בג"ץ 4149/21 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

השופט י' עמית :

העתירה שלפנינו מכוונת כנגד החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 5.5.2020, בנושא בקשת העותרת למתן צו לגילוי מסמכים בנוגע להכנסותיו של המשיב 2 לעתירה. העותרת מבקשת, בין היתר, כי בית משפט זה יורה על קיום דיון בעניינה.

1.

בין העותרת והמשיב 2 לעתירה (להלן: המשיב ) נחתם הסכם גירושין בשנת 2000. כ-19 שנים לאחר מכן, הגישה העותרת לבית הדין הרבני האזורי (להלן: בית הדין האזורי ) בקשה לצו לגילוי מסמכים על ידי בנק ישראל, בנוגע להכנסות המשיב כפנסיונר של בנק ישראל. ביום 27.6.2019, בית הדין האזורי נעתר לבקשה. בהמשך, העותרת הגישה בקשה להרחבת הצו, ובהחלטתו מיום 17.3.2020, בית הדין האזורי שינה מהחלטתו הקודמת ודחה את הבקשה לצו לגילוי מסמכים, בקבעו כי העותרת לא הוכיחה כי יש לה זכויות

בזכויות הכספיות של המשיב.

2.

העותרת הגישה ערעור על ההחלטה האמורה לבית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול ), שנדחה בהחלטתו של בית הדין מיום 5.5.2020 (לא לפני שניתנה לעותרת הזדמנות להבהיר את בקשתה), משנקבע כי לא נמצאה כל טעות בהחלטת בית הדין האזורי. בין היתר, בית הדין הגדול ציין כי בהתאם להסכם בין הצדדים, העותרת אינה זכאית לזכויות סוציאליות מהמשיב; וכי בעבר כבר עתרה בנושא לבית הדין, ובשנת 2012 אף קיבלה צווים רלוונטיים, אך התיק נסגר על פי החלטת בית הדין משנת 2018.

3.

מכאן העתירה שלפנינו.

העותרת טענה, בין היתר, כי החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הגדול שגויות, שכן משהתקבלה בקשתה למתן צו לגילוי מסמכים, לא היה מקום להורות כי לא יינתן צו, אחרי שהוגשה בקשה לתיקונו. בנוסף, נטען כי לעותרת יש זכות מוקנית שערעורה יישמע במותב, בעוד שהחלטת בית הדין הגדול התקבלה על ידי דיין אחד, וללא דיון.

4.

דין העתירה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

כפי שהובהר פעמים רבות בעבר, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים, ולא יתערב בהחלטותיהם אלא בנסיבות חריגות, במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או כשנדרש סעד מן הצדק (ראו, מני רבים, בג"ץ 3087/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , בפסקה 6 והאסמכתאות שם (20.5.2021)).

5.

המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, ועניינו בנסיבותיה הפרטניות של העותרת. למעלה מן הצורך, נציין כי העתירה אינה נהירה, באופן שהכביד על מלאכת ההידרשות לה, וכפי שעולה מהחלטת בית הדין הגדול, העותרת כבר עתרה בעבר לבית הדין בבקשה לקבלת צווים שונים, עובדה שלא בא זכרה בעתירה. בנוסף, העותרת לא הסבירה מדוע העתירה הוגשה רק כעת, בחלוף למעלה משנה ממועד מתן החלטתו של בית הדין הגדול (בעניין דחיית עתירה מחמת שיהוי שנפל בהגשתה, ראו מני רבים, בג"ץ 7973/20 מנגל נ' מנהל מחלקת עררים , בפסקה 18 והאסמכתאות שם (7.6.2021)).

לבסוף, נציין כי בניגוד לטענת העותרת, הרי שבצדק דחה בית הדין הרבני הגדול את הערעור שהגישה בהחלטה של דיין יחיד, ולא במותב, שכן למעשה, לא מדובר בערעור, אלא בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי, לדחות את הבקשה למתן צו לגילוי מסמכים. משכך, לא שגה בית הדין הגדול בעשותו כן.

6.

אשר על כן, העתירה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.