בג"ץ 3588/08 שורת האזרחים נ. שר הפנים

השופטת א' חיות :

1.

בעתירה שבפנינו, אשר הוגשה שלושה ימים לפני חג הפסח תשס"ח, ביקשה העותרת כי נורה למשיב להתקין תקנות מכוח חוק חג המצות (איסור חמץ), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק חג המצות ) וכן למנות מפקחים לפי סעיף 4 לחוק זה לפקח על ביצועו. כסעד ביניים ועד להתקנת התקנות ביקשה העותרת כי נקבע שהמונח "פומבי" מתייחס לכל בית עסק או מקום ציבורי בו מוצגים מוצרי חמץ לצורך מכירתם או צריכתם. לטענת העותרת כיוון שעד היום לא התקין המשיב תקנות מכוח חוק חג המצות נוצר מצב אבסורדי בו אין פרשנות אחידה למונח "פומבי" שבסעיף 1 לחוק. העותרת מציינת בהקשר זה כי בת.פ 4726/07 קיבל בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופטת תמר בר-אשר צבן) את הפרשנות לפיה בתי העסק שבבעלות הנאשמים באותה פרשה (מכולת, מסעדות ופיצרייה) אינם באים בגדר מקום פומבי. לשיטת העותרת פרשנות זו שגויה שכן המונח "פומבי" בחוק חג המצות מתייחס לכל עסק בו מציגים מוצרי חמץ, ופרשנות שונה סותרת את לשון החוק וכן את תכליתו ורוחו. למרות זאת, כך מוסיפה העותרת וטוענת, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי הוא אינו מתכוון לערער על פסק-הדין וכי הוא מסכים עם הפרשנות שניתנה במסגרתו למונח "פומבי", אך היא מדגישה כי מדיניות זו של היועץ המשפטי לממשלה אינה מחייבת את המשיב אשר הוא האמון על הפעלת החוק.

2.

בתגובתו המקדמית לעתירה טוען המשיב, כי העותרת פנתה לבית המשפט מבלי שפנתה אליו קודם לכן בעניין זה ומשכך דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. לחלופין טוען המשיב כי דין העתירה להידחות לגופה משום שהיא אינה מגלה עילה, בציינו כי הסמכות שניתנה לו בחוק להתקין תקנות נועדה לצורך ביצועו וכי הוא כלל אינו מוסמך להתקין תקנות לצורך פרשנות מונחים בחוק. עוד טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה משום שניתן להפעיל ולאכוף את הוראות חוק חג המצות גם בלא שיתקין תקנות מכוחו ועל כן אין לחייבו בהתקנתן. אשר לבקשת העותרת למנות מפקחים לצורך ביצוע חוק חג המצות טוען המשיב כי לגישתו אכיפת החוק מוטלת בראש ובראשונה על הרשויות המקומיות, אשר אותן היה על העותרת לצרף לעתירה, וכי הוא הסמיך מפקחים לצורך ביצוע החוק מתוך רשימה שהגישו לו רשויות מקומיות ולפי בקשתן. המשיב מוסיף ומציין כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי כיוון שתכלית חוק חג המצות היא למנוע פגיעה ברגשות הציבור, יש לפרש את האיסור הקבוע בו כמתייחס להצגת חמץ במרחב הציבורי-חיצוני, להבדיל מן המרחב הפנימי הסגור של עסק, בהדגישו כי אין כל חידוש בפרשנות זו התואמת את העמדה העקבית בה נוקטים מוסדות המדינה לאורך שנים.

3.

נוכח האמור בתגובת המשיב הורתי לעותרת, ביום 23.9.2008, להגיש תגובתה לטענת המשיב בדבר אי מיצוי הליכים. בתגובתה מיום 16.12.2008 טוענת העותרת כי יש לדחות את טענת המשיב בדבר אי מיצוי הליכים נוכח העובדה שרק בסמוך לחג הפסח תשס"ח (אשר חל ביום 20.4.2008) הסתבר כי בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים "נתן פרשנות 'משלו'" למונח "פומבי", ורק ביום 16.4.2008, ארבעה ימים לפני החג, הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי החליט שלא לערער על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים. בנסיבות אלה לא היה בידיה זמן מספק לפנות למשיב על מנת לבקש ממנו להתקין תקנות לביצוע החוק עוד קודם למועד חג הפסח תשס"ח ואף מובן כי לא היה סיפק בידי המשיב להתקין תקנות עד לאותו מועד. לפיכך ועל מנת שתוכל לעתור למניעת מכירת חמץ עוד בחג הפסח תשס"ח היא נאלצה לפנות לבית משפט זה בלא שמיצתה לפני כן את ההליך המנהלי. לגוף הדברים שבה העותרת על עמדתה לפיה הפרשנות אותה אימצו היועץ המשפטי לממשלה והמשיב למונח "פומבי" עומדת בניגוד לכוונת המחוקק, ולשיטתה הם מתיימרים לבוא שלא כדין בנעלי המחוקק.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, נראה כי אכן היה על העותרת לצרף לעתירה את הרשויות המקומיות, שהמפקחים מטעמן אמונים על אכיפת חוק חג המצות. שנית, קודם שעתרה בפני בית משפט זה היה על העותרת לפנות אל המשיב ואל הרשויות המקומיות וליתן להם הזדמנות להשיב לטענותיה. משלא עשתה כן צודק המשיב בטענתו כי העתירה לוקה באי מיצוי הליכים ודי בכך כדי לדחותה (ראו: בג"ץ 1502/97 מנדורי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 31.3.1997); בג"ץ 5449/08 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 30.6.2008)). ההסבר אותו סיפקה העותרת בהקשר זה לפיו לא היה סיפק בידה לפנות למשיב בשל העובדה שרק ארבעה ימים לפני חג הפסח תשס"ח הודיע היועץ המשפטי על החלטתו שלא לערער על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בת.פ 4726/07, אינו יכול להועיל לה. זאת משום שהעותרת עצמה ציינה כי היא אינה מלינה על פסק הדין האמור אלא אך מבקשת כי יותקנו תקנות וימונו מפקחים לצורך ביצוע חוק חג המצות. בקשה זו אינה תלויה על כן במועד שבו התקבלה החלטת היועץ המשפט לממשלה שלא לערער על פסק-הדין (ראו גם החלטתי מיום 17.4.2008 לעניין צו הביניים).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף בשל אי מיצוי הליכים.