בג"ץ 4123-24 בג"ץ 4123-24

השופטת ד' ברק-ארז:

1.העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 2.4.2024 (תיק 1472219/1), שבה הוא דחה בקשת רשות ערעור על החלטה שקיבל בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו ביום 14.3.2024 (תיק 1425816/4).

2.העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) הם בני זוג לשעבר, ולהם שלושה ילדים קטינים. המשיבה הגישה תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי, וכרכה בה עניינים שונים, ובכללם את מזונות הילדים.

3.ביום 14.3.2024 התקיים דיון בפני דיין יחיד בבית הדין הרבני האזורי ובו נדונה, בין היתר, בקשת המשיבה למזונות ילדים זמניים. בו ביום ניתנה החלטתו של בית הדין הרבני האזורי שהורתה, בין היתר, על חיובו של העותר במזונות ילדים זמניים בסך של 5,000 שקלים לחודש לשלושת הילדים, כשסכום זה כולל רכיבי מדור והוצאות מדור (להלן: ההחלטה בדבר מזונות זמניים). כן צוין בהחלטה כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות שאינן תלויות שהות, לרבות הוצאות חינוך ותשלומים לצהרונים.

4.ביום 19.3.2024 הגיש העותר לבית הדין הרבני האזורי בקשה לעיון מחדש בהחלטה בדבר מזונות זמניים. בהמשך לכך, ובטרם הוכרעה הבקשה לעיון מחדש, הגיש העותר ערעור (ולמעשה, בקשת רשות ערעור) על ההחלטה בדבר מזונות זמניים לבית הדין הרבני הגדול. בית הדין הרבני הגדול ציין כי למעשה אין מדובר בערעור, אלא בבקשת רשות לערער, ודחה את הבקשה. בעיקרו של דבר, בית הדין הרבני הגדול ציין כי הוא ממעט להתערב בהחלטות שעניינן פסיקת מזונות זמניים על-ידי בתי הדין האזוריים. כן צוין כי התרשמותו של בית הדין הרבני הגדול היא כי "מדובר בסכום מזונות סביר ביותר עבור 3 ילדים, וכשהוא כולל גם מדור ורכיבי מדור", וכן כי "יתכן ומדובר בפסיקה על הרף הנמוך". באשר לטענתו של העותר לפיה החלטתו של בית הדין האזורי ניתנה בחוסר סמכות נקבע כי הצדדים לא הביעו כל התנגדות לסמכותו של בית הדין הרבני האזורי בדיון שהתקיים ביום 14.3.2024, ועל כן טענותיו של העותר בעניין זה הן טענות שלאחר מעשה.

5.בעתירה שבפנינו חוזר העותר על עיקר טענותיו, לפיהן, בין היתר, בית הדין הרבני האזורי לא היה מוסמך לדון בבקשה למזונות זמניים. לגופם של דברים, נטען כי ההחלטה בדבר מזונות זמניים נוגדת את עקרונות הדין והפסיקה בנוגע לגובהם של דמי המזונות. כן נטען כי ההחלטה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי ופוגעת בזכויותיו של העותר. במסגרת העתירה התבקש צו ביניים שכוון לעיכוב ביצועה של ההחלטה בדבר מזונות זמניים, עד להכרעה בעתירה.

6.לאחר עיון בעתירה ובנספחיה מצאנו כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובה.

7.כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, וההתערבות בהן שמורה אך למקרים חריגים, כדוגמת חריגה מסמכות או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו: בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (4.1.2017); בג"ץ 6598/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (14.2.2017); בג"ץ 10072/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 10 (1.1.2018)). לא מצאנו כי מדובר במקרה המצדיק את התערבותנו. נוסיף ונעיר, באופן קונקרטי, כי – בניגוד לנטען – לא מצאנו שכללי הצדק הטבעי נפגעו. הדיון התקיים במעמד שני הצדדים, וניתנה להם הזדמנות להשיב לטענות שהועלו במהלך הדיון. כמו כן, מעיון בפרוטוקול הדיון עולה כי העותר בחר שלא להעלות טענות בדבר חוסר סמכותו של בית הדין הרבני האזורי לדון במזונות הקטינים, ובכך הסכים, הלכה למעשה, לקיום הדיון.

8.סוף דבר: העתירה נדחית, וממילא מתייתרת ההכרעה בבקשה למתן צו ביניים. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.