בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8244/19
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העותר:
פלוני
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית הדין הרבני הגדול
2. פלונית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד שני ליבמן
פסק-דין
השופט ע' גרוסקופף:
לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דין שנתן בית הדין הרבני הגדול מיום 21.8.2019 ואשר תוקן ביום 13.11.2019. על פי הנטען, אלה ניתנו "תוך חריגה ברורה מסמכות ותוך פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי לרבות כללי הצדק הדיוני" .
1.
העותר והמשיבה 2 (להלן: "המשיבה" ) נישאו זה לזו לפני כ-4 עשורים ונולדו להם 4 ילדים. לימים, עלו יחסיהם על שרטון והחל משנת 2014 מנהלים השניים הליכים משפטיים בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה. פסק הדין מושא העתירה שלפנינו עוסק בחלוקת הרכוש ואיזון המשאבים בין העותר לבין המשיבה.
2.
בחודש נובמבר 2017 נערך הסכם חלוקת ממון ואיזון משאבים בין העותר והמשיבה, אשר אושר על ידי בית הדין הרבני הגדול, הוא המשיב 1 (להלן: "הסכם החלוקה" ). בהמשך לאותו הסכם, ועל בסיס ההסכמות הכלולות בו, נערכו דיונים בדבר חלוקת הרכוש, וביום 21.8.2019 ניתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני הגדול (להלן: "פסק הדין הראשון" ).
3.
ביום 28.10.2019 הגיש העותר עתירה לבית משפט זה המבקשת לבטל את פסק הדין הראשון וזאת משני נימוקים: ראשית , פסק הדין ניתן על ידי הרכב דיינים שונה מזה שנכח בדיוני ההוכחות; שנית , פסק הדין סטה משמעותית מהוראות הסכם החלוקה והוא פוגע בזכויות יסוד של העותר (בג"ץ 7021/19. להלן: "העתירה הקודמת" ). בתגובה לעתירה הקודמת מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הוסבר כי בית הדין הרבני הגדול הורה על ביטול פסק הדין והעברתו למתן פסק דין חדש על ידי הרכב הדיינים שניהל את דיון ההוכחות, ובהמשך נמסר כי ביום 13.11.2019 ניתן פסק דין חדש על ידי המותב המקורי (להלן: "פסק הדין המאוחר" ). לאור השתלשלות העניינים האמורה, נדחתה העתירה על הסף, תוך שהובהר כי "טענות העותר הנוגעות לפגמים שנפלו לשיטתו בפסק [ה] דין העדכני שניתן על ידי בית הדין הרבני הגדול אין מקומן בהליך דנן, והן שמורות לו ככל שיבקש להגיש עתירה עדכנית" (פסקה 6 לעתירה הקודמת).
עתירה עדכנית אכן הוגשה וזו העתירה שלפנינו.
4.
בעתירתו זו מתמקד העותר בשלוש טענות עיקריות: הראשונה , טענה נגד התנהלות בית הדין הרבני הגדול. לשיטתו, פסק הדין הראשון אומנם בוטל, אך פסק הדין המאוחר שניתן מהווה תיקון טכני בלבד, כמעין "חותמת גומי", ועל כן אין הוא מרפא את הפגם שנפל בפסק הדין הראשון; השנייה , טענות נגד תוכנו של פסק הדין המאוחר. העותר טוען כי פסק הדין סוטה באופן מהותי מהקביעות שבהסכם החלוקה והוא מנוגד גם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 המחילות את עקרון השוויון בין בני זוג. בתוך כך, מפנה העותר את טענותיו נגד קביעות שעניינן אופן חישוב שווי נכסי החברה שבבעלותו, ונגד קביעות הנוגעות לאופן חלוקת התמורה בגין נכסים אלו בינו לבין המשיבה. כן טען כי קביעות פסק הדין פוגעות בזכות הקניין שלו; לבסוף , טוען העותר כי מאחר שבית הדין הרבני הגדול פסק כערכאה דיונית ראשונה נשללה ממנו הזכות להגשת ערעור, ובכך נפגעה זכות הגישה שלו לערכאות. בעקבות האמור התבקשו הסעדים הבאים: ביטול פסק הדין המאוחר ולחילופין תיקונו בהתאם למפורט בסעיף 80(2) לעתירה.
5.
דין העתירה להידחות, מבלי שתידרש תגובת המשיבים. הלכה מושרשת וידועה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, וכי התערבות בהחלטות אלו מוגבלת למקרים חריגים, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וסטייה מהוראות חוק המופנות כלפי בית הדין הרבני (ראו, למשל: בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פ"ד סא(1) 259, 271 (2006); בג"ץ 5806/17 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו , פסקה 7 (1.10.2017)). העתירה שלפנינו אינה באה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.
6.
נפתח בטענתו הראשונה של העותר בדבר שרשור הפגם שנפל במתן פסק הדין הראשון. העותר מלין על כך שאין שוני, לשיטתו, בין פסק הדין הראשון אשר ניתן בהרכב שונה מזה שדן בתיק, לבין פסק הדין המאוחר. אכן, מתן פסק דין על ידי הרכב שלא ישב בדיונים בתיק עשוי להביא לבטלותו ועשוי להצדיק התערבות של בית משפט זה (בג"ץ 8754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול , נו(2) 625, 663 (2002); בג"ץ 1034/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 8 (3.4.2012)). ואולם, בענייננו דומה כי הפגם האמור תוקן. נסביר.
ביום 21.8.2019 ניתן פסק דין על ידי הרכב הדיינים במותב תלתא כאשר שניים מהדיינים לא ישבו בדיוני ההוכחות. בהחלטה מיום 6.11.2019 של בית הדין הרבני הגדול (בהרכב האמור) הוחלט לבטל את פסק הדין והוסבר כך: "בשל טעות נפלה תקלה וההחלטה ניתנה על ידי הרכב בית דין שלא לפני כל חבריו נחקרו המומחים ונשמעו טיעוני הצדדים. בנסיבות אלו ומתוך חובת הצדק אנו מורים על ביטול החלטתנו זו ומעבירים את התיק למתן פסק דין על ידי חברי הרכב הדיינים אשר בפניו נחקרו המומחים ונשמעו טענות הצדדים" . בעקבות זאת, ביום 13.11.2019 ניתן פסק דין חדש על ידי הרכב הדיינים המקורי (הרב א' אהרן כץ , הרב שלמה שפירא והרב מיכאל עמוס ). העותר לא הסתפק בכך, וטען כי אין שוני בין שני פסקי הדין שניתנו למעט חברי המותב, ועל כן המותב שנתן את פסק הדין המאוחר פעל כחותמת גומי, מבלי שהפעיל שיקול דעת שיפוטי. אכן, תוצאת פסק הדין המאוחר זהה לזו של פסק הדין הראשון, ואולם אין בכך על מנת להביא לפסלות פסק הדין המאוחר. ההסבר לדמיון טמון בכך ששני פסקי הדין נכתבו על ידי הרב א' אהרן כץ , הדיין אשר ליווה את ההליך מתחילתו ועד סופו, וזאת גם בשים לב לכך שבשלב מסוים בהליך הצדדים הסמיכו את הרב א' אהרן כץ לדון ולפסוק כדיין יחיד והוא ניהל את רוב הדיונים בהליך. מעבר לכך, לאחר שניתן פסק הדין הראשון הוגשו למותב שנתן את פסק הדין בקשות לעיון נוסף, ובמסגרת פסק הדין המאוחר דן ההרכב גם באותן בקשות. בשל כל אלה, סברנו כי חרף הפגם שנפל בהרכב הדיינים שנתן את פסק הדין הראשון, פגם אשר תוקן, לא נפל בפסק הדין המאוחר פגם מהותי המצדיק את ביטולו (ראו והשוו: בג"ץ 4509/09 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקוה (3.5.2010)).
7.
טרונייתו השנייה של העותר מכוונת כלפי תוכנו של פסק הדין המאוחר. עיקר טענותיו של העותר בעניין זה נסוב על אופן החלוקה של הנכסים וההתחשבנות בין הצדדים שערך בית הדין הרבני הגדול, בהתבסס על הסכם החלוקה וחוות דעת מומחים שמונו בהסכמת הצדדים מכוח ההסכם. מכאן, שהמדובר בהשגות בעלות אופי ערעורי מובהק, ואף כאלה הנושאות גוון עובדתי. לפיכך, אין הן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה.
8.
מכאן, לטענתו האחרונה של העותר לפיה נשללה ממנו זכות הערעור. גם טענה זו אין בידינו לקבל. חרף ניסיונו של העותר להציג כי בית הדין הרבני הגדול פסק כערכאה דיונית ראשונה, לא כך הדבר. תחילתם של ההליכים בין העותר למשיבה היה בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה. בעקבות ערעור שהוגש על בית הדין הרבני האזורי עברו ההליכים להתנהל לפני בית הדין הרבני הגדול. יתרה מכך: העותר לא פרש את מלוא התשתית העובדתית וההליכים שנוהלו בשתי הערכאות, כך שטענה זו של העותר נטענה על בסיס מצג חלקי, שלא לומר שגוי.
9.
סוף דבר : דין העתירה להידחות. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, ומטעם זה בלבד, אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ח בכסלו התש"ף (26.12.2019).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט