בג"ץ 4300/10 משה שורק נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט א' גרוניס:

1.

המשיב 3, שצוין בעתירה משום מה כמשיב פורמלי, הינו שדרן באחת מתחנות הרדיו הפועלות בישראל. במסגרת תוכניתו בתחנת הרדיו השמיע המשיב 3 ביום 21.4.2010 דברים קשים ובוטים נגד מתנחלים וחרדים. העותר, שהינו אדם חרדי, נפגע מן הדברים. הוא הגיש תלונה למשטרה בטענה כי דבריו של המשיב 3 מהווים עבירות פליליות לפי הוראות שונות שבדין. העותר אף פנה ליועץ המשפטי לממשלה (הוא המשיב 1). מטעם היועץ המשפטי הוחלט שאין מקום לטפל בעניין במישור הפלילי. על כך מלין העותר בעתירתו.

2.

איננו רואים סיבה לחזור על הדברים הקשים שנאמרו על ידי המשיב 3. חזרה על הדברים תיתן להם תהודה נוספת, ולכך אין מקום. נסתפק בדוגמה: המשיב 3 כינה את החרדים, בין היתר, במילה "תולעים". מיותר לומר, שדברים מעין אלה כלפי בני אנוש הינם בלתי ראויים, ואין להם מקום בשיח הציבורי ובשידור הציבורי. אולם, השאלה שיש להשיב עליה אינה מה סבורים אנו לגבי הדברים שנאמרו, אלא האם קיימת עילה להתערב בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה שלא לנהל חקירה ולא להעמיד לדין את המשיב 3.

3.

כידוע, ליועץ המשפטי לממשלה יש שיקול דעת רחב בשאלה האם יש מקום לפתיחתה של חקירה פלילית ובשאלה אם ראוי להגיש כתב אישום (ראו למשל, בג"ץ 7364/06 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 25.12.06) ורבים אחרים). במקרה זה העניין אכן נשקל על ידי היועץ המשפטי. במכתב מיום 29.4.2010, בתשובה לתלונה של אדם אחר, הסביר עוזרו של היועץ, עו"ד רז נזרי, מדוע הוחלט שלא להפעיל את מנגנון האכיפה הפלילית במקרה דנא. עו"ד נזרי התייחס במכתבו לשתי עבירות, האחת לפי סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע,

תשכ"ה-1965, והאחרת לפי סעיף 144א לחוק העונשין, תשל"ז-1977. העבירה הראשונה עוסקת בלשון הרע על ציבור כלשהו, שאינו תאגיד. במכתב נאמר, כי מעולם לא נעשה שימוש בסעיף זה. הוסבר במכתב, כי שימוש בסעיף עלול לשמש "תקדים בעייתי" ולגרור תלונות הדדיות מצד קבוצות שונות בציבור שנפגעות מדברים הנאמרים בשיח הציבורי. העבירה הנוספת הינה זו של הסתה לגזענות לפי סעיף 144א הנזכר (וכן סעיף 144ב). במכתב הוסבר כי הסעיף מדבר על פעולות כלפי ציבור או חלקי אוכלוסיה הנעשות "בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". עוד נאמר במכתב, כי לא המתנחלים ולא החרדים מהווים קבוצה מבחינת "גזע" או "מוצא אתני". בסיום המכתב נאמר, כי ראוי שיינקטו צעדים לגבי הדברים שנאמרו במסלולים אחרים, כמו למשל על ידי הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה (להלן – הרשות). יצוין, כי בעתירתו מפנה העותר להוראות חוקיות נוספות שלטעמו הופרו על ידי המשיב 3 בדבריו על מתנחלים וחרדים.

4.

הרשות הינה הגוף הציבורי הרגולטורי, המפקח על שידורי הרדיו. מסתבר, כי לגוף זה הוגשו תלונות רבות על דבריו של המשיב 3 בשידור הנזכר. בעקבות הליך בירור שננקט על ידי הרשות הוחלט להטיל עיצום כספי בסכום של 30,000 ש"ח על בעל הזיכיון, שהפעיל את תחנת הרדיו בה נאמרו דבריו של המשיב 3. זאת, בין היתר, מאחר שבדברים שנאמרו על ידי המשיב 3 היה משום הפרה של כללי אתיקה שונים המחייבים את תחנות הרדיו האזורי. כמו כן נקבע, כי הסכום האמור ישמש להפקת תשדירים שישודרו בתחנות הרדיו האזורי לשם קידום הסובלנות בחברה הישראלית. עוד חוייבה התחנה לעדכן את הציבור, בגדר שידור בשעת שיא, באשר להסתייגות של התחנה מדבריו של השדרן.

4.

עולה, אם כן, כי הדברים הבלתי ראויים, שנאמרו על ידי המשיב 3 בשידור רדיו, זכו לתגובה מצידה של הרשות הציבורית, המפקחת על שידורי הרדיו. ברור, ששיקול לגיטימי של היועץ המשפטי לממשלה שעה שהוא מחליט להימנע מהפעלתו של הליך פלילי הוא, כי ננקט הליך מינהלי נגד המפר. נוכח שיקול הדעת הרחב הנתון ליועץ המשפטי ועל רקע הפעלתה של סנקציה מינהלית, לא מצאנו שקיים צידוק להתערבות של בית משפט זה.

5.

נעיר, כי במהלך הדיון בפנינו טען העותר כי באתר האינטרנט של תחנת הרדיו המסוימת ניתן עדיין לשמוע את דבריו של המשיב 3 שנאמרו בשידור הנזכר. יש לציין, כי הרשות השנייה וכן תחנת הרדיו בה נאמרו הדברים (וביתר דיוק בעל הזיכיון) אינם צד להליך שבפנינו. מכל מקום, אם אכן ניתן עדיין לשמוע את הדברים, הרי על העותר לפנות תחילה לבעל הזיכיון בבקשה מתאימה בעניין. אם בקשתו לא תיענה יוכל הוא לפנות לרשות בבקשה שתפעיל את סמכויותיה (ובהנחה שאכן בסמכותה לפעול במקרה מעין זה של פעילות זכיין או תחנה ברשת האינטרנט).

6.

העתירה נדחית איפוא. לא ייעשה צו להוצאות.