החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 3887/10 מאג'ד אברהים עבדאללה בורגול נ. מפקד צה"ל לאיזור יהודה ושומרו

ניתן ביום

בקצרה

ביטחון ושטחים · מעמד באזור יהודה והשומרוןעתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בבג"ץ

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר, תושב ירדן שנכנס לאזור כקטין ושהה בו שלא כדין, עתר למתן מעמד באזור ולביטול צו הגירוש. בית המשפט דחה את העתירה, וקבע כי אין לעותר זכות מוקנית למעמד, וכי המפקד הצבאי רשאי לשקול חומר ביטחוני שלילי. טענות הנוגעות לצו הגירוש נותרו שמורות לעותר בפני ועדת הערר.

העובדות

העותר, יליד ירדן, נכנס לאזור בהיותו קטין באמצעות רישיון ביקור שפקע בשנת 2001 ושהה בו שלא כדין. הוא הורשע על פי הודאתו בעבירות נגד ביטחון האזור ונגזרו עליו שלושים חודשי מאסר. לאחר מכן הוצא נגדו צו גירוש והוא מוחזק במשמורת, והוא ביקש מעמד באזור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם לעותר זכות מוקנית לקבל מעמד באזור יהודה והשומרון?
  2. 2.האם יש עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי שלא להעניק לעותר מעמד בשל סיכון ביטחוני?

הלכות

  1. 1

    לעותר אין זכות מוקנית לקבל מעמד באזור, וקיומו של חומר ביטחוני שלילי הוא שיקול ענייני שהמפקד הצבאי רשאי ואף חייב לשקול.

    ״לעותר אין זכות מוקנית לקבל מעמד באזור, וקיומו של חומר בטחוני שלילי״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הודאות שנמסרו במשטרה יכולות לשמש כראיה מנהלית גם מבלי שהעותר הורשע בדין.

    ״ההודאות שמסר העותר בהקשר זה יכולות לשמש כראיה מנהלית בידי המשיב״

מילות מפתח

  • מעמד באזור
  • סיכון ביטחוני
  • מפקד צה"ל לאזור יהודה והשומרון
  • צו גירוש
  • משמורת
  • ראיה מנהלית
  • הסכם הביניים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 3887/10

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט ע' פוגלמן

העותר:

מאג'ד אברהים עבדאללה בורגול

נ

ג

ד

המשיב:

מפקד צה"ל לאיזור יהודה ושומרון

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה:

כ"א סיון תש"ע

(3.6.2010)

בשם העותר:

עו"ד יונס חוסאם

בשם המשיב:

עו"ד חני אופק

פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

1.

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר ליתן לו מעמד באזור יהודה והשומרון (להלן: האזור), לשחררו ממעצרו לביתו שבגדה המערבית ולבטל את צו הגירוש שהוצא נגדו. אעמוד בקצרה על עיקרי העובדות הצריכות לעניין. העותר נולד בשנת

1988 בירדן. ביום 30.5.00 נכנס העותר לאזור, כקטין שהתלווה לאמו ולשני אחיו, באמצעות רישיון ביקור שתקפו פקע בראשית שנת 2001. מאז המשיך העותר לשהות באזור שלא כדין. ביום 26.10.2007 נעצר העותר והוגש נגדו לבית המשפט הצבאי ביהודה, כתב אישום שייחס לו עבירות בטחוניות חמורות – לרבות ניסיון לקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה – לאחר שנמצא כי הוא הביע בפני אדם המוכר כפעיל בארגון "גדודי חללי אל אקצא" את רצונו לבצע פיגוע התאבדות. ביום 12.6.08 הורשע העותר, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, בו יוחסו לו עבירות של פגיעה בביטחון האזור וחברות בהתאחדות בלתי מותרת. במסגרת הסדר הטיעון, נמחקה מכתב האישום העבירה של ניסיון לקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. בגין הרשעתו, נגזרו על העותר שלושים חודשי מאסר לריצוי בפועל. עם תום ריצוי עונשו של העותר, ונוכח שהייתו שלא כדין באזור, הוציא מפקד כוחות צה"ל באזור צו המורה על גירושו מהאזור. בגין צו זה, מוחזק העותר במשמורת.

2.

כאמור לעיל, העתירה שלפנינו כוללת גם בקשה המכוונת לצו הגירוש

ולהחזקתו של העותר במשמורת. דא עקא, שבהקשר אחרון זה עומד לעותר סעד חלופי בדמות פנייה לוועדה לבחינת צווי גירוש. מתברר כי העותר אכן פנה לוועדה וזו תדון בעניינו ביום 9.6.10. מטעם זה, כפי שהבהרנו לבא כוחו של העותר בפתח הדיון, לא נדרש לעתירתו בראש זה, והתייחסותנו להלן תוגבל לבקשתו לקבלת מעמד באזור.

