בג"ץ 633/11 ז'נו אברהם נ. רשם האגודות השיתופיות

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותר, כי המשיבים יתנו טעם מדוע לא תבוטל החלטת עוזרת המשיב 1 בהשגה שהגיש על החלטת בורר, בסכסוך שהתגלע בינו לבין המשיבים 2-3. עוד הוא מבקש ליתן טעם מדוע לא תתקבל תביעתו להכרזתו כזוכה בהזמנה להציע הצעות לעיבוד הקרקעות החקלאיות בשטחי המשיב 2.

בין העותר לבין המשיב 2 (להלן: כפר הריף או המושב ) והמשיבה 3 (להלן: אגודת רם ) התגלע סכסוך הקשור לעיבוד קרקעות חקלאיות במושב. אגודת רם מאגדת בתוכה את מרבית חברי כפר הריף, ובמשך שנים היא מעבדת את הקרקעות החקלאיות של חבריה. לפני שנים מספר העותר הפסיק את חברותו באגודת רם, והוא ביקש כי קרקעות המושב המעובדת במשותף יימסרו לעיבודו, וזאת במקומה של אגודת רם. בעקבות הליכים שננקטו על ידי העותר ובהוראת מפקח אזור דרום של האגף לאיגוד שיתופי במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה (ראו מכתבו מיום 27.8.2009), פירסם המושב ביום 16.9.2009 "הזמנה להציע הצעות לעיבוד לחקלאות בלבד". בסופו של יום כפר הריף בחר בהצעת אגודת רם תחת הצעתו של העותר ושל אדם נוסף. העותר טען כי החלטה זו התקבלה תוך פגמים חמורים בניגוד עניינים ולמרות שהצעתו היתה טובה יותר בעבור המושב. על כן, העותר הגיש כתב תביעה למשיב 1 (להלן: רשם האגודות השיתופיות ). הרשם בהתאם לסמכותו בפקודת האגודות השיתופיות ובתקנון האגודה מינה בורר בסכסוך, אשר קבע בפסק בורר מנומק שאין עילה להתערב בהחלטת כפר הריף, אולם הוא השית על כפר הריף ואגודת רם לשאת בהוצאותיו של העותר.

על החלטה זו הגיש העותר לרשם האגודות השיתופיות בקשה לתיקון פסק בוררות, וזאת בהתאם לסמכותו של הרשם על פי פקודת האגודות השיתופיות. בנוסף הגישו כפר הריף ואגודת רם בקשה לרשם בכל הנוגע לחיובם בהוצאות בהליך הבוררות. עוזרת הרשם, עו"ד ד' ביאלר דנה בבקשות (תיק מס' 1495/543/09), וביום 19.12.2010, בהחלטה מפורטת ומנומקת החליטה לדחות את בקשתו של העותר, בקובעה כי כפר הריף היה רשאי להעדיף את הצעת אגודת רם על פני הצעתו של העותר, ובודאי כל עוד שיקול הדעת שהופעל היה כדין ובתום לב, עוד נקבע כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום להתערב בשיקול הדעת של המושב. בכל הנוגע לטענות בדבר הוצאות שהטיל הבורר על כפר הריף ואגודת רם נקבע כי הבורר שגה ויש לבטל את קביעותיו בסוגיה זו.

מכאן העתירה שלפנינו.

העותר טוען כי ההחלטה של עוזרת רשם האגודות השיתופיות נגועה באי סבירות בוטה ומנוגדת לכללי הצדק הטבעי. עוד נטען כי החלטה זו "מטהרת את השרץ" ומתירה לכפר הריף לנהוג בניגוד גמור להוראות המפקח מטעם הרשם. בנוסף נטען כי ההחלטה גורמת עיוות דין של ממש, מפלה וגורמת לחוסר צדק בין חברי כפר הריף, תוך העדפה פסולה של חברי אגודת רם. בסיכומו של דבר טוען העותר כי מקרה זה מחייב את התערבותו של בית משפט זה.

מנגד, רשם האגודות השיתופיות טוען כי דין העתירה להידחות, שכן לא נפל כל פגם בהחלטה המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהתאם להלכה הפסוקה. עוד נטען כי ההחלטה של עוזרת הרשם מפורטת ביותר ומנומקת ואין כל מקום להזדקק למקרה זה ב"גלגול שלישי" בבית משפט זה. המושב הדגיש אף הוא בתגובתו כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור הדנה בפעם שלישית באותה תובענה. עוד נטען על ידו כי בית משפט זה מתערב בהחלטות הרשם בנושאים שיפוטיים שכאלה רק במקרים חריגים ביותר של טעות מהותית או כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת, ומקרה זה לא נמנה על אותם חריגים. לגופם של דברים טוען המושב כי בהתאם לחובות המשפטיות שחלות על אגודה שיתופית הוא נהג כדין ושיקוליו בבחירת אגודת רם היו ענייניים, ואין כל מקום להתערב בהם כפי שקבעו שתי ערכאות שיפוטיות. אגודת רם בתגובתה, אף היא מדגישה את מתחם ההתערבות המצומצם של בית משפט זה, וזאת בייחוד לאור העובדה כי עתירה זו הלכה למעשה הפכה תיאורטית מכיוון שעונת העיבוד נשוא העתירה הסתיימה לפני כשנה. בנוסף אגודת רם אף היא טוענת כי לגופם של דברים הליך הבחירה נעשה כדין.

דין העתירה להידחות על הסף.

בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות רשם האגודות השיתופיות על פי סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות. הביקורת של בית משפט זה היא ביקורת בהתאם לכללי המשפט המנהלי ובהתאם לעילות אשר נידונות בבית משפט זה. עמדה על כך השופטת א' פרוקצ'יה בבג"ץ 2119/03 בית נחמיה נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 23.3.2003):

"החלטות רשם האגודות בענייני בוררות בסכסוכים אינם נתונות לערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהלים שלא כדרך החלטות אחרות הניתנות על ידי רשם האגודות השיתופיות הנתונות לערעור. משכך ובהעדר דרך השגה אחרת, נתונות החלטות בענייני בוררות בסכסוכים לפיקוח בג"צ על פי עילות התערבות מצומצמות כמקובל. תחום התערבות בג"צ בהחלטות רשם האגודות בעניינים שאינם נתונים לערעור מוגבל למצבים של טעות מהותית בהחלטה או כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת, כנהוג לגבי החלטות גבית הדין לעבודה".

מכאן שבית משפט זה לא יתערב בהחלטות רשם האגודות השיתופיות בכל הנוגע להחלטותיו המעין שיפוטיות בנושאי בוררות בהתאם לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות, אלא במקרים חריגים, כאשר ההחלטה לוקה בטעות משפטית מהותית או כאשר מתקיימות נסיבות יוצאות דופן אחרות, בהן שיקולי הצדק מחייבים את תיקון ההחלטה (ראו בג"ץ 10107/08 בר נ' עוזרת רשם האגודות השיתופיות , פסקה 8 לפסק הדין (טרם פורסם, 17.10.2010) (להלן: פרשת בר ); בג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות , פסקה 46 לפסק דינו של השופט עמית (טרם פורסם, 8.12.2010) (להלן: פרשת קמחי ); בג"ץ 3886/06 צ'מיני נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 17.10.2006);

3815/92 פיין נ' רשם האגודות השיתופיות , פד"י מז(2) 424, 427 (1993); בג"ץ 8405/02 SYSTEMATE NUMAFA B. V

נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 12.12.2002); בג"ץ 9176/05 נמרוד נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם,

28.4.2010). השוו לבג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נב(5) 614, 612 (1998) וראו גם לשם השוואה בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693 (1986)).

לאור הלכה זו, לא נראה כי קיימת בענייננו עילה להתערבות בהחלטת עוזרת רשם האגודות השיתופיות. ההחלטה אינה מגלה כל טעות משפטית מהותית והעותר לא הראה כל טעמים מתחום המשפט המנהלי אשר יצדיקו התערבות בה. הלכה למעשה מעיון בטענותיו נראה כי בקשת העותר הינה, כי נשב כערכאת ערעור על הקביעות המצויות בהחלטה ולזאת לא ניתן להיענות. ההחלטה מבוססת ומנומקת ואין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה. יתרה מכך, אף אם נבחן את עילות התערבותנו בצורה "גמישה" יותר, עדיין לטעמי אין כל פגם בהחלטה המצדיק התערבות של ערכאה שיפוטית.

עוד אציין כי מהסכסוך שהתגלע בין חברי האגודה השיתופית במושב נראה כי הצדדים בכפר הריף לא הצליחו להשכין שלום בינם לבין עצמם בהתאם לערכי הרעות וההדדיות המאפיינים את הקואופרציה שהרי מעצם טבעה האגודה השיתופית מבוססת על רעות, עזרה ואחריות הדדית בין החברים (ראו ע"א 524/88 "פרי העמק"-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב- מושב עובדים של הפועל המזרחי , פ"ד מה(4) 529, 544 (1991) (להלן: פרשת פרי העמק ); ע"א 393/08 אורי שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (טרם פורסם, 23.2.2010)). כולי תקוה כי הצדדים ישכילו ויעשו כעת כל מאמץ לשם השכנת שלום במושב, ובמסגרת זאת יכבדו איש את זכויותיו של האחר, גם אם הוא נמנה על קבוצת המיעוט, וזאת ברוח ערכי הקואופרציה שכן "לא הקשר הרכושי, אלא הקשר האישי הוא העומד ביסוד מפעל הקואופרציה" (פרשת פרי העמק , עמ' 544).

בשולי הדברים אציין את קריאתו רבת השנים של בית משפט זה למחוקק לתקן את החוק ולאפשר ערעור על החלטות רשם האגודות השיתופיות בענייני בוררות לבתי משפט שאינם בית המשפט הגבוה לצדק, כלומר בתי המשפט האזרחיים או המנהליים. עמדתי על כך ב פרשת קמחי :

"אצטרף אף אני לקריאותיהם של חבריי למחוקק, להסדיר את סוגיית האפשרות לערער על כל החלטותיו של רשם האגודות השיתופיות. דומה כי המצב שנוצר, בו ניתן לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים על חלק מהחלטותיו של רשם האגודות השיתופיות בעוד שעל החלטותיו בתחומים של פירוק אגודות שיתופיות, בוררות בסכסוכים ועיקול זמני על נכסים לא ניתן לערער כלל, הוא מצב אנומאלי אשר יש לתקנו בהקדם האפשרי".

(בעניין זה ראו גם דברי השופט עמית ב פרשת קמחי , פסקאות 49-50 לפסק דינו, וכן דברי השופט רובינשטיין באותה פרשה, וכן ב פרשת בר . כן ראו בג"ץ 2786/94 מנא נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 11.9.1994)). כולי תקוה כי המחוקק ישלים את מלאכתו, יתקן את הדרוש תיקון, וזאת בבחינת מוטב מאוחר מאשר אף פעם.

כאמור, העתירה נדחית על הסף. העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח.