בג"ץ 4010/17 מונירה חמדאן אבו עליון נ. רשות מקרקעי ישראל

השופט י' עמית :

1.העותרים, בני משפחת אבו עדרה המשתייכת לעדה הבדואית, התגוררו בישוב תל שבע. לפני כתשע שנים התגלע סכסוך דמים בינם לבין משפחה אחרת בישוב, שבעקבותיו עזבו בני המשפחה את תל שבע ועברו להתגורר במבנים בלתי חוקיים באזור הישוב שגב שלום. כנגד מבנים אלה

הוציא משרד הפנים צווי הריסה מנהליים. העותרים והמשיבה 1 (להלן: רמ"י ) חתמו ביום 27.11.2011 על הסכם לפיו יוקצו להם מגרשים בפטור ממכרז בישוב שגב שלום וכי עד אותה עת יושהו צווי ההריסה. מנגד, התחייבו העותרים כי מי מהם שיש לו זכויות במגרשים בתל שבע, ימכור אותן בתוך 90 ימים ממועד החתימה על ההסכם, וכי בתוך 30 ימים יהרסו העותרים מחוברים במתחם מגורים בתל שבע, מתחם שאינו מוסדר ושאותו אכלסו חלק מהעותרים. עוד התחייבו העותרים כי מי מהם שעבר לגור באופן זמני במתחם באזור שגב שלום יהרוס את כל המחוברים ויפנה את המקרקעין בתוך 30 ימים מיום שתימסר הודעה מטעם רמ"י על זמינות מגרשי הקבע שבשגב שלום. כן נקבע בהסכם, שהריסת המבנים במתחמים השונים מהווה תנאי יסודי, וכי אי-קיומו יפקיע את תוקף ההסכם ורמ"י תוכל להוציא לפועל את צווי ההריסה המנהליים שהוצאו.

2.העותרים טוענים כי על אף שהמשיבות הודיעו עוד ביום 3.5.2016 כי המגרשים זמינים, הן אינן נכונות להעמיד לעותרים מגרשים. עוד ציינו כי המשיבות מבקשות מזה יותר משנה לממש את צווי ההריסה על אף שהעותרים כבר מכרו את נכסיהם בתל שבע. לטענתם, משלא הועברו אליהם המגרשים שהובטחו, הם תלויים במגורים הזמניים אותם מבקשות כעת המשיבות להרוס. בעניין זה התנהלו הליכים בבית משפט השלום ולאחריו בבית המשפט המחוזי, שבסופם הוחלט על השהיית ביצוע הצווים עד ליום 1.5.2017 מתוך מטרה שכל הצדדים יעמדו בהסכם. על אף הארכה שניתנה, הצדדים לא הגיעו להסכמות ורמ"י מבקשת פעם נוספת לממש את צווי ההריסה. לטענת העותרים, רמ"י אינה מקיימת את התחייבויותיה כלפי בני המשפחה שעמדו בהתחייבויותיהם, על מנת להשתמש בהם כמנוף להפעלת לחצים על בני משפחה אחרים שטרם עמדו בהסכם. העותרים טוענים כי המדינה חתמה באופן נפרד עם כל אחד מבני המשפחה על ההסכם, ולפיכך אין היא רשאית להתלות את חיוביו של האחד בחיוביו של האחר. בנסיבות אלה, כך נטען, איום בהפעלת צווי ההריסה אינו ענייני ופוגע בזכויות העותרים.

3.המשיבות טוענות כי ההסכם לא כובד על-ידי העותרים, שכן לא נהרסו המבנים אותם העותרים התחייבו להרוס בתוך 30 ימים מיום החתימה על ההסכם, ולא רק זאת, אלא שבחלוף השנים אף הרחיבו העותרים שלא כדין את הבנייה באזורים אליהם עברו בשגב שלום. עוד נטען, כי ביום 3.5.2016 רמ"י הודיעה לעותרים על זמינות המגרשים אותם התחייבה להעמיד לרשותם, אך העותרים לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם. המשיבות מוסיפות כי עניינם של העותרים נדון כבר בפני הערכאות המוסמכות ונדחה על-ידן, וכי העותרים פנו לדרך של הגשת עתירה מתוך ניסיון לעקוף את ההליכים שכבר התקיימו, שבמסגרתם נקבעו קביעות פוזיטיביות לגבי תוקפו של ההסכם ועמידת הצדדים בהוראותיו.

4.דין העתירה להידחות על הסף.

מתגובת המשיבות נמצאתי למד כי בית משפט השלום דן בצווי ההריסה, ובמסגרת זו גם נבחנה הסוגיה של עמידת הצדדים בהסכם, עובדה שלא נזכרה על-ידי העותרים בעתירתם.

על אף שלא כל העותרים לקחו חלק בהליך שהתנהל בבית משפט השלום, ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי, היה עליהם להביא בפני בית משפט זה את כל המידע הרלוונטי לבקשתם. העותרים לא צירפו לעתירה את החלטתו של בית משפט השלום, וממילא לא ציינו כי נקבעו בהחלטה זו קביעות לחובתם (בג"ץ 6496/15 טולידאנו נ' ראש ממשלת ישראל , פסקה 19

(12.10.2015)) . לא זו אף זו, מקריאת החלטתו של בית משפט השלום מתברר כי אי-ניקיון הכפיים מלווה אף את גלגוליה המוקדמים של העתירה שלפני. ביום 9.8.2016 הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע צווי ההריסה לבית משפט השלום, וניתנה החלטה המורה למשיבה 3 (אשר הייתה המשיבה היחידה באותו הליך) להגיב לבקשה, תוך הבהרה כי לעת עתה נותרים צווי ההריסה על כנם. ביום 14.8.2016 הגישו אותם המבקשים בקשה זהה תחת כותרת אחרת, לשופטת אחרת, מבלי לציין את דבר קיומה של הבקשה הראשונה. בית משפט השלום סבר כי הדבר נעשה מאחר שלא נשאה חן בעיני המבקשים ההחלטה להעביר את הבקשה הראשונה לתגובת המשיבה 3, ונקבע כי ההליך השני הוגש בחוסר ניקיון כפיים.

נראה אפוא כי העותרים חטאו בחוסר ניקיון כפיים גם בעתירה דכאן, ודי בכך כדי לדחות את העתירה על הסף.

5.לכך יש להוסיף כי אין בית משפט זה משמש ערכאת ערעור על החלטת הערכאות הדיוניות המוסמכות ( בג"ץ 94/3076 עובדיה נ' ממשלת ישראל (20.10.1994); בג"ץ 8438/15 קלי נ' צרפתי

(20.12.2015)). הלכה זו כוחה יפה לפחות בעניינם של חלק מהעותרים, שפנו לערכאות הדיוניות בעניין תוקפם של צווי ההריסה, ומשנקבע על ידי הערכאות הדיוניות כי העותרים לא עמדו בהסכם.

בשולי הדברים אציין כי ניתנה לעותרים הזדמנות להשיב לתגובה המקדמית של המשיבות עד ליום 12.7.2017, אך תשובה כאמור לא הוגשה עד לתאריך מתן החלטה זו.

6.אשר על כן, העתירה נדחית וממילא הצו הארעי שניתן ביום 8.6.2017 – בטל. העותרים יישאו בהוצאות המשיבות בסך של 1,000 ₪ כל אחת.