בעניין אחרון זה מדגיש העותר כי הוא נכנס לאזור בהיותו קטין בן 12. הגם שנולד בירדן, הוא שוהה שנים ארוכות באזור, ובני משפחתו מתגוררים באזור ואף קיבלו מעמד בהתאם. לדבריו, הוא אינו אזרח ירדני ואינו מחזיק בדרכון ירדני. הואיל ולטענתו מרכז חייו באזור מזה 11 שנים מבקש הוא כי המשיב יורה להעניק לו מעמד באזור. המשיב מצידו מסרב להענקת המעמד המבוקש, הן בשל כך שהבקשה שהגיש העותר לאיחוד משפחות לרשות הפלסטינית לא הועברה על ידי האחרונה אל המשיב, הן בשל הסיכון הביטחוני הנשקף, לשיטתו של המשיב, מן העותר.

3.

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, לא מצאנו כי יש בידנו להעניק לעותר את הסעד המבוקש. לפי סעיף 28 לנספח האזרחי של הסכם הביניים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית, בקשות למתן מעמד באזור יש להגיש לרשות הפלסטינית. זו האחרונה, על בסיס שיקוליה הפנימיים, קובעת אלו בקשות תועברנה לצד הישראלי. בקשתו של העותר, שהוגשה, לטענתו, לרשות הפלסטינית, לא הועברה למשיב. מכל מקום, ,גם לו היתה הרשות הפלסטינית מעבירה את הבקשה לא היה בכך כדי להועיל לעותר, שכן כפי שציינו, עמדתו של המשיב הינה כי אין להעתר לה נוכח הסיכון הנשקף מן העותר לביטחון האזור. לא מצאנו כי יש עילה להתערב בהחלטה זו. לעותר אין זכות מוקנית לקבל מעמד באזור, וקיומו של חומר בטחוני שלילי המעיד על סיכון הנשקף ממנו לבטחון האזור, הינו שיקול ענייני אותו רשאי ואף חייב המפקד הצבאי לשקול (ראו: בג"צ 6011/08 עודה נ' מפקד צה"ל לאזור יהודה והשומרון (לא פורסם, 1.12.2008);

בג"צ 8219/08 זידאת נ' המנהל האזרחי-מרשם האוכלוסין (לא פורסם, 19.1.2009)). כפי שציינו לעיל, העותר הורשע בביצוען של עבירות נגד בטחון האזור ואף ריצה

עונש מאסר ממושך בגין כך. בנפרד מהרשעה זו קיימות בידי המשיב הודאות של העותר במשטרה המצביעות על נכונותו להתגייס לשם ביצוע פיגוע התאבדות באמצעות חגורת נפץ. אמנם, בעקבות הסדר הטיעון שנערך עמו, נמחק מכתב האישום סעיף האישום המתייחס לעניין אחרון זה, אולם ההודאות שמסר העותר בהקשר זה

יכולות לשמש כראיה מנהלית בידי המשיב, גם מבלי שהעותר הורשע בדין (ראו: עע"ם 9993/03 חמדאן נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 9.2.2005)) המשיב הצהיר כי בידיו חומר חסוי נוסף המחזק את עמדתו בדבר הסיכון הבטחוני הנשקף מן העותר. חרף הסכמת בא-כוח העותר לא ראינו לעיין בחומר החסוי, שכן בנסיבות העניין די לנו בחומר הגלוי עליו עמדנו על מנת לקבוע כי החלטתו של המשיב לפיה אין ליתן לעותר מעמד באזור בדין יסודה.

5.

על יסוד כל האמור אנו דוחים את העתירה. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות. למען הסר ספק אנו מבהירים כי טענותיו של העותר הנוגעות לצו הגירוש ולהחזקתו במשמורת מכוחו שמורות לו, והוא יהיה רשאי להעלותן לפני ועדת הערר, כאמור לעיל.

ניתן היום, כ"א סיון תש"ע (3.6.2010).

המשנה-לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בג"ץ 6367/09מחמד חליל אבו ג'אמוס נ. שר הביטחוןפסק-דין

הלכות

  1. 1לעותר אין זכות מוקנית לקבל מעמד באזור, וקיומו של חומר ביטחוני שלילי הוא שיקול ענייני שהמפקד הצבאי רשאי ואף חייב לשקול.
  2. 2הודאות שנמסרו במשטרה יכולות לשמש כראיה מנהלית גם מבלי שהעותר הורשע בדין.