בג"ץ 3531/05 יוסף חן נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.בעתירה שלפנינו מבקש העותר, כי יוצא צו על תנאי המורה ליועץ המשפטי לממשלה (המשיב 3) לנמק מדוע לא יגיש כתבי אישום נגד מספר גופים ואנשים שהיו בעבר מעסיקיו (להלן - המעסיקים) ואשר עברו, לטענתו, עבירות שונות בתחום הביטוח.

2.העותר הורשע בבית משפט השלום בירושלים בעבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הרשעתו של העותר התבססה על כך שהוא הציג את עצמו כסוכן ביטוח מבלי שהיה לו רישיון לכך, הועסק על ידי שתי חברות שונות ומכר פוליסות ביטוח פיקטיביות. על העותר נגזרו 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל על דרך עבודות שירות וכן קנס כספי בסך 7,500 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. העותר הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים וערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה בנוגע לגזר הדין נדחתה (רע"פ 392/05 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בעתירה, כפי שנוסחה בעת הגשתה, ביקש העותר שני סעדים. הסעד האחד היה לאסור על הממונה על עבודות השירות להוסיף את הימים בהם הופיע העותר בבית המשפט, למניין הימים שעליו לרצות את עונשו. כלומר, העותר ביקש שיום בו הוא נדרש להופיע בבית המשפט במסגרת ההליכים נגדו ייחשב כיום בו ריצה את העונש שהושת עליו. הסעד הנוסף שביקש העותר היה, כי היועץ המשפטי לממשלה יחויב להגיש כתבי אישום נגד המעסיקים, שכן לטענתו אף הם עברו עבירות שונות בנוגע לאותה פרשה. המשיבים הגיבו לעתירה. בתגובה נטען כי העותר סיים לרצות את עונש המאסר שהושת עליו ולפיכך עתירתו, ככל שהיא נוגעת לאופן חישוב עונשו, התייתרה ודינה להידחות. עוד נטען, כי העתירה, ככל שהיא נוגעת לדרישה להעמיד לדין את המעסיקים, לוקה בכלליות וחוסר בהירות. העותר לא פירט תשתית עובדתית עליה הוא מסתמך, לא הצביע על החלטה מינהלית מסוימת אותה הוא מבקש לתקוף ואף לא פירט מי הם אותם מעסיקים שאת העמדתם לדין הוא מבקש. בהחלטה מיום 4.7.05 איפשרתי לעותר להגיש, תוך זמן קצוב, עתירה מתוקנת.

3.לאחר מספר ארכות הגיש העותר מסמך אותו הכתיר כ"בג"ץ מתוקן" (להלן - העתירה המתוקנת), המתפרש על פני עמוד אחד בלבד. בעתירה המתוקנת ביקש העותר, כי בית המשפט יורה לפרקליטות המדינה להגיש כתב אישום כנגד רשימת אנשים וגופים שפירט, בגין מספר עבירות בהן נקב. התבקשה והוגשה תגובה גם לעתירה המתוקנת. בתגובה נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי צירופם של המעסיקים כמשיבים, בשל אי מיצוי הליכים ובשל היותה של העתירה מוקדמת. המשיבים טוענים כי מבירור שערכו עולה שהעותר לא הגיש תלונה במשטרה או אצל המפקח על הביטוח, ומשכך יש לקבוע כי הוא לא מיצה את אפיקי הפעולה המינהליים הפרושים לפניו. עוד מוסיפים המשיבים ומדווחים כי עניינם של המעסיקים נמצא כעת בבדיקה אצל פרקליטות מחוז ירושלים, אשר תכריע האם יש מקום להורות למשטרה לחקור את המעסיקים ועל החלטתה תישלח הודעה לעותר. העותר הגיב לתגובת המדינה. בתגובתו הוא מבקש ארכה נוספת על מנת לצרף את שמות המעסיקים כמשיבים. כמו כן טוען העותר, כי הוא הגיש תלונות למשטרה ולמפקח על הביטוח, אולם אלו לא טופלו.

4.דין העתירה להידחות. כעולה מתגובת המשיבים, עניינם של המעסיקים נמצא כעת בבדיקה אצל פרקליטות מחוז ירושלים, אשר טרם קיבלה החלטה כיצד יימשך הטיפול בעניינם. משכך, ברור כי בשלב זה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק הינה מוקדמת. כמו כן, לוקה העתירה באי מיצוי הליכים. אף אם נקבל את גירסת העותר כי הוא הגיש תלונה למשטרה ולמפקח על הביטוח, אין הדבר פוטר אותו מלמצות מסלול זה עד תום, טרם פנייה לבית משפט זה. העותר לא נקב בצעד כלשהו בו נקט כדי לברר מדוע תלונותיו אינן מתבררות, ואין די בטענה סתמית כי הוגשה תלונה שלא טופלה. נציין גם, כי מיצוי הליכים כולל הגשת ערר לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (ראו למשל, בג"ץ 1606/06 שאדי בן סוהיל שאער נ. פרקליטות המדינה (לא פורסם)). דינה של העתירה להידחות גם בשל פגמים בעריכתה ובניסוחה. העתירה נעדרת פירוט עובדתי מינימלי של העובדות אשר בגינן מתבקשת העמדת המעסיקים לדין ושל ההליכים שמוצו טרם הגשת העתירה, ודי בכך כדי לדחות את העתירה (ראו למשל, בג"ץ 1441/05 גיא עובדיה נ' שר הפנים (לא פורסם)). נציין כי לעותר ניתנו, לפנים משורת הדין, מספר הזדמנויות כדי לתקן את עתירתו אולם הדבר לא נעשה כראוי. נוסיף, כי אפילו צורפו המעסיקים כמשיבים, לא היה בכך כדי להציל את העתירה מדחייה על הסף, לאור הפגמים האחרים שבה.

5.העתירה נדחית איפוא על הסף. רשמנו לפנינו את התחייבותם של המשיבים להודיע לעותר על החלטת פרקליטות מחוז ירושלים בעניינם של המעסיקים. לעותר שמורה הזכות להשיג על החלטת הפרקליטות, באם זו לא תהא לרוחו, בהליך הקבוע לשם כך בחוק.