בג"ץ 33/06 בני רושקנסקי נ. תעבורה מיכל מלט בע"מ

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

זו עתירה לביטול פסק דין שניתן על ידי המשיב בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 2.9.02 (בר"ע 1617/02).

2.

נגד העותר הוגשה תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בחדרה (תק 1345/02) בעילה שבהיותו עורך דין המייצג לקוח ששימש תובע בהליך אחר, לא התייצב לדיון באותו ענין ולכן ניתן בו פסק דין בהעדר צד, וערעור עליו גם הוא נדחה.

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את התביעה וחייב את העותר בתשלום סך 12,340 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 2,130 ₪. הוא הגיש על כך בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט נמנע מלהתערב במסקנות בית המשפט בערכאה דלמטה, אך הפחית את סכום הפיצויים בשיעור ניכר של 8,000 ₪. על החלטה זו הגיש העותר בקשה נוספת לרשות ערעור לבית משפט זה בגלגול שלישי (רע"א 83373/02) אולם בקשה זו גם היא נדחתה ביום 23.1.03, לאחר שהשופטת דורנר קבעה כי "הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הספציפי של המבקש, והמצדיקה דיון בגלגול שלישי".

3.

העותר מבקש בעתירתו זו לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. לטענתו, בית המשפט לא מילא את חובתו כאשר סירב להתערב בשיקוליו של בית המשפט

בערכאה הראשונה, וכאשר קיים דיון שלא בנוכחות הצדדים בניגוד לעיקרי הצדק הטבעי. לטענתו, בית המשפט גם נמנע מלתת דעתו לפלוגתאות שעמדו ביסוד ההתדיינות בין הצדדים. לטענתו, גם בית המשפט העליון בהחלטתו בענין בקשת רשות הערעור שהוגשה בפניו לא ביצע את תפקידו ולכן, כמוצא אחרון לתיקון העוול, פנה לבית משפט זה.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. מן המפורסמות הוא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעות הערכאות המשפטיות האחרות אשר דנו בענין פלוני והכריעו בו (בג"צ 6821/05 קריספיל נ' הנהלת בתי המשפט; בג"צ 1347/03 גניש נ' מדינת ישראל ). על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר נושא העתירה שימש בסיס להליך בבית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה, ואשר נדחתה. לא למותר לציין אף את העובדה כי העתירה הוגשה למעלה מ-3 שנים לאחר החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור, וברי כי אין מקום לסטות מעקרון סופיות ההליכים, ובוודאי כך הוא לאחר תקופה כה ארוכה מאז נסתיימו.

העתירה נדחית על הסף.