בש"א 1586/11 באסם זנגריה נ. עלי זנגריה

המבקש הגיש ביום 2.1.2011 ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.10.2010 (ע"א 32/11). במבוא להודעת הערעור נטען כי פסק-הדין הומצא למבקש ביום 18.11.2010. המשיב הגיש בקשה לסילוק הערעור בטענה כי הוגש באיחור. בהחלטתי מיום 8.2.2011 קבעתי כי הערעור אכן הוגש באיחור, וזאת לפי אישור מסירה המצביע על מסירת פסק-הדין של בית המשפט המחוזי לבא-כוחו הקודם של המערער (עורך-הדין דרעי) ביום 1.11.2010 (או אולי, לפי קריאה אחרת של התאריך הנקוב באישור המסירה, ביום 11.11.2010). עוד ציינתי כי הבקשה החלופית שהעלה המבקש, להארכת מועד, אינה מפורטת ואינה מבוססת די הצורך מבחינת התשתית העובדתית והראייתית שביסודה. אפשרתי למבקש להגיש בקשה להארכת מועד שתהא ערוכה כדין, מנומקת ומבוססת, ואשר תידון במסגרת הליך נפרד של בקשה להארכת מועד. המבקש אכן הגיש בקשה להארכת מועד – זו הבקשה המונחת לפניי עתה – והמשיב מצדו הגיש תגובה אשר בה הוא מתנגד להארכת המועד המבוקשת.

בחנתי את טענות הצדדים, ולא מצאתי כי יש בידי להיעתר לבקשה להארכת מועד.

הנחת המוצא בהחלטתי-זו היא כי הליך הערעור הוגש באיחור. כך קבעתי בהחלטתי מיום 8.2.2011. עם זאת, אפשרתי למבקש להציג תשתית עובדתית וראייתית המלמדת על קיומו של טעם מיוחד להארכת המועד. זאת לא עלה בידי המבקש לעשות. למעשה, סיבת האיחור נעוצה – ככל שעולה מן הבקשה – באי-הבנה, תקלה או מחדל מצד בא-כוחו הקודם של המבקש. ככלל, טעות או מחדל של יוזם הערעור או של בא-כוחו אינם מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד. עם זאת, בכגון דא יש מרחב של גמישות וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. על כן, בהחלטתי מיום 8.2.2011 ראיתי לנכון לאפשר למבקש להשלים את בקשתו ולהציג תמונה ברורה לגבי הנסיבות והסיבות שהובילו לאיחור.

אלא שהמבקש לא מילא את החסר ולא הניח לפניי תשתית מלאה ומבוססת. גם היום כלל לא ברור מה טיב התקלה או ה"קצר בתקשורת" שהובילו לאי-הגשת ערעור במועד. המבקש טוען כי לאחר החלטתי מיום 8.2.2011 הוא פנה שוב ושוב לעורך-הדין דרעי באמצעות הטלפון לשם קבלת הבהרות, "אולם עד למועד זה לא קיבל כל מענה ענייני בנושא". טענה זו אינה מלמדת כי המבקש פעל בשקידה ובנמרצות לקבלת הבהרות מעורך-הדין דרעי. כך, למשל, נשאלת השאלה מדוע לא פנה המבקש – המיוצג היום על-ידי עורך-דין אחֵר – לעורך-הדין דרעי בבקשה כתובה ומתועדת , על-מנת לברר את הטעות או התקלה שאירעה, אם ארעה. יובהר, כי לבקשה לא מצורפת ולוּ פנייה אחת לעורך-הדין דרעי. זאת ועוד: לבקשה לא צורף תצהיר של עורך-הדין דרעי, ולא ידוע אם המבקש פנה לקבלת תצהיר כזה או למצער התייחסות כתובה. לא ברור גם אם עלה בידי המבקש לשוחח עם עורך-הדין דרעי בנושא המצאת פסק-הדין; המבקש מסתפק בהקשר זה בניסוח עמום שלפיו "לא קיבל מענה ענייני בנושא".

הנה כי כן, המבקש מניח את האחריות לאי-הגשת ערעור במועד לפתחו של בא-כוחו הקודם, אולם אין בחומר שלפניי תימוכין מספקים לטענה זו, ובפרט אין להסיק מן הבקשה כי המבקש פעל בשקידה ראויה כדי שתובאנה לפני בית המשפט ההבהרות הדרושות מפי עורך-הדין דרעי. גם טענות אחרות הנכללות בבקשה אינן מעוגנות במסמך כלשהו, כגון הטענה בסעיף 10 לגבי בירור שערך מול מזכירות בית המשפט המחוזי.

משלא הונחה לפניי בקשה מנומקת דיה לגבי סיבת-האיחור הנשענת על תיעוד הולם – זאת גם לאחר שניתנה למבקש הזדמנות שנייה לצורך כך – אין לי אלא לדחות את הבקשה. לאור כלל הנסיבות, המבקש יישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיב, בגין הבקשה שלפניי, בסך של 1,000 ₪.