רע"פ 392/05 יוסף חן נ. מדינת ישראל

א.זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים סגל, סגן נשיא, נועם וכרמל) מיום 9.1.05 אשר דחה את ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום (כב' השופט סולברג) מיום 27.9.04. המבקש הורשע בעבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, וכן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

ב.על פי כתב האישום המתוקן בשנית, הואשם המבקש כי במהלך נובמבר 2000 פנה לחברת "גוונים סוכנויות לביטוח בע"מ" (הפועלת מטעם חברת הביטוח "הפניקס"), בכוונה להתקבל לעבודה כסוכן ביטוח בלא שהיה בידו רישיון לעסוק בכך. המבקש הועסק במכירת פוליסות ביטוח תוך שהוא מציג עצמו בפני לקוחותיו כסוכן ביטוח. המבקש העביר לחברת גוונים 9 פוליסות ביטוח, חלקן פיקטיביות וחלקן מולאו תוך הטעיית הלקוחות.

המבקש פעל באופן דומה, על פי כתב האישום המתוקן, אף בחברת "שורשים סוכנות לביטוח", ושם העביר לחברה 6 פוליסות ביטוח פיקטיביות.

ג.(1) ביום 20.4.04 הודיעו הצדדים לבית משפט השלום על הסדר טיעון, לפיו יודה המבקש בכתב האישום המתוקן, התביעה תגביל עצמה בטיעוניה לעונש לעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי, בעוד המערער יהא חופשי בטיעוניו.

(2) על יסוד הודיית המבקש בכתב האישום, הורשע בעבירות כמפורט לעיל, וכן נשלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר, והופנה לממונה על עבודות שירות לשם הכנת חוות דעת. לימים, לאחר שבחן, בין היתר, את נסיבותיו האישיות, חרטתו ושיתוף הפעולה ואת כלל נסיבות התיק, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש והשית עליו 4 חודשי מאסר אותם ירצה בעבודות שירות בבית אייר, וקנס כספי בסך 7,500 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו.

ד.(1) המבקש ערער לבית המשפט המחוזי לעניין הרשעתו ולעניין חומרת העונש. עובר לדיון צימצם את ערעורו לעניין חומרת העונש בלבד.

(2) בפני בית המשפט המחוזי טען המבקש, כי במעשיו לא זכה לטובת הנאה ולא נגרמו לזולת נזקים. כן טען, כי נסיבותיו האישיות מצדיקות הקלה בעונשו: היותו נשוי ואב לארבעה ילדים ואשתו אינה עובדת, ניתן נגדו צו כינוס נכסים והוא נדרש לשאת בעלויות תרופות יקרות לבנו החולה. עוד טען, כי כתב אישום לא הוגש נגד מעסיקיו, וכי עברו הפלילי אינו מכביד. לפיכך, ביקש להמיר את עונשו בשירות לתועלת הציבור, לבטל את הקנס או למצער להפחית את תקופת עבודות השירות.

(3) לאחר בחינת הדברים, לא מצא לנכון בית המשפט המחוזי להתערב בגזר הדין אשר הושת בבית משפט השלום.

ה.בבית משפט זה מתבקשת רשות ערעור הן על עצם ההרשעה והן על חומרת העונש; לבקשת רשות הערעור צורפה בקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה נומקה, בכך שלא ניתנה, לטענת המבקש, הסכמתו להסדר הטיעון, ובערעור "הוכנסו מילים לפיו". עוד טען, כי מעורבים אחרים בפרשות התיק לא הואשמו.

ו.(1) לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובכל החומר שצורף, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה. ראשית, אין עולות בתיק שאלות בעלות השלכה ציבורית, חוקתית או משפטית (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123); הערעור בנוגע להרשעה נזנח כבר בבית המשפט המחוזי, ומשכך אין בידי להידרש לו. באשר לחומרת העונש, כבר נפסק כי כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור הנסבה על חומרת העונש או קולתו לא תינתן רשות ערעור אלא במקרים יוצאי דופן (רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), רע"פ 6645/03 אליהו אמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

(2) יתר על כן, גם לגופו אין מקום להעתר לבקשה. המבקש היה מיוצג הן בבית משפט השלום, הן בבית המשפט המחוזי, ומפרוטוקול בתי המשפט עולה כי הדברים הוסברו למבקש ונעשו בהשתתפותו, וכן כי טענותיו נשמעו ונדונו ואף קולו שלו נשמע בבתי המשפט. המדובר בעבירות שחזרו על עצמן, ובתי המשפט הביאו את כל הנסיבות בחשבון בהכרעותיהם. בית משפט השלום הזכיר אפשרות לבדיקה נוספת בפרקליטות בעניין העמדתם לדין של המעסיקים, ואני מציין זאת בלא לקבוע עמדה.

סוף דבר: אשר על כן, אין בידי להעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע. המועדים לריצוי עבודות השירות ולתשלומים כפי שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי - בעינם.