בג"ץ 3803/03 פלוני נ. הסיוע המשפטי ת"א ואח'

השופט א' מצא:

עתירה זו מופנית נגד החלטת הלשכה לסיוע משפטי (המשיבה 1) להעניק לאשת העותר (המשיבה 3; להלן: המשיבה ) סיוע משפטי לשם ייצוגה בתובענות שהגישה נגדו לבית-המשפט לענייני משפחה. טענת העותר היא, כי המשיבה לא הייתה זכאית לקבלת סיוע משפטי וכי הסיוע ניתן לה עקב מצג עובדתי מטעה שהציגה לפני הלשכה. בקשת העותר היא שבית-המשפט יחייב את המשיבה וכן את המשיב 2 (עורך-הדין שייצג את המשיבה מטעם הלשכה לסיוע משפטי) להשיב לקופת הלשכה את כל הכספים ששולמו על-ידה למימון הסיוע המשפטי שניתן למשיבה.

העובדות בתמצית: בקשת המשיבה לקבלת סיוע משפטי התבססה על מצבה הכלכלי. במועד הגשת בקשתה נמצאה המשיבה זכאית לכך, על-פי המבחנים הקבועים בתקנות הסיוע המשפטי, תשל"ג-1973, והמשיב 2 מונה לייצגה. כעבור זמן, בעקבות הסכם בין בני הזוג לפירוק השיתוף בנכסיהם, העביר העותר למשיבה את חלקו בזכות הבעלות על מכוניתם, שעד למועד זה הייתה רשומה בבעלותם המשותפת. הואיל ושוויו של הרכב עלה על תקרת הזכאות הכלכלית לקבלת סיוע משפטי לעניין רכוש, הופסק הסיוע המשפטי שניתן למשיבה.

בעתירה נטען, כי מעיקרה לא הייתה המשיבה זכאית לקבלת סיוע משפטי; שכן, במועד שבו הגישה את בקשתה לסיוע, מחצית מזכות הבעלות על המכונית הייתה רשומה על שמה, וכן היה לה חלק בחשבונות בנק משותפים לה ולעותר וכן בהכנסות השוטפות של המשפחה. לטענת העותר, די היה בזכות הבעלות המשותפת שהייתה למשיבה במכונית, בחשבונות הבנק ובהכנסה המשפחתית, כדי לפגום בזכאותה לקבלת סיוע משפטי, אלא שהיא העלימה עובדות אלו מן התצהיר שמסרה בתמיכה לבקשתה לסיוע ובכך הטעתה את הלשכה לסיוע משפטי להאמין כי היא זכאית לקבלת סיוע. כן טען העותר, כי על המשיב 2 - שמונה לייצג את המשיבה - חלה חובה לדווח ללשכה על מצבה הכלכלי האמיתי של המשיבה, ומשחדל לעשות כן עבר הוא על כללי האתיקה המחייבים את עורכי הדין.

העיון בתגובות המשיבים הביאני למסקנה, כי דין העתירה להידחות. בדין, לכאורה, טענה באת-כוח המדינה, כי בהיעדר בקשה לסעד נגד הלשכה לסיוע משפטי, אין העתירה נכנסת לגדר סמכותו של בית-המשפט הגבוה לצדק. ובדין טען המשיב 2, שכנגדו אין העתירה מגלה עילה; כך לעניין הטענה כי יש לחייבו בהשבת כספים, וכך לעניין הטענה בדבר חריגתו מכללי האתיקה. אך גם לגופה, וככל שהופנתה נגד המשיבה, אין העתירה מבוססת. תקנה 2(ב) לתקנות הסיוע המשפטי קובעת, כי "שירות יינתן למבקש, שאינו חבר בני אדם, ואין לו רכוש הניתן למימוש או שבשלו יוכל ליטול הלוואה". מהוראה זו לכאורה עולה, כי בהיותו של אדם בעל רכוש שאינו ניתן למימוש, או היכול לשמש בטוחה לנטילת הלוואה, אין כדי לשלול את זכותו לקבלת סיוע משפטי. דין זה חל, ללא ספק, על היותה של המשיבה בעלת חלק במכונית המשותפת, שאותו לא יכלה לממש או לשעבד כבטוחה להלוואה; והדעת נותנת - ומכל מקום העותר לא הוכיח אחרת - כי דין זה חל גם על היותה בעלת חלק בחשבונות הבנק המשותפים. מן החומר המצוי לפנינו אמנם עולה, כי זולת הכנסתה ממשכורת (שעל גובהה הצהירה המשיבה בבקשתה לקבלת סיוע) היו למשפחה הכנסות נוספות (מעבודת העותר, מדמי-שכירות של דירה ועוד), אלא שבבדיקת הזכאות הכלכלית לקבלת סיוע בענייני משפחה, כמשמעם בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, אין מביאים בחשבון את הכנסות בני משפחתו של מבקש הסיוע (תקנות 2(ד) ו-5(1) לתקנות הסיוע המשפטי).

בשולי הדברים אוסיף, כי בעקבות קבלת תגובות המשיבים ביקש העותר לצרף מסמכים לעתירתו. משהתנגדו המשיבים לבקשתו - ומבלי להמתין להחלטתי - מיהר העותר והגיש לבית-המשפט "תגובה לתגובת המשיבים" וצירף לה העתקים משלושה מסמכים. אף שהתגובה והמסמכים הוגשו ללא נטילת רשות לא התעלמתי מהם. מן העיון בהם עולה, כי מטרת הגשתם הייתה להראות, כי בבקשתה לסיוע הצהירה המשיבה כי המכונית המשפחתית רשומה בבעלות העותר בלבד, אף שלאמיתו של דבר נרשמה המכונית בבעלות משותפת של שני בני-הזוג. אך כבר הוסבר, כי בהיותה של המשיבה בעלים משותפים של המכונית לא נגרעה זכאותה לסיוע.

העתירה נדחית. העותר ישלם למשיב 2 (עורך-הדין חן גינסברג) שכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח.