בג"ץ 6090/08 יצחק ברגר נ. שר המשפטים

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה המופנית נגד תקנה 2(א) ותקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות האגרות ), וכן נגד פרט מספר אחד בתוספת לתקנות.

2.

העותרים הינם שני זוגות, אשר כל אחד מהם רכש בשנת 2006 דירה בפרויקט רמת חפציבה בעיר בית שמש. פרויקט זה הינו בין הפרויקטים שיזמה קבוצת חפציבה. לאחר קריסת קבוצת חפציבה בשנת 2007, הגיש כל זוג מבין העותרים תביעה לבית משפט השלום בירושלים. תביעותיהם של העותרים הופנו נגד עשרים ואחד נתבעים, ביניהם עורכי הדין שייצגו את הצדדים בעת כריתת הסכמי רכישת הדירות, מתווכים שהיו מעורבים בעסקות רכישת הדירות, בנקים שנתנו ליווי פיננסי לפרויקט, חברת חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ, המפקח על הבנקים ומנהל מס ערך מוסף. העותרים 2-1 העמידו את סכום תביעתם על סך של 846,476 ש"ח ואילו העותרים 4-3 תבעו סך של 552,905 ש"ח. לאור מהות התביעה, נקבע כי העותרים חייבים באגרת בית משפט (להלן – האגרה ) בגובה של 2.5 אחוזים מסכום התביעה, קרי כ-21,000 ש"ח וכ-14,000 ש"ח, בהתאמה. העותרים הגישו בקשות לפטור מתשלום האגרה. בבקשותיהם טענו העותרים שלוש טענות עיקריות: ראשית, כי הם עומדים בתנאים הקבועים בתקנה 14 לתקנות האגרות לשם מתן פטור מאגרה; שנית, כי יש לפטור אותם מאגרה מטעמי צדק, בהתחשב במצבם הקשה בעקבות קריסת קבוצת חפציבה והימצאותם בתחתית סולם הנשייה וכן בהתחשב בפסלות פעולותיהם של הנתבעים; שלישית, כי הוראות תקנה 2(א), תקנה 14 ופרט מספר אחד בתוספת לתקנות האגרות הינם חסרי תוקף בשל פגם חוקתי.

3.

ביום 25.3.08 ניתנה החלטת כבוד הרשם של בית משפט השלום (א' פוני) בעניין בקשת העותרים 2-1 לפטור מאגרה. כבוד הרשם קבע כי העותרים 2-1 לא הניחו תשתית עובדתית התומכת בטענתם כי הינם זכאים לפטור על פי הוראות תקנה 14 לתקנות. לפיכך, קבע כבוד הרשם תקופה של שלושים ימים להשלמת הבקשה על ידי צירוף המסמכים הרלוונטיים. בנוגע לטענתם השלישית, העומדת במרכז עתירה זו והמתמקדת באי-חוקתיות של הוראות התקנות, קבע כבוד הרשם כי משפתוחה בפני העותרים דרך של "תקיפה ישירה" של התקנות בבית המשפט הגבוה לצדק, אין לעקוף דרך זו על ידי "תקיפה עקיפה" בבית משפט השלום. אם יצליחו העותרים ב"תקיפה ישירה", הרי שתיסלל בכך דרכם להגשת תביעה בבית משפט השלום. בהחלטתו מיום 27.3.08 בעניין בקשתם של העותרים 4-3 לפטור מאגרה, קבע כבוד הרשם כי החלטתו לעניין הפורום שאמור לדון בחוקתיות התקנות, כאמור בהחלטתו בבקשה של העותרים 2-1, תחול אף לגבי בקשת העותרים 4-3. בבקשה שהגישו העותרים לאחר הגשת העתירה, בה עתרו לדיון דחוף בעתירה, הם מסרו כי בינתיים החליט כבוד הרשם לפטור את העותרים 4-3 מתשלום האגרה. לפיכך נתבקשה מחיקתם מן העתירה. העתירה הוגשה לבית משפט זה נוכח קביעתו של כבוד הרשם כי הפורום הנכון לתקיפת התקנות הוא בית המשפט הגבוה לצדק.

4.

טענות העותרים מתמקדות באי חוקתיותן של התקנות. העותרים טוענים כי לאחר חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן – חוק היסוד ), הפכה זכות הגישה לערכאות לזכות חוקתית, והפגיעה בה מחייבת עמידה בתנאי פסקת ההגבלה, הקבועה בסעיף 8 לחוק היסוד. לפי הנטען, תקנות האגרות, בהטילן על התובעים אגרה הנגזרת מסכום התביעה, פוגעות בזכותם לגישה לערכאות. פגיעה זו אינה עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק היסוד, הואיל והיא איננה מידתית. לפיכך, טוענים העותרים, דין הוראות הקובעות את גובה האגרה כאחוז מסכום התביעה להתבטל. עוד טוענים העותרים, כי הוראות אלה אינן סבירות, הואיל ואין כל היגיון כלכלי בגזירת גובה האגרה מסכום התביעה. בנוגע לתקנה 14 לתקנות, טוענים העותרים הוראותיה מקשות עד מאוד על תובעים לקבל פטור מתשלום אגרה ועל כן לא מרפאות הן את הפגם האמור שבתקנות. זאת ועוד, לטענת העותרים, גזירת גובה האגרה מסכום התביעה הופכת את האגרה למס, ולכן מחטיאה את כוונת המחוקק ואת תכלית החוק המסמיך. נטען, כי גם מטעם זה דין הוראות אלה להתבטל.

