פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
3344/11
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט י' עמית
העותרות:
1.
Anton Hubner GmbH
& Co. KG
2. אקו-בלו טריידינג בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. בית משפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים
אזרחיים
2. כבוד השופט א' גרוניס
משיבים פורמלים:
3. סופרמדיק - (מדיק לייט) בע"מ
4. ידיד ציון
5. שלמה לוי
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרות:
עו"ד ד"ר שלמה כהן, עו"ד אריה בנימין
פסק-דין
השופט י' עמית :
לפנינו עתירה המופנית נגד בית המשפט העליון ושופט בית המשפט א' גרוניס.
1.
בהחלטתו מיום 8.3.11 דחה כב' השופט גרוניס בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ובקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצידה. בנוסף, השית בית המשפט על המשיבה הפורמלית (המבקשת שם) וההעותרות, שהבקשה כנגדן נדחתה, הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ₪ כל אחת. זאת, לאחר שהורה להם קודם למתן ההחלטה לנמק מדוע לא יחוייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה "נוכח ההיקף הבלתי סביר של הבקשה לעיכוב ביצוע ונספחיה והתשובה לבקשה לעיכוב ביצוע על נספחיה" (רע"א 615/11).
2.
העותרות, שהיו המשיבות בהליך, הגישו בקשה לעיון נוסף ברכיב ההוצאות, ובה נטען כי אין ל בית המשפט סמכות להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה. כן טענו העותרות כי בית המשפט לא הגביל מראש את היקפם של כתבי הטענות, ומשכך, אין לקבוע כי אורכה של התשובה חרג באופן קיצוני מהמקובל. גם בקשה זו דחתה על ידי כב' השופט גרוניס, בקובעו כי סמכותו של בית המשפט לחייב בהוצאות לטובת קופת המדינה נובע מכוחה של תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 או לחילופין מכוח סמכותו הטבועה. בהחלטתו עמד כב' השופט גרוניס על היקפן של הבקשה והתשובה שהגישו הצדדים ל בית המשפט כלהלן:
"בקשת רשות הערעור השתרעה על פני 28 עמודים (ויחד עימה הוגשה בקשה להגשת ראיה נוספת; בקשה זו, בלא התצהיר, החזיקה 4 עמודים). כאמור, בצידה של בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בקשה זו החזיקה אף היא
28 עמודים (וכן תצהיר בן 14 עמודים). לשתי הבקשות, רשות הערעור ועיכוב הביצוע, צורפו (במשותף) שני קלסרים, שכללו 15 נספחים ובהם מאות עמודים . התשובה לבקשה לעיכוב ביצוע השתרעה לאורך 51 עמודים
(וצורף לה תצהיר בן שני עמודים). לתשובה צורפו שלושה כרכים של נספחים וכרך אחד של אסמכתאות. מדובר ב-42 נספחים, שכללו יחדיו מאות עמודים . כרך האסמכתאות כלל גם (אך לא רק) פסקי דין שנתפרסמו בפרסום הרשמי של פסקי דין של בית משפט זה".
בנ וגע לטענת העותרות כי לא "הוזהרו" מראש, ציין כב' השופט גרוניס כי למרות שיש אפשרות לעשות כן, אין סיבה ששופט יגביל את היקף כתבי הטענות, ונקודת המוצא היא כי פרקליטו של בעל הדין יפעיל שיקול דעת ולא יחרוג מההיקף והאורך המקובל.
3.
בעתירה דנן מבקשות העותרות להורות למשיבים לנמק מדוע לא תבוטל ההחלטה להשית עליהן הוצאות לטובת אוצר המדינה. לטענתן, החלטת בית המשפט לוקה בחוסר סבירות קיצוני, פוגעת בעקרון הוודאות המשפטית ובעקרון של "אין עונשין אלא אם כן מזהירין". העותרות חזרו וטענו כי החיוב בהוצאות לאוצר המדינה ניתן שלא בסמכות, מאחר שהמדינה איננה צד להליך, וכי לא ניתן להסתמך על תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי או על סמכות טבועה לצורך הטלת הוצאות במקרה כגון דא. העותרות מבקשות ליתן צו על תנאי ולעשותו לצו מוחלט "ולהחיל הוצאות עתירה זו על המשיבים".
4.
דין העתירה להידחות אף מבלי להידרש לטענות גופן, ואין לי אלא להביע תמיהתי על הגשת העתירה. חזקה על העותרות כי ידועה להן ההלכה לפיה בית המשפט
הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטותיו שלו בשבתו כ בית משפט
לערעורים אזרחיים ( ראו לדוגמא, בג"צ 2398/02 רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כ בית משפט
לערעורים (לא פורסם, 22.4.2002); בג"צ 4828/05 פלוני נ' כב' השופטת א' פרוקצ'יה, בית המשפט
העליון (לא פורסם, 15.6.2005); בג"ץ 739/10 יהודה נ' כב' השופט א' גרוניס (לא פורסם, 1.2.2010) והאסמכתאות שם) . משכך, דין העתירה להידחות על הסף.
5.
למעלה מן הצורך אציין כי השגותיהם של העותרות קיבלו מענה לגופן בהחלטתו של השופט גרוניס בבקשה "לעיון מחדש". אף איני רואה בסיס לחשש שהעלו העותרות בעתירתן, כביכול תגרום ההחלטה מושא העתירה
ל"אפקט מצנן" או לפגיעה בזכות הגישה לערכאות.
6.
אשר על כן העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, א' באייר התשע"א
(5.5.2011).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט