בג"ץ 64647-08-24 בג"ץ 64647-08-24

השופטת רות רונן:

לפנינו עתירה המופנית כנגד החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) בתיק 1363489/1. ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר מבקש להשיג על החלטות בית הדין הגדול מיום 19.8.2024 ומיום 12.5.2024 בעניין איזון משאבים; וההחלטה מיום 25.7.2022 בעניין קביעת מועד הקרע.

1.העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו זה לזו בשנת 1990 והתגרשו ביום 12.6.2023. במסגרת הליך הגירושין שהתנהל בעניינם, ביום 13.2.2022 קבע בית הדין האזורי בפתח תקווה (להלן: בית הדין האזורי) את מועד הקרע ליום 1.9.2021, וזאת לאחר שהוגשו עמדות הצדדים בעניין.

העותר הגיש על החלטה זו ערעור לבית הדין הגדול, וביום 25.7.2022 נתן בית הדין הגדול החלטה מנומקת הדוחה את ערעורו. בהחלטתו פרס בית הדין הגדול את כלל השיקולים אותם יש לשקול בקביעת מועד הקרע והמועד בו יש לבחון את איזון המשאבים. הוא יישם את השיקולים הללו והבהיר כי בנסיבות העניין הפרטניות, העותר לא הציג ראיות כלשהן לטענותיו בדבר מועד הקרע. על כן נקבע כי מועד הקרע הוא כפי שקבע בית הדין האזורי – עם הגשת הבקשה האחרונה ליישוב סכסוך. העותר לא השלים עם הכרעתו של בית הדין הגדול והגיש ביום 10.11.2022 "בקשה לסתירת הדין" אשר נדחתה אף היא על ידי בית הדין הגדול.

2.במסגרת ההליך לחלוקת רכוש בבית הדין האזורי, במועד שלא צוין בעתירה ולא ניתן להסיקו מהנספחים שצורפו לה, מונה כונס נכסים לדירת הצדדים לשם מכירתה (להלן: דירת המגורים). אולם, מסיבות שלא הובהרו די הצורך, הדירה לא נמכרה בהליך הכינוס, וחלף זאת שילם העותר למשיבה עבור חלקה בה.

3.ביום 27.3.2023 הגיש העותר בקשה לבית הדין האזורי להחריג מאיזון המשאבים בין בני הזוג את גמלת הנכות אותה הוא מקבל ממשרד הביטחון (להלן: כספי הגמלה) וכן את רכב הניידות (להלן: הרכב). ביום 8.8.2023 קיבל בית הדין האזורי באופן חלקי, בדעת רוב, את בקשת העותר ונקבע כי כספי הגמלה המצויים בחשבונו של העותר בבנק "אוצר החייל" אינם בני איזון. כמו כן, בית הדין האזורי קיבל פה אחד את עמדתו של העותר וקבע כי כספי הגמלה המצויים ב"בנק ירושלים" אינם בני איזון. מנגד, דחה בית הדין האזורי את טענות העותר בעניין הרכב וקבע כי יתרת ערך הרכב, לאחר קיזוז התשלום ממשרד הביטחון, תחולק בין הצדדים בהתאם לחלוקה שתיקבע על ידי אקטואר.

4.ביום 15.10.2023 הגישה המשיבה ערעור על החלטה זו לבית הדין הרבני הגדול. בערעורה הובהר כי פסק הדין של בית הדין האזורי לא הומצא לה עד ליום 6.9.2023, ולפיכך הערעור הוגש במועד בו הוגש. העותר מצידו לא הגיש ערעור לבית הדין הגדול על ההכרעה אלא רק תשובה לערעורה של המשיבה.

ביום 12.5.2024 קיבל בית הדין הגדול את ערעור המשיבה באופן חלקי. בית הדין הכריע כי שני חשבונות הבנק מכילים כספים המגיעים משלושה מקורות כספיים – הכנסה מעבודה; פנסיה מצה"ל; וכספי גמלה. עוד הובהר כי מהחשבון בבנק "אוצר החייל" הוצאו הוצאות לטובת המשפחה, ונקבע כי החשבון בבנק "אוצר ירושלים" הוא נגזרת של חשבון זה – שכן מקור ההכנסה היחיד שלו הוא החשבון בבנק "אוצר החייל".

נקבע כי למשיבה אין זכות בכספי הגמלה של העותר, אולם יש לה זכאות להכנסה מעבודה ולפנסיה, וכי לכן ימונה מומחה מטעם בית הדין (אקטואר) אשר יבחן איזה חלק מכספי החשבונות מקורו בכספי גמלה; ואיזה חלק מקורו בהכנסתו של העותר ובפנסיה שלו, וזאת לתקופה של עשר שנים עובר למועד הקרע. באופן זה יוכל בית הדין להכריע אילו כספים ניתנים לאיזון משאבים.

5.לאחר שהתקבלה חוות דעתו של המומחה ועל סמך האמור בה, נקבע ביום 19.8.2024 כי הסכום המשותף מחשבונות הבנק של העותר לשני הצדדים – בניכוי הסכומים החלקיים שנכנסו מכספי הגמלה ובניכוי הסכום המשוערך בחשבון הבנק של המערערת – עומד על סך של 743,403 ש"ח. בהתאם לכך, נקבע כי מסכום זה זכאית המשיבה למחצית.

מכאן העתירה שלפנינו.

