בג"ץ 8036/09 נדאל חליף סלאמה זואהרה נ. בית המשפט הצבאי לערעורים באזור יהו

השופט

י' דנציגר:

לפנינו עתירה שבגדרה מבקש העותר לבטל את פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים מיום 7.5.2007 שניתן בעניינו.

1.

העותר הורשע על ידי בית המשפט הצבאי יהודה, במסגרת עסקת טיעון, בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, שתי עבירות של ירי לעבר אדם, ושתי עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה. על פי כתב האישום המתוקן, היה העותר חבר בזרוע הצבאית של ארגון הג'יהאד האסלאמי, ובמסגרת חברותו בארגון זה ירו העותר ואחרים באמצעות רובה קלצ'ניקוב לעבר שכונת הר חומה ולעבר שכונת גילה. כן השתתף העותר בירי ביחד עם פעילים נוספים במספר הזדמנויות לעבר שכונת גילה, כאשר תפקידו של העותר היה לשמור על רכביהם של חבריו שירו לעבר השכונה. בנוסף, הורשע העותר בכך שיחד עם אחרים ירה תכולתן של מספר מחסניות לעבר חיילי צה"ל שהיו במלון פרדיס בבית לחם, בכוונה לגרום למותם. פרט אישום נוסף מתייחס לירי שביצע העותר לעבר שוטרים בג'יפ מג"ב שערך סיורים ליד שכונת הר חומה.

2.

במסגרת הטיעונים לגזר הדין ביקש התובע הצבאי כי העונש המינימאלי שיוטל על העותר יהיה שלוש עשרה שנות מאסר בפועל וכן מאסר מותנה, בציינו כי הדבר מוסכם על הצדדים. בית המשפט הצבאי גזר על העותר עונש של ארבע עשרה שנות מאסר בפועל וכן שלוש שנות מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך חמש שנים מיום שחרורו לא יעבור העותר עבירה בה הורשע בתיק זה או כל עבירה לפי תקנה 58 לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945.

3.

העותר ערער לבית המשפט הצבאי לערעורים, וזאת לאחר שעל נאשם נוסף באותה פרשה (להלן: השותף ), שיוחסו לו אותן עבירות כמו העותר, נגזר עונש של תשע שנות מאסר בפועל. במסגרת הערעור הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה הערעור יתקבל ועל העותר ייגזר עונש קל יותר. בעקבות הסכמה זו, קיבל בית המשפט הצבאי לערעורים את הערעור, וגזר על העותר עונש של אחת עשרה שנות מאסר בפועל, ללא שינוי ברכיב המאסר על תנאי. פסק דין זה ניתן ביום 27.6.2007.

4.

כעת מונחת לפנינו עתירה זו שהגיש העותר ביום 11.10.2009. העותר טוען כי בפסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים נפלה שגיאה חמורה, שעה שלכאורה כיבד את עיקרון השוויון בין העותר לבין השותף, אולם בסופו של דבר גזר על העותר עונש כבד יותר מאשר על השותף. זאת, למרות שהעבירות שבהן הורשעו הן זהות ומדובר באותה פרשה עובדתית. יתרה מכך, לעותר, יליד 1978, לא היה עבר פלילי בעוד שלשותף, יליד 1968, היה עבר פלילי. העותר מבקש כי בית משפט זה יתערב ויקבע כי דינו ייגזר לתשע שנות מאסר בפועל, כפי שנגזר על השותף, וזאת מכוח עיקרון האחידות בענישה.

5.

לאחר שעיינו בעתירה הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. ראשית, העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, אשר כשלעצמו מצדיק את דחיית העתירה. פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים ניתן למעלה משנתיים עובר להגשת העתירה, מבלי שניתן הסבר כלשהו לפרק הזמן הארוך שלקח לעותר לפנות לבית משפט זה [השוו: בג"ץ 6553/04 כהן נ' עיריית נהריה (לא פורסם, 8.8.2004); בג"ץ 12029/04 קוממי נ' שירות התעסוקה (לא פורסם, 11.1.2005)]. שנית, הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים, ויתערב בהם רק במקרים של פגמים ממשיים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים חריגים אחרים, המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (ראו: בג"ץ 10285/07 עבאד נ' התובע הצבאי (לא פורסם, 6.1.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם). העותר לא הצביע על טעם ממשי להתערבותו של בית משפט זה בגזר דינו. זאת ועוד, עניינו של העותר נשמע לפני שתי ערכאות, וערעורו אף התקבל במובן זה שבית המשפט הצבאי לערעורים - בעקבות הסכמת הצדדים - הקל בעונשו, תוך התחשבות בעיקרון האחידות בענישה. בנסיבות אלה, אין מקום להיעתר לעתירה.

6.

נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף.