בג"ץ 3501/15 גבריאלי הכרמלי נ. רשם האגודות השיתופיות

השופט י' דנציגר:

1.

העתירה שלפנַי מופנית כלפי החלטת עוזרת רשם האגודות השיתופיות (להלן: עוזרת הרשם ) מיום 12.2.2015, בה נדונו היבטים שונים הקשורים להליכי בוררות המתנהלים בין העותר לבין המשיבה 2, האגודה השיתופית "רימונים – כפר שיתופי בע"מ" (להלן: האגודה ).

2.

העותר הוא חבר באגודה מאז שנת 1989. במרוצת השנים נתגלעו בינו לבין האגודה סכסוכים שונים, ועל רקע זה פנו הצדדים למשיב 1 בבקשה שימנה בורר מכוח סמכותו לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות ובהתאם לתקנון האגודה. בהמשך נוהלו מספר הליכי בוררות בין הצדדים, כאשר נכון לעת הזו נותרו עומדים ותלויים מתוכם שלושה הליכים. בהחלטת עוזרת הרשם מיום 12.2.2015 נדונו טענות ובקשות אותן העלו הצדדים ביחס להליכים אלו (כאשר למען הסדר הטוב יצוין שאחד משלושת ההליכים הנ"ל נפתח במסגרת ההחלטה עצמה). בין היתר נקבע, לבקשת האגודה וחרף התנגדות העותר, כי הדיון בהליכים יאוחד ויועבר להכרעתו של בורר יחיד, תוך שצוין כי מהלך זה נדרש לשם הכרעה סדורה ומקיפה בכל המחלוקות גם יחד. כן נקבע, כי לבורר מסורה סמכות לדון בכל הסכסוכים שבין הצדדים, לרבות בתביעה שכנגד אותה הגישה האגודה באחד מההליכים. כאמור, העתירה מופנית כלפי החלטה זו, ובגדרה טוען העותר טענות שונות. ככל שניתן להבין מהעתירה (ועל כך יוער להלן), נדמה שהעותר גורס כי לבורר אין סמכות לדון בחלק מהסכסוכים שהועברו להכרעתו, וכמו כן כי יש לבטל את ההחלטה לאחד את ההליכים מאחר שהיא ניתנה ב"שיהוי ניכר" – כתשעה חודשים לאחר הגשת הבקשה מטעם האגודה.

3.

בתגובה שהוגשה מטעם המשיב 1 נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף תוך חיוב העותר בהוצאות. ראשית נאמר, כי בנסיבות העניין ניסוח העתירה מקשה עד מאוד להבין מהי התשתית העובדתית הרלבנטית ומהו הסעד המבוקש על ידי העותר. מודגש כי לעתירה צורפו מאות עמודי נספחים, וכי ניסוחה אינו ברור, עד כדי כך שקשה לזקק ולברור את טענות העותר. שנית נאמר, כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל היעדר עילה להתערב בהחלטת עוזרת הרשם. בהקשר זה טוען המשיב 1 כי מעבר לכך שגדר ההתערבות בהחלטות רשם האגודות השיתופיות היא מצומצמת, הרי שבנסיבות העניין ממילא לא נפל פגם בהחלטת עוזרת הרשם גם לגופה. בתגובה שהוגשה מטעם האגודה הועלו טענות דומות ונוספות.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. תחילה ייאמר כי אמנם אופן ניסוח העתירה מקשה עד מאוד לרדת לסוף דעתו של העותר. התשתית העובדתית מוצגת באופן מסורבל, כאשר העתירה כוללת הפניות למאות עמודי נספחים (כ-900 עמודים) אשר הקשר בין מספורם לבין רצף קריאת העתירה הוא מקרי בהחלט. זאת ועוד, הסעד המבוקש בעתירה כלל אינו מנוסח בדרך המקובלת. יצוין שאין זו הפעם הראשונה בה מוּער לעותר בעניין זה, כשבעבר נמחקה עתירה שהגיש מנימוק דומה [בג"ץ 5528/11 הכרמלי נ' רשם האגודות

השיתופיות (26.7.2011)].

5.

יתר על כן, הלכה היא כי עילות ההתערבות בהחלטות רשם האגודות השיתופיות בענייני בוררות הן מצומצמות ושמורות רק למקרים חריגים, בהם פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית או כאשר מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה מטעמי צדק [השוו, למשל: בג"ץ 3650/14 גידיסי נ' רשם האגודות השיתופיות , פסקה 7 (30.3.2015); בג"ץ 8825/12 קרנר נ' רשם האגודות השיתופיות , פסקה 3 (4.12.2014); בג"ץ 633/11 אברהם נ' רשם האגודות השיתופיות (12.5.2011)]. המקרה דנן אינו עומד באמת מידה זו. העיון בהחלטת עוזרת הרשם אינו מגלה טעות משפטית מהותית, ואף לא פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה "מטעמי צדק". טענות העותר השונות נבחנו לעומקן על ידי עוזרת הרשם, והקביעות לגביהן נטועות בנסיבות המקרה ונשענות בין היתר על הפרשנות הקונקרטית של תקנון האגודה. הכרעות עוזרת הרשם, הן לעניין סמכות הבורר לדון במחלוקות שהועברו להכרעתו והן לעניין סמכותו לדון בתביעה שכנגד, מנומקות ומקובלות עלי. גם בקביעה לאחד את הליכי הבוררות לא מצאתי טעם לפגם, משמדובר בקביעה מתבקשת בנסיבות העניין. זאת ועוד, טענות העותר הנפרשות בעתירה זהות בחלקן הגדול לאלה שנדונו זה מכבר על ידי עוזרת הרשם, ולפיכך מדובר בטענות בעלות גוון "ערעורי" אשר אינן מתאימות להידון במסגרת ההליך הנוכחי. לבסוף יודגש, כי החלטת עוזרת הרשם ממילא אינה מכריעה בסכסוך המהותי שבין הצדדים אלא בעיקר קובעת את "גבולות הגזרה" הדיוניים לבוררות, כאשר לצדדים פתוחה הדרך להשיג על פסק הבורר לאחר שזה יינתן. משאלו הם פני הדברים, קשה עד מאוד להלום את טענת העותר כי בית משפט זה נדרש להתערב בהחלטת עוזרת הרשם כבר בשלב הדיוני הנוכחי מטעמי "עיוות דין" (ודוק, אם ככלל ההתערבות בהחלטות רשם האגודות השיתופיות תיעשה במשורה, הרי שכלל זה חל מקל וחומר כאשר מדובר בהחלטה העוסקת בהיבטים דיונים אגב הליך תלוי ועומד).

6.

העתירה אפוא נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיב 1 בסך 4,000 ש"ח, ובהוצאות האגודה בסכום זהה.