בג"ץ 3415/15 נתי רום נ. שר הבטחון

השופטת ע' ברון:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים, המורים למשיבים להימנע מהריסת ביתו של העותר עד לדיון בעתירה אחרת שבפני בית משפט זה – בג"ץ 5411/14 (להלן: בג"ץ 5411/14 ).

לדברי העותר הוא בנה את ביתו בשנת 2002 במאחז הקרוי "יישוב הדעת" במועצה האזורית מטה בנימין, על אדמה שלפי מיטב ידיעתו היא בבעלות המדינה. בג"ץ 5411/14 הוגש על ידי תושבים פלסטינים הטוענים לזכויות במקרקעין שעליהם נבנה המאחז (וכן על ידי עמותת רבנים למען זכויות אדם), והם עותרים להריסת המאחז ולהשבת האדמות לידיהם. יבואר כי מהעתירה שלפנינו עולה כי אין למעשה חולק שהמאחז נבנה באופן בלתי חוקי – והשאלה היא רק אם הבנייה נעשתה על אדמות פרטיות של העותרים בבג"ץ 5411/14, או על אדמות מדינה. המשיבים כאן הם גם משיבים בבג"ץ 5411/14; בתגובתם המקדמית לבג"ץ 5411/14 מסרו כי שר הביטחון הנחה זה מכבר את הגורמים הרלוונטיים לערוך בדיקה של הזכויות במקרקעין שעליהם בנוי המאחז, ולפעול בהתאם לתוצאותיה. קרי: לבצע הריסה של בנייה בלתי חוקית על אדמות פרטיות, ובמקביל לשקול הסדרת המעמד התכנוני של מבנים שנבנו על אדמות מדינה. העותר כאן הוא משיב מספר 22 בבג"ץ 5411/14; ובשלב זה העתירה בבג"ץ 5411/14 קבועה לדיון בפני הרכב תלתא ליום 22.6.2015.

2.

בעתירה שלפנינו טוען העותר כי עמדת המשיבים בבג"ץ 5411/14 יצרה אצלו ציפייה כי ביתו לא ייהרס עד אשר תמוצה בדיקת הזכויות במקרקעין, וככל שיימצא כי הבית בנוי על אדמות מדינה אזי גם תיבחן הסדרת מעמדו. ואולם אף על פי כן, "עתה נודע לעותר כי המנהל האזרחי מתעתד להרוס מבנים בלתי מורשים, כולל ביתו של העותר, בזמן הקרוב וייתכן אף בשעות הקרובות". כך אמר, ולא יסף. כידוע, הריסת מבנה מבוצעת מכוח צו הריסה שהוצא על ידי רשות מוסמכת ולאחר מתן זכות טיעון בנושא. אלא שהעותר לא ציין בעתירתו כיצד "נודע לו" על הכוונה להרוס את ביתו, ואם בכלל הוצא צו להריסתו. ויובהר: עצם ניהולו של בג"ץ 5411/14 אין בו כדי למנוע מגורמי האכיפה לפעול להסרת בנייה שהתבררה כבלתי חוקית – וזאת כאמור לאחר שהוצאו צווי הריסה כדין וניתנה למחזיקים הזדמנות להשמיע את טענותיהם. בהקשר זה, העותר אף לא טען וממילא לא הציג כל ראיה לכך שהקדים ופנה בנושא ההריסה לרשות המוסמכת; וזאת בניגוד לכלל שלפיו " אין להלום פנייה לבית משפט זה בלא שצורף לעתירה עותק מן הפנייה, ובמידת האפשר אף תיעוד המצביע על מועד שליחתה. נשוב ונדגיש כי עתירה לבית משפט זה אינה יכולה לבוא כתחליף למיצוי הליכים מול הרשויות המוסמכות, והדברים אמורים אף ביתר שאת שעה שמדובר בעותר מיוצג ." (בג"ץ 7005/13 סמהורי נ' המפקד הצבאי (22.10.2013); כן ראו: בג"ץ 2342/15 תנועת רגבים נ' שר הביטחון (2.4.2015)). במצב דברים זה, דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.

עוד יצוין כי הצדק עם המשיבים, שציינו בתגובה המקדמית מטעמם לעתירה, כי היא לוקה גם בכך שלא ניתן ללמוד ממנה ביחס לאיזה מבנה טוען העותר ומה מיקומו במאחז. המדובר אפוא בעתירה הנשענת על תשתית עובדתית רעועה, ודי היה גם בכך לשם דחייתה על הסף – שכן בהעדר זיהוי של המבנה שהעותר טוען כי הוא ביתו, יש קושי ממשי לבצע את הצווים המבוקשים בעתירה שתכליתם למנוע את הריסתו.

3.

לנוכח האמור, העתירה נדחית על הסף וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. למותר לציין כי אין באמור כדי למנוע מהעותר מיצוי הליכים, ופניה לבית משפט זה לאחר שתינתן תשובת הרשות, ככל שתהיה עילה לכך.