בג"ץ 5463/21 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בירושלים

השופטת י' וילנר:

1.

עתירה זו מכוונת נגד שורה ארוכה של החלטות שניתנו על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים ובית הדין הרבני הגדול בירושלים בהליכי הגירושין המתנהלים בין העותר לבין המשיבה 3.

2.

ההחלטות נגדן מכוונת העתירה הן החלטות דיוניות ברובן, ועוסקות בנושאים שונים, ובהם – הפסקת חקירה נגדית; הגבלת אורכם של הסיכומים שהוגשו על-ידי הצדדים; חיוב בהוצאות; חיוב בהפקדת ערובה; והפחתת עירבון. העתירה מכוונת גם נגד פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים מיום 2.2.2020 לחיוב העותר בגט; נגד החלטת בית הדין האזורי מיום 1.11.2020 הדוחה את בקשת העותר לפסלות הרכב הדיינים; וכן נגד החלטת בית הדין הגדול מיום 2.9.2021 בו נקבע כי לנוכח סירובו של העותר לעריכת בדיקת פוליגרף באופן שנקבע בהחלטה קודמת, יינתן פסק דין בערעור אשר הגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי המחייב את העותר בגט.

3.

לאחר העיון בעתירה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף וכן בהיעדר עילה להתערב בכל אותן החלטות, וזאת מכל הטעמים שיפורטו להלן.

4.

כידוע,

הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו לדוגמה: בג"ץ 6205/17 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים , פסקה 5

(30.8.2017); בג"ץ 2163/21 פלונית נ' פלוני (4.4.2021)). לא מצאתי כי המקרה הנדון בא בגדר מקרים חריגים אלה, באשר ההחלטות עליהן מבקש העותר להשיג הן ברובן החלטות דיוניות, המצויות בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדנה בהליך. זאת ועוד, רובן ככולן של טענות העותר הן ערעוריות באופיין וככאלה אינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה (ראו: בג"ץ 5040 / 17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פסקה 9 (25.9.2017); בג"ץ 6673/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , פסקה 12 (16.1.2020)).

5.

בנוסף לאמור, יצוין כי העתירה מכוונת בחלקה נגד החלטותיו של בית הדין הרבני האזורי. מהעתירה, המתייחסת להליכים רבים ולהחלטות שונות ורבות, קשה להבין האם העותר הגיש ערעור או בקשת רשות ערעור על כל החלטותיו של בית הדין האזורי הנזכרות בעתירתו. ואולם, ככל שהליך ערעורי אכן הוגש על-ידו לבית הדין הגדול, הרי שהעתירה צריכה להיות מכוונת כלפי החלטותיו של בית הדין הגדול; וככל שהעותר לא נקט בהליך ערעורי כלפי החלטות בית הדין האזורי הנזכרות בעתירתו, הרי שדין העתירה המכוונת כלפי החלטות אלה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול. לפיכך, יש לדחות על הסף את העתירה, ככל שהיא מכוונת כלפי החלטות אלה. כן יצוין כי דין השגת העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לחייבו בגט להידחות על הסף אף מחמת היותה של העתירה בהקשר זה מוקדמת, שכן ערעור על פסק דין זה שהגיש העותר עודו תלוי ועומד בפני בית הדין הגדול (ראו: בג"ץ 778/07 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים , פסקה 10 (11.4.2007)).

6.

יתר על כן, חלק מההחלטות עליהן מבקש העותר להשיג ניתנו לפני חודשים רבים (כך הן למשל ההחלטות של בית הדין הגדול מיום 5.11.2020 ומיום 13.12.2020), ומשכך יש לדחות את החלקים בעתירה המתייחסים אל החלטות אלה אף מחמת השיהוי שנפל בהגשתה (ראו למשל: בג"ץ 2987/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (17.5.2020); בג"ץ 4149/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 5 (24.6.2021)).

7.

אשר לסוגיית בדיקת הפוליגרף – בעניין זה טוען העותר כי נוסח השאלות שנקבע על-ידי בית הדין האזורי חרגו מההסכמה של העותר, וכי בנסיבות אלה אין לחייבו להיבדק בבדיקת הפוליגרף באופן שנקבע על-ידי בית הדין. כן נטען כי חיובו בהוצאות בשל סירובו להיבדק מהווה "קנס" ויש לבטלו.

8.

מתגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני עולה כי העותר הגיש ערעור לבית הדין הגדול על פסק הדין המחייבו בגט שניתן על-ידי בית הדין האזורי. במסגרת הדיון בערעור, כך צוין, הסכימו הצדדים לעבור בדיקת פוליגרף בנושא עובדתי השנוי במחלוקת ביניהם, וכן הסכימו לקבל את תוצאות הבדיקה בנדון (החלטת בית הדין הגדול מיום 13.6.2021). ואולם, מהעתירה ומהתגובה לה עולה כי העותר חזר בו מהסכמתו לעבור בדיקת פוליגרף, ומשכך, בית הדין הגדול קבע בהחלטתו מיום 2.9.2021 כי יינתן פסק דין בערעור שהגיש העותר לגופו, וזאת מבלי שחייב את העותר לעבור את בדיקת הפוליגרף. לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו זו של בית הדין הגדול.

9.

עוד אציין כי לא מצאתי להתערב בהחלטות בית הדין הגדול בגדרן הוטלו על העותר הוצאות משפט, שכן מדובר בהחלטות ביניים מובהקות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן, אף בהליכים אזרחיים רגילים (ראו: סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009), ומקל וחומר אין להתערב בהן במסגרת דיונית כבענייננו, וזאת, בין היתר, אף לנוכח אמות המידה המחמירות להתערבות בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים אשר פורטו לעיל.

10.

סוף דבר: העתירה נדחית.

הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 10.8.2021 בטל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.