בג"ץ 3871/18 יובל אייזנקוט נ. השר לבטחון פנים

השופט י' אלרון :

1.

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר להורות על בטלות שימוע שנערך לו על ידי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ) , אשר בעקבותיו הוחלט על שלילת חופשותיו בשל הפרות חוזרות של תנאי שחרורו לחופשה ממאסר. לטענת העותר, במסגרת השימוע הסתמך שב"ס על דו"חות משטרה, אשר לשיטתו יש להורות על בטלותם.

בנוסף, ביקש העותר להורות למשיב 1, השר לביטחון פנים (להלן: השר לביטחון פנים ), לפרסם נוהל מסודר באשר לאופן עריכת הביקורות על-ידי משטרת ישראל לצורך פיקוח על קיום תנאי חופשה שנקבעו לאסירים היוצאים לחופשה מהכלא.

רקע והליכים קודמים

2.

העותר הוא אסיר פלילי המרצה עונש מאסר בפועל של 16 שנים בגין הרשעתו בעבירות של אונס ובעילה אסורה.

3.

ביום 7.7.2017 יצא העותר לחופשה בת 72 שעות בכפוף לתנאים מגבילים להם התחייב. אחד מהתנאים היה, כי על העותר להיות מלווה במהלך כל חופשתו באחד משני ערבים שאושרו לצורך כך – הם אחיו של העותר.

4.

במהלך החופשה נערכו לעותר שלוש ביקורות, אחת בשעות הערב של יום 7.7.2017, ושתיים נוספות בבוקר יום 8.7.2017. לפי דו"חות המשטרה, בשלושת הביקורים נמצא העותר מפר את תנאי החופשה בכך שנמצא ללא ליווי אחד מהערבים שאושרו.

בסמוך לאחר עריכת הביקורת השלישית, יצר העותר קשר טלפוני עם מפקד המשמרת בבית הסוהר, ומסר כי אחיינו, בנו של אחד הערבים, היה מעורב בתאונת דרכים ועל כן נותר ללא פיקוח של ערב.

5.

ביום 12.7.2017 נערך לעותר שימוע בעטיין של ההפרות האמורות, ולאחר שבוצעה שיחת אימות עם השוטר שערך את אחת מהביקורות, החליט מפקד בית הסוהר צלמון לשלול מהעותר את זכותו לחופשות מן הכלא לתקופה של 6 חודשים, מיום 1.8.2017 ועד ליום 31.1.2018 (להלן: ההחלטה ) .

6.

העותר עתר נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 57166-07-17 אייזנקוט (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר – מחלקת האסיר זימונים ). במסגרת העתירה טען העותר, כי לא נערכו כלל ביקורות בכתובת בה היה אמור לשהות במהלך החופשה. לטענתו, הוא שהה בכתובת האמורה, בלוויית ערב.

בנוסף, ביקש העותר כי בית המשפט המחוזי יורה למשטרת ישראל להציג ראיות לביקורות שנערכו. לחילופין, התבקש בית המשפט המחוזי להורות למשטרה לנמק מדוע לא בוצע נוהל מעצר בעקבות הפרת התנאים המוכחשת.

בבקשה נוספת שהוגשה לאחר הגשת העתירה, ביקש העותר להורות על מתן צו למשטרת ישראל להמציא דו"חות בדבר איכוני ניידות משטרה שהיו בקרבת ביתו במועד עריכת הביקורת.

7.

ביום 28.9.2017 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, תוך שקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת מפקד בית הסוהר להעדיף את גרסת השוטר על פני דברי העותר. בית המשפט המחוזי עמד על כך, שכרשות מנהלית, מפקד בית הסוהר איננו כפוף לכללי הראיות הרגילים, כי אם ל"כלל הראיה המנהלית", לפיו רשאית רשות מנהלית "לקבל כל ראיה שאדם סביר היה רואה אותה כבעלת ערך הוכחתי וסומך עליה" (עמ' 3 להחלטה).

8.

העותר פנה לבית משפט זה בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (רע"ב 9744/17 יובל אייזנקוט נ' מדינת ישראל (16.1.2018)). בבקשתו שב וטען העותר נגד הראיות ששימשו בסיס להחלטתו של מפקד בית הסוהר לשלול ממנו את זכאותו לחופשות. לעמדת העותר, היה על בית המשפט לדרוש מן המשיבים "ראיות פורנזיות", כהגדרתו.

9.

בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי העותר נדחתה ביום 16.1.2018, תוך שנקבע כי הבקשה אינה עומדת בגדר התנאים הקבועים למתן רשות ערעור, ודינה להידחות ולו בשל כך.

בבחינת למעלה מן צורך נקבע, כי לא נמצא פגם בהחלטת מפקד בית הסוהר, אשר קיבל את החלטתו לאחר שערך שימוע לעותר ולאחר שקיים שיחת אימות עם השוטר שערך את אחד הביקורים. עוד נמצא, כי ההחלטה סבירה ומאוזנת בנסיבות העניין.

לבסוף, חזר ועמד בית המשפט על כך, כי שירות בתי הסוהר, כרשות מנהלית, אינה כפופה לכללי הראיות הרגילים, כי אם ל"כלל הראיה המנהלית", כפי שקבע בית המשפט המחוזי. משכך נקבע, כי אין לקבל את טענת העותר נגד הראיות ששימשו בסיס להחלטה בעניינו, והבקשה נדחתה.

10.

משנדחתה הבקשה למתן רשות ערעור, עתר העותר נגד ההחלטה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק.

מכאן העתירה שלפנינו.

העתירה ותגובת המשיבים

11.

בעתירתו שב העותר על הטענות שהעלה במסגרת עתירת האסיר שהגיש. נטען, כי דו"חות המשטרה, עליהם הסתמך מפקד בית הסוהר, הינם פסולים מלשמש "ראיה" בעניינו, משום שהעותר אינו חתום עליהם. בשים לב לאמור, ובהיעדר ראיות אובייקטיביות נוספות, כגון איכונים

של ניידות המשטרה שנכחו בסמוך לכתובת שאושרה לשהיית העותר במהלך החופשה בתאריכים האמורים, לשיטת העותר יש להורות על בטלות השימוע שנערך בעניינו.

עוד נטען, כי אין בנמצא כל נוהל או טופס מסודר של השר לביטחון פנים, באשר לאופן עריכת הביקורות על-ידי משטרת ישראל לצורך פיקוח על קיום תנאי חופשה שנקבעו לאסירים היוצאים לחופשה מהכלא. לעמדת העותר, יש להורות על פרסום נוהל כאמור, במסגרתו ייקבע כי על השוטרים העורכים את הביקורת להחתים את האסיר על דו"ח הביקורת שבוצעה, אחרת – לא יהא הדו"ח קביל "בשום אופן, ובשום ערכאה שיפוטית או הליך מנהלי", כלשונו.

12.

מנגד טענו המשיבים, כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל כך שטענות העותר הוכרעו זה מכבר על ידי בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט לערעורים, ואין מקום כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יידרש שוב לטענותיו.

דיון והכרעה

13.

מעיון בהחלטה עולה, כי העתירה, ככל שהיא נוגעת לסעד המבוקש של ביטול השימוע שנערך לעותר, אינה רלוונטית עוד. כאמור, בהתאם להחלטה, חופשות העותר מהכלא נשללו לתקופה של 6 חודשים, מיום 1.8.2017 ועד ליום 31.1.2018, ולא הוגשה כל בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

העתירה במתכונתה הנוכחית הוגשה ביום 15.5.2018– מספר חודשים לאחר תום תקופת שלילת החופשות על פי ההחלטה. משכך דומה אפוא, כי בכל הנוגע לסעד האמור, העתירה אינה רלוונטית כבר ממועד הגשתה, שהרי פרק זמן שלילת חופשות העותר על פי ההחלטה חלף לו ביום 31.1.2018.

14.

משכך, דין העתירה להידחות על הסף.

15.

כידוע, בית משפט זה, ביושבו כבית דין גבוה לצדק, אינו דן כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות השיפוט המוסמכות, ובכלל זה – על החלטותיו בשבתו כבית משפט לערעורים (ראו למשל בג"ץ 979/09 קדוש נ' בית המשפט העליון (17.9.2009)). על כן, דין העתירה להידחות גם מטעם זה.

16.

העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.