בג"ץ 4175-24 בג"ץ 4175-24

השופטת ג' כנפי-שטייניץ:

העותר מבקש בעתירה שלפנינו "ליתן פסק דין בזו הלשון: הכנסת מעולם לא אבל מעולם לא הסמיכה שופט לדון בענייני משפחה של יהודים ובית משפט לענייני משפחה הוקם ונוסד במרמה תוך הטעיית הכנסת ופועל באופן פיקטיבי וכפיקציה משפטית ושופטי בית משפט לענייני משפחה פוסקים בענייני משפחה ליהודים: מזונות, חלוקת רכוש, ירושות, צוואות בניגוד לחוקי הכנסת במטרה שהיועצת המשפטית לממשלה ושופטי בית המשפט העליון יגנבו כסף מיהודים במיליוני שקלים מדי יום ביומו" (ההדגשות במקור). מוקד העתירה, ככל שניתן להבין מתוכנה, הוא בטענת העותר כי סמכות השיפוט הייחודית בענייני משפחה מסורה לבתי הדין הדתיים, בעוד שסמכות השיפוט של בתי המשפט לענייני משפחה מקורה בהטעיה, מרמה והולכת שולל של חברי הכנסת על-ידי היועצים המשפטיים לממשלה לדורותיהם. על רקע זה, טוען העותר, בין היתר, כי כל "פסקי הדין האזרחיים והפלילים שפסקו שופטי בית המשפט העליון נפסקו בחוסר סמכות בעליל ובניגוד לחוק [...] ואין לקיימם"; כי היועצת המשפטית לממשלה, המאפשרת את המצב, מבצעת "פשעים" שונים כגון פגיעה בזדון בריבונות המדינה; וכי יש "להדיח ולגרש מכס השיפוט" את "807 שופטי מדינת ישראל".

דין העתירה להידחות על הסף כבר בשל האופן בו נוסחה. העותר, שאיננו מיוצג, נוקט לשון בוטה ומשתלחת ומעלה שורה של האשמות מופרכות כלפי גורמים שונים במערכת הייעוץ המשפטי לממשלה ובמערכת המשפט. טענות אלה אינן ראויות להישמע ודי באופן בו הועלו כדי להצדיק דחיית העתירה (ראו: בג"ץ 7039/07 שדה נ' המרכז האקדמי רופין, עמק חפר (4.11.2009); בג"ץ 5021/14 שדה נ' נשיא בית המשפט העליון, פסקה 3 (23.7.2014)). למותר לציין כי טענות העותר אינן מעוגנות בתשתית עובדתית ומשפטית אשר יש בה כדי להוביל למתן הסעד המבוקש על-ידו כפי שתואר לעיל.

העתירה נדחית אפוא על הסף. רק לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.