בג"ץ 4461-08-24 בג"ץ 4461-08-24

השופטת דפנה ברק-ארז:

1.העתירה שבפנינו מופנית נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 18.7.2024, כמו גם נגד החלטתו של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה מיום 21.3.2024.

2.העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו זה לזו בשנת 2013, ולהם ארבעה ילדים קטינים. בשנת 2022 הצדדים התגרשו, ובהמשך לכך מתנהלת ביניהם התדיינות בבתי הדין הרבניים הנסבה על סוגיות שונות, ובהן מזונות הילדים.

3.במסגרת ההתדיינות המשיבה הגישה בקשה לפסיקת מזונות ילדים זמניים. לאחר שקיים דיון בבקשה, ביום 19.6.2022 הורה בית הדין הרבני האזורי על חיובו של העותר במזונות ילדים זמניים (לרבות הוצאות מדור) בסך כולל של 5,700 שקלים לחודש עבור ארבעת הילדים. עוד הורה בית הדין הרבני האזורי כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך של הילדים ובהוצאות הרפואיות אשר אינן כלולות בסל הבריאות.

4.בהמשך הגיש העותר לבית הדין הרבני האזורי בקשה להפחתת המזונות הזמניים. העותר טען, בין היתר, כי בין הצדדים מתקיימים זמני שהות שווים, וכי משתלמת קצבת נכות בגין אחד הילדים. הדיון בבקשה זו התקיים ביום 20.3.2024, ולמחרת היום ניתנה בה החלטה (להלן: ההחלטה העדכנית). בית הדין הרבני האזורי קבע כי העותר יהא פטור מתשלום מזונות ביחס לבן שעבורו משתלמת קצבת נכות. עוד קבע בית הדין הרבני האזורי כי עבור שלושת הילדים הנוספים ישלם העותר מזונות בסך של 3,000 שקלים בחודש, והוצאות מדור בסך של 1,700 שקלים. להשלמת התמונה יצוין כי ההוראות בדבר הנשיאה המשותפת בהוצאות החינוך והבריאות של הילדים נותרו על כנן.

5.שני הצדדים השיגו על החלטה זו בפני בית הדין הרבני הגדול. העותר טען, בין היתר, כי ההחלטה העדכנית לא משאירה לו הכנסה פנויה, ובהקשר זה אף ציין כי יש לו ילדה נוספת מנישואים קודמים. מנגד, המשיבה טענה כי יש להעלות את גובה המזונות הזמניים. בפסק דינו, דחה בית הדין הרבני הגדול את טענותיו של העותר בקבעו כי ההחלטה העדכנית הפחיתה את המזונות הזמניים. בכלל זה, בית הדין הרבני הגדול דחה את טענת העותר לפיה בין הצדדים מתקיימים זמני שהות שוויוניים וציין כי ביתה של המשיבה הוא מקום מגוריהם העיקרי של הילדים וכי היא המטפלת העיקרית בהם. עוד ציין בית הדין הרבני הגדול כי "מדובר בחיוב מזונות שהוא על הרף הנמוך ביותר", כך שבית הדין הרבני האזורי ככל הנראה שקל את מכלול הנסיבות שלפניו, והגיע למסקנה שלא ניתן להפחית עוד את החיוב.

6.בעתירה שבפנינו חוזר העותר על עיקר טענותיו, וטוען, בין היתר, כי בית הדין הרבני הגדול לא נדרש לעובדות הרלוונטיות לעניין ושגה בכך שדחה את טענותיו. לגופם של דברים, נטען כי ההחלטה העדכנית נוגדת את עקרונות הדין והפסיקה בנוגע לגובהם של דמי המזונות. העותר אף טוען כי ההחלטה ניתנה תוך חריגה מסמכות, וכי היא נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי ופוגעת בזכויותיו.

7.לאחר עיון בעתירה ובנספחיה מצאנו כי דינה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובה.

8.כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, וההתערבות בהן שמורה אך למקרים חריגים, כדוגמת חריגה מסמכות או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו: בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (4.1.2017); בג"ץ 4123/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 7 (6.6.2024)). בהתאם לאמות מידה אלה, לא מצאנו כי מדובר במקרה המצדיק את התערבותנו. חרף הכסות העקרונית שמבקש העותר להקנות לטענותיו, אלה הן טענות ערעוריות באופיין, המכוונות כנגד סכום המזונות הזמניים שבו חויב העותר. נוסיף ונעיר, בבחינת למעלה מן הצורך כי בניגוד לנטען, לא מצאנו שכללי הצדק הטבעי נפגעו. הדיון בבית הדין הרבני האזורי התקיים במעמד שני הצדדים, וניתנה להם הזדמנות להשיב לטענות שהועלו במהלך הדיון.

9.סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.