5.

השאלה הנשאלת היא האם העובדה שניתן לתקוף את תקנות האגרות בבית המשפט הגבוה לצדק מונעת מבית משפט השלום (או כל בית משפט אחר) מלדון בתוקפן של התקנות בגדרה של בקשה לפטור מאגרה. באופן יותר כללי, וברמת הפשטה גבוהה יותר, עלינו לברר האם קיום האפשרות של "תקיפה ישירה" של פעולה מינהלית בבית המשפט הגבוה לצדק שולל את הדרך של "תקיפה עקיפה" בערכאה הדיונית. התשובה לשאלה זו הינה בשלילה. אין בקיומה של אפשרות של "תקיפה ישירה" כדי להביא בהכרח לכך שתבוטל הדרך של "תקיפה עקיפה". ואכן, ערכאות דיוניות מבצעות "תקיפה עקיפה", הגם שיש לבעל דין אפשרות עקרונית להגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. במקרה דנא נעשית "התקיפה העקיפה" על ידי בעל הדין שיזם את ההליך ולא על ידי בעל הדין המתגונן. חובה להדגיש, כי גם במצב דברים כזה אין מניעה שבית המשפט הרגיל ידון בטענה המופנית נגד המעשה המינהלי (ראו למשל, ע"א 256/70 פרידמן נ' עיריית חיפה , פ"ד כ"ד(2) 577 (1970); ע"א 562/73 פולו בע"מ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת-גן , פ"ד כ"ח(1) 824 (1974); רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והבלו , פ"ד מ"ד(3) 812 (1990); בג"ץ 6330/97 איגוד ערים (נפת אשקלון) נ' שר האוצר (לא פורסם, 6.11.1997) ). לפיכך, טעה כבוד הרשם שעה שלא נדרש לטענות העותרים בדבר אי חוקתיות התקנות, וזאת רק עקב קיום האפשרות של "תקיפה ישירה" בבית משפט זה.

6.

השאלה הנוספת והקשורה לשאלה הראשונה הינה האם עצם קיום האפשרות שערכאה דיונית תדון בעניין במסגרת "תקיפה עקיפה" מקימה לעותרים סעד חלופי שיש בו כדי להביא לדחיית עתירתם. התשובה לשאלה זו הינה בחיוב. אפשרות של "תקיפה עקיפה" של פעולה מינהלית מקימה לעותרים סעד חלופי (ראו, בג"ץ 1431/05 אוריאן נ' שר התחבורה (לא פורסם, 7.7.2005)). הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה לא יידון בעתירה כל עוד עומד לעותר סעד חלופי (ראו, בג"ץ 3515/07 ניסנוב נ' שר המשפטים (לא פורסם, 29.4.2007); בג"ץ 3048/07 מזרחי נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 01.07.2007)).

7.

כאמור, לאחר הגשת העתירה החליט כבוד הרשם ליתן פטור מאגרה לעותרים 4-3. כנראה שהדיון בבקשתם של העותרים 2-1 לפטור מאגרה טרם הסתיים. יתכן וגם להם יינתן פטור. אם כך יקרה, ממילא הסוגיה תהפוך תיאורטית מבחינתם של ארבעת העותרים. גם אם תידחה בקשתם של העותרים 2-1 על ידי כבוד הרשם, פתוחה בפניהם הדרך לערער על החלטתו. בגדרו של ערעור, אם יוגש, יוכלו הם להעלות טענותיהם, כולל טענות אותן חפצים הם להציג בבית המשפט הגבוה לצדק. אף שיקולי יעילות מצדיקים שלא להבחין מבחינת הפורום הראוי, בין טענות בדבר זכאות לפטור על יסוד כלכלי, לבין טענות במישור עקרוני. האם מעוניינים אנו שבעל דין המגיש תובענה ומבקש פטור מאגרה יידרש לפצל את טענותיו?

אם מעוניין הוא לטעון טענות התוקפות את תקנות האגרות, בנוסף לטענה כי זכאי הוא לפטור, כלום נאמר לו שעליו לנקוט שני הליכים, האחד בערכאה הדיונית והאחר בבית המשפט הגבוה לצדק?

דומה שהתשובה לתמיהה מובנת מאליה.

8.

העתירה נדחית על הסף בלא שהמשיב נדרש להשיב.