6.ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר טוען נגד ההחלטות שהתקבלו בעניין מועד הקרע, מכירת דירת המגורים, הרכב וכספי הגמלה. לטענת העותר, לא היה מקום לאזן את רכבו משום שמדובר בעניין רפואי. כן לא היה מקום לנהל את הליך מכירת דירת המגורים באופן בו נוהל, שכן נגרם לו כתוצאה מכך נזק כלכלי. עוד נטען כי בית הדין הגדול ובית הדין האזורי התעלמו מראיות אותן הציג העותר לתמיכה בגרסתו בעניין מועד הקרע.

בכל הנוגע לכספי הגמלה, טוען העותר כי מדובר בכספים השייכים לו על פי חוק ואין לאזנם. כך נטען כי הואיל וכספי הגמלה היו בחשבון נפרד, היה מקום להחריגם מאיזון המשאבים ולא הייתה בהם כוונת שיתוף. לצד זאת, טען העותר כי היה מקום לחלק את נכסי בני הזוג בחלוקה לא שוויונית, משום שהכספים בחשבונות הבנק אינם פרי מאמץ משותף של בני הזוג. כך, נטען כי לא נעשה מצד המשיבה כל מאמץ להשיא תעסוקה; כי היא פעלה תוך ניצול כלכלי של העותר; וכי היא לא פעלה כדי לחסוך לאורך השנים. על כן, לטענת העותר, אין מקום להעניק לה מהכספים. עוד נטען בהקשר זה, כי לא היה מקום שבית הדין הגדול יתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי משום שמדובר בעניינים שבעובדה, וכי ממילא לא הגיעה העת לדון בכספי הגמלה הואיל והליך איזון המשאבים בבית הדין האזורי עדיין מתנהל.

7.בד בבד עם הגשת העתירה הגיש העותר בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 19.8.2024, וזו נדחתה בהחלטתי מיום 29.8.2024.

דיון והכרעה

8.דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא תגובת המשיבים.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים. התערבות בהחלטות אלה שמורה למקרים חריגים בלבד כדוגמת חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (ראו מני רבים: בג"ץ 2642/08 פלונית נ' בית הדין הרבני גדול לערעורים בירושלים, פסקה 9 (8.4.2008); בג"ץ 8244/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 5 (26.12.2019); בג"ץ 1154/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 15 (14.3.2022)). אינני סבורה כי העתירה שלפנינו נמנית עם מקרים חריגים אלה כפי שיפורט להלן.

9.ראשית, יצוין כי בכל הנוגע להחלטה בעניין מועד הקרע – העתירה דנן מוגשת בשיהוי רב. כך, ההחלטה בעניין מועד הקרע ניתנה לפני למעלה משנתיים, אולם מטעמים שלא הוסברו בעתירה, העותר הגיש עתירה בעניין זה רק עכשיו. זאת ועוד, החלטתו של בית הדין הגדול בעניין זה מנומקת כדבעי ועולה בקנה אחד עם הדין, ועל כן לא קמה כל עילה להתערבות בה.

10.בכל הנוגע לדירת המגורים – לא ברור מהעתירה איזו החלטה של בית הדין הגדול נתקפת בהקשר זה ומתי היא ניתנה. העתירה בעניין זה נעדרת אפוא תשתית עובדתית מספקת וברורה על מנת שניתן יהיה לדון בה (בג"ץ 3814/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 6 (19.5.2024); בג"ץ 1011/23 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים, פסקה 6 (28.3.2023)). כך, לא צורפו החלטות בית הדין הרלוונטיות, לא פורט תוכנן ולא ברור די הצורך מהן טענותיו של העותר ומה הסעד המתבקש בהקשר זה. משכך, דין הטענות בעניין זה להידחות על הסף.

11.בכל הנוגע להחלטה בעניין הרכב – כפי שצוין לעיל, העותר לא הגיש ערעור מטעמו על החלטת בית הדין האזורי בה נקבע כי יתרת ערך הרכב היא בת איזון. הדרך המתאימה להשיג על החלטות בית הדין האזורי היא על ידי הגשת ערעור לערכאה המוסמכת – קרי בית הדין הרבני הגדול. אין מקום לפנות בבקשה לסעד מן הצדק לבית משפט זה בטרם מיצה העותר את ההליך הערעורי (בג"ץ 4874/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 3 (9.9.2013); בג"ץ 932/23 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, פסקה 2 (15.6.2023)). משכך, אף דינו של סעד זה להידחות.

12.בכל הנוגע להחלטה בעניין כספי הגמלה – בניגוד לטענת העותר בעתירתו, בית הדין הגדול קבע כי אין לאזן את קצבת הנכות אותה הוא מקבל ממשרד הביטחון. זאת, לעומת בית הדין האזורי שהדעות בו היו חלוקות בשאלה האם כספי הגמלה בחשבון בנק "אוצר החייל" בני איזון אם לאו. על רקע קביעה זו, ומשום שלחשבונות הבנק של העותר הוזרמו כספים ממספר מקורות הכנסה ולא רק כספי הגמלה, מינה בית הדין הגדול מומחה. זאת לצורך בידול כספי הגמלה מכלל הכספים בחשבון, כך שניתן יהיה להורות על הוצאתם מאיזון המשאבים. מכאן שלא ברורה טענתו של העותר בעניין זה.

מכל מקום, חרף ניסיונו של העותר להציג את טענותיו כטענות עקרוניות שעניינן פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי והיעדר סמכות, כלל טענותיו של העותר בעניין כספי הגמלה – ואף ביתר העניינים שנמנו לעיל – הן טענות ערעוריות באופיין שאינן מקימות עילה להתערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 44047-10-24 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 (30.10.2024); בג"ץ 4461-08-24 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, פסקה 8 (19.9.2024); בג"ץ 3814/24 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 7 (19.5.2024)).

13.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובת המשיבים – לא ייעשה צו להוצאות.