בג"ץ 7364/06 אורי יעקובוביץ נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט א' א' לוי:

1.במהלך שנת 1999 התעוררה מחלוקת בין העותר, אורי יעקובוביץ, ושלושה אחרים, בני משפחת לרנר, בדבר תוקפו של הסכם קומבינציה שנחתם בין העותר לבין שניים מהם. בשל כך, פנה העותר לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתביעה להכיר בתוקפו של הסכם זה, ומנגד, פנו השלושה בבקשה לסעד הצהרתי כי ההסכם בטל, וכפועל יוצא בטלה גם הערת אזהרה שנרשמה על המקרקעין מכוחו. בה בעת, הגיש אחד מן השלושה, בועז לרנר (להלן: המתלונן), תלונה במשטרה כנגד העותר בגין מעשי מרמה וזיוף, בטענה כי הלה זייף את חתימתו על הסכמים שונים, והסתייע בהם לשם רישום הערת האזהרה. בעקבות כך, הוגש לבית-משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום נגד העותר, בו יוחסו לו עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. העותר הורשע בכל אלה, ערעורו לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדחה, וכזה היה גם גורלה של בקשת רשות ערעור שהגיש לבית-משפט זה (רע"פ 4502/06 יעקובוביץ' נ' מדינת ישראל , טרם פורסם, ניתן ביום 22.10.06). להשלמת התמונה אציין, כי ביום 15.5.03 הכריע בית-המשפט המחוזי בהליך האזרחי, וקבע כי הסכם הקומבינציה בטל. העותר חזר בו בהמלצת בית משפט זה מערעור שהגיש, והערעור נדחה ביום 1.5.05.

2.ביום 6.7.03 עתר העותר לבית-המשפט הגבוה לצדק, וביקש להורות על חקירת תלונותיו אודות התנהלותה של הפרקליטות במסגרתו של ההליך הפלילי נגדו. אולם, בתום הדיון בעתירה, חזר בו העותר מעתירתו (בג"ץ 6091/03 יעקובוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה , לא פורסם).

3.זמן קצר לאחר מכן, הגיש העותר תלונה למשטרת ישראל, בה טען כי פרקליטות מחוז תל אביב מסרה את תיק החקירה בעניינו לידי המתלונן עובר להגשתו של כתב האישום. לאחר בדיקה, הוחלט שלא להמשיך בחקירת התלונה מן הטעם שלא הוכחה אשמה פלילית. על החלטה זו ערר העותר בפני היועץ המשפטי לממשלה, ואת עררו השתית על סעיף 117 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שעניינו איסור על עובד ציבור לגלות מידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו. ערר זה נדחה על ידי מנהלת תחום העררים בפרקליטות המדינה, מן הטעם שלא הוכח קיומה של עבירה פלילית, וזו אף הודיעה לעותר כי "החומר שנמסר לבא כוחו של מר לרנר על ידי הפרקליטות היה מסמכים מתיק הטאבו וכן ההסכם אשר היה מושא המחלוקת בין הצדדים בהליך האזרחי. מסירת החומר הייתה בהתאם לקריטריונים המותווים בהנחיית פרקליט המדינה 14.8 ועל כן לא נמצא בסיס לטענתך במסירת ידיעה ללא סמכות כדין". בקשת העותר לעיון חוזר בהחלטה זו, נדחתה אף היא, תוך שצוין כי "ניתן לאפשר לצדדים שתיק החקירה נוגע אליהם לעיין ואף להעתיק מסמכים מתוך התיק, כל עוד אין בכך כדי לפגום באינטרס החקירה או באינטרסים ציבוריים אחרים...".

4.כנגד החלטה זו מופנית עתירה זו, בה מבקש העותר להורות על חקירתם והעמדתם לדין פלילי של האחראים להוצאת תיק החקירה בעניינו מחזקתה הבלעדית של הפרקליטות.

5.דין העתירה להידחות על הסף. הסמכות להעמיד לדין פלילי מופקדת בידיהן של רשויות התביעה, ומידת התערבותו של בית-משפט זה בשיקול דעתן הינה מצומצמת ביותר. כדבר הזה יעשה אך במקרים קיצוניים, בהם לוקה החלטתה של הרשות בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני (ראו בג"ץ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מד(2) 485, 523; בג"ץ 4128/06 מחלוף נ' משרד המשפטים , טרם פורסם; בג"ץ 10713/05

מושקוביץ נ' משטרת ישראל , טרם פורסם). עניינו של העותר נחקר ונבדק פעמים מספר על ידי פרקליטות המדינה, אשר סברה, על יסודן של ההנחיות הרלוונטיות, כי אין מקום להמשיך ולטפל בנושא. טענותיו של העותר זכו למענה הולם במסגרת התשובות שניתנו לו בעררים, ומשכך, גישתן של רשויות התביעה נראית על פניה סבירה וראויה, ולא נמצאה לנו עילה להתערב בה ולשנותה.

אשר על כן, העתירה נדחית.