתקן השהייה 223 אזרחים סודנים. על חלקם ההנחיה האמורה לא חלה שכן הגיעו לישראל לאחר פרסומו של החוק המתקן; לגבי האחרים, אין אינדיקציה במערכות הממוחשבות כי הם ממוצא דארפורי. אלה האחרונים יכולים לפנות לרשות ולבקש לטעון לפניה כי מוצאם מחבל דארפור.

העותרים תוקפים את חוקיות המדיניות האמורה ומבקשים כי תבוטל.

3.דינה של העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי לפני בית הדין לעררים,

לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 אשר מוסמך לדון בחוקיות הוצאת הוראת השהייה לעותרים, והעובדה שהעותרים מבקשים לתקוף מדיניות כללית, אינה גורעת מכך. עמדנו על כך אך לאחרונה:

"בית הדין לעררים ידון בערר בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית משפט לעניינים מינהליים בעתירה מינהלית לפי סעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים ). לאמור, בית הדין לעררים מוסמך להידרש גם לשאלת חוקיותו של המתווה הנתקף בעתירה זו – אף אם מדובר בשאלה כללית ועקרונית – במסגרת "תקיפה עקיפה" (ראו והשוו בג"ץ 4531/09 ברגותי נ' שירות בתי הסוהר (16.6.2010); בג"ץ 6090/08 ברגר נ' שר המשפטים , פסקאות 6-5 (11.8.2008); בג"ץ 5294/13 טולדנו נ' בנק ישראל – המפקח על הבנקים , פסקה 15 (11.9.2013)).

כידוע, החלטה סופית של בית הדין לעררים ניתנת לערעור בזכות לפני בית משפט לעניינים מינהליים ( סעיף 13לא לחוק הכניסה לישראל), ופסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים בערעור מינהלי נתון לערעור לפני בית המשפט העליון אם ניתנה רשות לכך (סעיף 12 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים)". (בג"ץ 8662/15 המוקד לפליטים ומהגרים נ' היועץ המשפטי לממשלה (5.1.2016)).

דברים אלה יפים לענייננו.

4.לכך יש להוסיף כי העתירה כורכת עניינם של עותרים שונים שהתשתית העובדתית בעניינם שונה, וכי העותרים הגישו את העתירה בטרם מוצו ההליכים בעניינם (וכפי שמציינים המשיבים בעניינם של חלק מהעותרים – שימוע שנערך בעניינם, הביא לביטול הוראת שהייה).

העתירה נדחית אפוא על הסף בשל קיומו של סעד חלופי.

בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.