בג"ץ 3904/11 באסם עיסא זנגריה נ. בית המשפט העליון בירושלים

השופט ח' מלצר:

1.

העותר הגיש לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ה' חטיב ) , שדחה את תביעת העותר נגד המשיב 2 לסעד הצהרתי באשר לזכויותיו בשני נכסי מקרקעין (ת.א נצרת 709/06). לבקשת המשיב 2 – כב' הרשם של בית משפט זה ג' שני

קבע כי הערעור הוגש באיחור, וכי בקשה חלופית של העותר להאריך לו את המועד להגשת ערעור גם דינה להידחות, אף כי לעותר נשמרה הזכות להגיש את בקשתו להארכת מועד באופן סדור ומפורט (ע"א 32/11). ערעור על אותה החלטה בפני כב' השופט ס' ג'ובראן

נדחה (בש"א 1339/11).

2.

העותר הגיש בקשה מפורטת יותר להארכת מועד, בגדרה, הוא תלה את האחריות לאיחור בהגשת הערעור – בבא-כוחו הקודם. בקשתו זו נדחתה אף היא על-ידי כב' הרשם ג' שני , בקובעו, בין היתר, כי לא הונחה תשתית מלאה לבקשה, מבוססת ונסמכת על תיעוד הולם ביחס לסיבת האיחור בהגשת הערעור (בש"א 1586/11).

3.

ערעור על ההחלטה האחרונה הנ"ל נדחה על-ידי כב' השופט ס' ג'ובראן , שעמד בהחלטתו בפירוט על השיקולים המתחרים בסוגיה של דחיית המועדים, ומצא כי בנסיבות המקרה הקונקרטי כב' הרשם יישם כיאות את אמות המידה שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון בקובעו כי אין טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד המבוקשת, ולכן אין מקום להתערב בהחלטתו (בש"א 2399/11).

4.

מכאן העתירה שבפנינו, לשינוי תוצאתה של ההחלטה ב-בש"א 2399/11 הנ"ל – עתירה, אשר בגדרה טוען העותר, בתמצית, כי הוא הצביע דווקא על טעמים מספיקים לשם קבלת ערעורו לרישום באיחור, וכי הותרת ההחלטה, מושא העתירה, על כנה יש בה משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

5.

דין העתירה – להידחות . מצוקתו של העותר מובנת. ברם רצונו של העותר למצות את הליכי הערעור שהוחמצו – איננו שיקול הניצב לבדו, ומולו עומדים מגוון אינטרסים נוגדים, המצדיקים הקפדה על לוחות הזמנים שנקבעו בדין – שיקולים שפורטו בהחלטות הקודמות. העותר ניסה לשכנע את הגורמים השיפוטיים שדנו בבקשותיו כי כפות המאזניים נוטות במקרה דנן להארכת המועד הקבוע בחיקוק להגשת ערעורו, אך לא הצליח בכך. בזאת מיצה העותר את זכויותיו במכלול ההתדיינות המכוון להשיג על פסק הדין ב- ת.א נצרת 709/06 הנ"ל ככזה.

6.

עתירתו הנוכחית, הקוראת לבית המשפט הגבוה לצדק להתערב בהחלטות שקבעו שאין לאשר לו הארכת מועד ובמיוחד בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן ב- בש"א 2399/11– איננה מגלה עילה על פניה. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על החלטותיהם ופסקי דינם של בתי המשפט האזרחיים, ומקל וחומר שלא על החלטות ופסקי הדין של בית משפט זה (ראו לאחרונה: בג"ץ 3344/11 Anton Hubner GmbH & Co. KG

נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים והאסמכתאות שם (לא פורסם, 5.5.2011)). גם ניסיונו של העותר להעטות על טענותיו אדרת של פגיעה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה בבחינת סעד מן הצדק – אין לשעות לו במקרה זה.

7.

נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף.