בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 4224/16
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
העותר:
חוסין מומחד עצפור
נ
ג
ד
המשיבים:
1.בית המשפט הצבאי לערעורים
2.התביעה הצבאית
עתירה למתן צו על תנאי
העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד נועם מולה
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1.
בפנינו עתירה המכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים (כב' השופטים: סא"ל צ' לקח (אב"ד), סא"ל מ' שילה , סא"ל י' לרר ), מתאריך 22.06.2015 (תיקים ע' 2097/13, ו-ע' 2089/13), במסגרתה העותר טוען כנגד חומרת העונש, אשר הושת עליו בגזר דינו של בית המשפט הצבאי ביהודה (כב' השופט רס"ן מ' ויגיסר )
מתאריך 19.08.2013 ( תיקים ת/ 1635/12; ת/ 4986/11), ואושר בפסק הדין של בית הדין הצבאי לערעורים.
להלן יובאו, בתמצית, הנתונים הדרושים להכרעה בעתירה.
רקע עובדתי
2.
בתאריך 17.06.2013 העותר הורשע בבית משפט הצבאי ביהודה הנכבד , על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, הכולל שלושה אירועים שונים, שיתוארו בתמצית להלן:
(א) במסגרת האירוע הראשון (אישום מס' 1) – העותר הורשע בכך שבתאריך 07.07.2010 הוא עמד בטרמפיאדה ביישוב מעלה לבונה, כשהוא מחופש למתיישב יהודי. במקום עבר רכבה של המתלוננת כשבמושב האחורי של הרכב ישובה בתה התינוקת. העותר עלה לרכב והתיישב לצד המתלוננת במושב הקדמי, ואז אמר לנהגת לצאת מהרכב כדי שיוכל לגנוב אותו. המתלוננת סירבה, ובשלב זה העותר התיז בפניה של המתלוננת גז מדמיע. כתוצאה מכך, המתלוננת יצאה מהרכב, לקחה עימה את בתה, וברחה מהעותר. לאחר מכן העותר הסתלק מהמקום.
ב אירוע
הראשון העותר הורשע בביצוע עבירה של ניסיון לשוד תוך שימוש בכוח, עבירה לפי סעיפים 403(1) ל חוק הפלילי הירדני (מס' 16) לשנת 1960
(להלן: החוק ), וסעיפים 204 ו-205 ל צו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן:
הצו ).
(ב) במסגרת האירוע
השני
(אישומים מס' 2, 3 ו-4) – העותר הורשע בכך שבתאריך 10.08.2010 הוא נתפס שוהה בצד הישראלי של שועפט שלא כדין. בחקירתו במשטרה העותר התחזה בשמו, ובמספר תעודת הזהות של אדם אחר (להלן: האחר ). לאחר מכן העותר שוחרר, ואולם למחרת היום העותר נתפס שוב בשועפט, ואז הוא חזר והזדהה בשמו של אותו אחר . בהמשך העותר הובא לבית משפט הצבאי בשומרון ונשפט שם תחת זהותו הבדויה של האחר (להלן:
תיק שומרון ).
בגין ה אירוע השני העותר הורשע בביצוע העבירות הבאות: שיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 228(א) ל צו ; התחזות כאחר, עבירה לפי סעיף 269 ל חוק ; והפרת הוראה דבר סגירת שטח, עבירה לפי סעיפים 318(ו) ו-333 ל צו.
(ג) במסגרת האירוע השלישי (אישומים מס' 5 ו-6) – העותר הורשע בכך שבתאריך 27.02.2011 הוא ושותפו (להלן: צברי ) התקרבו למתלונן, שנסע ברכבו במהירות איטית בשל עומס תנועה בסמוך לכפר בית קדיס , וצעקו עליו לצאת מן הרכב. בהמשך, כאשר המתלונן לא נענה לקריאותיהם – העותר וחברו פתחו את דלת הנהג, דחפו את המתלונן מחוץ לרכב, גנבו את רכבו, ונמלטו מהמקום.
ב אירוע השלישי העותר הורשע בביצוע העבירות הבאות: גניבה ביום תוך שימוש בכוח, עבירה לפי סעיף 401(2) ל חוק , וסעיף 201(א)(2) ל צו ; ותקיפה, עבירה לפי סעיף 211(א) רישא ל צו .
3.
בתאריך 19.08.2013 בית המשפט הצבאי ביהודה הנכבד, לאחר שדן בעקבות ההרשעה בנסיבות המעשה והעושה, גזר את עונשו של העותר. במסגרת גזר הדין הושתו על העותר, בגין שלושת האירועים בהם הורשע, תוך חפיפה חלקית של העונשים, מושאי גזר הדין – שבע שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו של העותר, וכן בניכוי 45 ימי המעצר אותם ריצה במסגרת תיק שומרון , כך שסך הכל נגזר על העותר עונש של 6 שנים ו-עשרה חודשים ומחצה מאסר בפועל. על העותר הושתו עוד רכיבי ענישה נוספים, שפורטו בגזר הדין.
4.
בתאריך 23.09.2013, העותר הגיש ערעור על חומרת העונש שנגזר עליו – לבית המשפט הצבאי לערעורים הנכבד, ובו טען, בין היתר, כי לא ניתן משקל מתאים להבעת החרטה מטעמו, וכי העונש שהושת עליו מחמיר עימו ביחס לעונש שהושת על צברי , אשר דינו נגזר, בין היתר, לעונש של 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל (ת/ 4985/11 מתאריך 15.10.2012).
5.
בתאריך 22.06.2015 בית המשפט הצבאי לערעורים הנכבד דחה את ערעורו של העותר על חומרת העונש בקובעו כי אין מקום להקל בעונשו של העותר, וזאת, בין היתר, לנוכח חומרת העבירות בהן הורשע ועברו הפלילי המכביד.
מכאן העתירה שבפנינו.
טענות הצדדים
6.
בתאריך 25.05.2016 העותר, שאיננו מיוצג בהליך זה, הגיש את העתירה שבפנינו. בעתירה נטען בקצרה, ובאופן כוללני כנגד "חומרת העונש". העותר טוען במסגרת זו כי העונש שהושת על צברי הוא
עונש "קל" ביחס לעונש שנגזר עליו ובכך יש הפליה לרעה לגביו. העותר מוסיף וטוען כי הגיש "ערעור", כלשונו, לבית משפט זה כבר בתאריך 24.06.2015, ועד כה לא זכה, לדבריו, למענה. לבסוף, העותר מבקש כי ימונה לו סניגור ציבורי לצורך ייצוגו בהליך זה.
7.
בתאריך 26.06.2016 המשיבים הגישו את תגובתם המקדמית לעתירה, ובגדרה טענו כי דין העתירה להידחות על הסף, הן מכיוון שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים, והן מחמת השיהוי שבו לוקה העתירה, וזאת ללא שניתן כל הסבר שיצדיק את השיהוי בהגשתה. המשיבים טוענים עוד כי לא נפל כל פגם בעונש שנגזר על העותר, וזאת לנוכח נסיבות הביצוע של העבירות בהן הורשע, ועברו הפלילי המכביד. המשיבים טוענים עוד כי העונש שהושת על העותר הולם את ההבדלים בינו לבין צברי
מבחינת העבירות בהן הורשעו, ועברם הפלילי. לבסוף המשיבים טוענים כי לא צורפה כל אסמכתא על הליך ערעורי אחר, שהעותר הגיש לבית משפט זה.
דיון והכרעה
8.
לאחר שעיינו בעתירה, ובתגובת המשיבים לה – הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף .
המחוקק לא קבע ערכאת ערעור שלישית על פסקי דין והחלטות של בתי המשפט הצבאיים באזור יהודה והשומרון. הלכה היא כי בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים. בהקשר זה נפסק עוד כי בית משפט זה יזקק בשבתו כבית משפט גבוה לצדק להתערבות שיפוטית בהחלטות אלה רק במקרים שנתגלו בהם פגמים מהותיים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים אחרים, המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו: בג"ץ 10285/07 עבאד נ' התובע הצבאי , פיסקה 7 (06.01.2009); בג"ץ 8036/09 זואהרה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהודה ושומרון , פיסקה 5 (12.10.2009); בג"ץ 5145/10 חלף נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיזור יהודה ושומרון , פיסקה 6 (20.07.2010) ).
9.
העתירה שבפנינו אינה באה בגדר אף אחד מן החריגים המתוארים לעיל, והעותר גם לא טוען שכך הדבר. יתר על כן, עיקר טענותיו של העותר המועלות בעתירה – לא נעלמו מעיניו של בית המשפט הצבאי לערעורים הנכבד, אשר דן בהן ודחה אותן לגופן. בהקשר זה יוזכר כי העותר הורשע על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, וכשהוא מיוצג לאורך ההליכים. בנסיבות אלו, כאשר כל טענותיו של העותר מצויות כולן במישור הערעורי – אין מקום כי בית משפט זה יידרש אליהן.
10.
מעבר לדרוש – יצויין כי בית המשפט הצבאי לערעורים הנכבד עמד על חומרת מעשיו של העותר, ונסיבותיו של העותר. במסגרת זו נקבע כי המעשים בהם העותר הורשע הם: "חמורים ביותר", וכי עבירות האלימות מהסוג שהעותר הורשע בביצוען: "מצדיקות ענישה חמורה ומרתיעה". עוד נקבע כי מדובר בבעל עבר פלילי "שאינו לומד את לקחו, ואינו מצליח לעלות על דרך הישר", אשר ריצה כבר בעבר 33 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בשוד (ראו: עמ' 3 לפסק הדין). בית המשפט הצבאי לערעורים הנכבד שקל עוד האם יש מקום להקל עם העותר בשל רצונו לשיקום, אך הכריע כי בנסיבות אין מקום לעשות כן, וזאת לנוכח העובדה כי העותר לא החל בכך עד אותו שלב, וכן לנוכח עברו הפלילי המכביד. עוד נקבע כי הנסיון לשקם את המערער יעשה באמצעות הגורמים המתאימים בבית הסוהר, וכאשר אם יצלח הדבר – הוא יעמוד לזכותו של העותר בעת שיגיע לדיון בפני ועדת השחרורים.
בנסיבות אלו לא מצאנו טעם טוב להתערב בקביעותיו של בית המשפט הצבאי לערעורים הנכבד אף לגופן.
11.
זאת ועוד – לא מצאנו ממש אף בטענה כי העונש שהושת על שותפו של העותר לעבירה, מושא האירוע השלישי, מחמיר עימו ביחס ל צברי . העותר הורשע, בנוסף ל אירוע השלישי , בשני אירועים חמורים נוספים, ול צברי יש עבר פלילי מכביד פחות מזה של העותר. לבסוף, בית המשפט הצבאי ביהודה הנכבד, דחה טענה זו של העותר לגופה בקובעו כי: "הסדר הטיעון שהושג בתיקו של השותף איננו יכול להשפיע במקרה דנן הואיל וטעמים ראייתיים הובילו לכריתתו" (ראו: פיסקה 29 לגזר הדין).
12.
לסיום נציין כי העתירה הוגשה כאחד עשר חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים הנכבד, ומבלי שהעותר הצביע על כל הסבר מניח את הדעת להגשת העתירה באיחור שכזה. גם בכך די היה כדי לדחות את העתירה על הסף, ואולם משקבענו כי העתירה ממילא איננה מקימה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה – אין הכרח לדון בהרחבה שאלת השיהוי האובייקטיבי והסובייקטיבי, בנסיבות.
9.נוכח כל הטעמים המפורטים לעיל – העתירה נדחית על הסף מחמת כך שאיננה מגלה על פניה כל עילה.
ניתן היום, א' בכסלו
התשע"ז (1.12.2016).
ש ו פ ט
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט