בג"ץ 9714/09 בר עידן יצור ופיתוח בע"מ נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט א' גרוניס:

1.

עתירה למתן צו על תנאי שיורה למשיבים 2-1 לנמק מדוע לא תיפתח חקירה פלילית נגד המשיב 3, בעקבות תלונתה של העותרת.

2.

הרקע לעתירה הינו סכסוך ממושך ומורכב בקשר לפעילותה של העותרת בשטח המועצה האזורית שפיר (להלן – המועצה האזורית). העותרת הקימה מתקן ליצור קומפוסט באזור צומת פלוגות, בתחום השיפוט של המועצה האזורית (להלן – המתקן). בחודש מרץ 2007 החלה העותרת לייצר במתקן קומפוסט המשמש דשן לחקלאות. ביום 26.9.07 הוציאה המועצה האזורית צו סגירה מינהלי למתקן (להלן – צו הסגירה המינהלי). זאת בשל מחלוקות מסוימות בנוגע לאופי הפעילות במתקן ועל רקע תלונות תושבים על מטרדי ריח. לפי החלטת בית משפט השלום באשדוד (כבוד השופט ח' חדש) פקע צו הסגירה המינהלי ביום 26.10.07. זאת למרות שעוד קודם לכן, ביום 25.10.07 הוגש לבית משפט השלום בקרית גת כתב אישום נגד העותרת, בו נטען כי העותרת הפעילה את המתקן ללא רישיון עסק כדין. כתב אישום נוסף נגד העותרת, בו נטען כי העותרת הפעילה את המתקן ללא היתר בנייה כדין, הוגש ביום 23.12.07 לבית משפט השלום באשקלון על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שיקמים (להלן – הוועדה המקומית). כמו כן, ביום 8.2.08 עתרה הוועדה המקומית לבית משפט השלום באשקלון בבקשה ליתן צו שיפוטי המורה על הפסקת השימוש במתקן ( ב"ש 456/08 ). ביום 1.5.08 נעתר בית המשפט (כבוד השופט א' אינפלד) לבקשה. בפסק דינו קבע בית המשפט, כי העותרת עושה בקרקע עליה מצוי המתקן שימוש המנוגד לייעוד הקרקע, תוך חריגה מהיתר הבנייה שניתן לה. כמו כן דחה בית המשפט את טענות העותרת, כי התנהלות גורמים שונים בעניינה, ובמיוחד התנהלות ראש המועצה, נגועה בשחיתות ובחוסר תום לב. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה העותרת ערעור ( ע"פ 5294/08 ) לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ביום 14.10.09 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' אבניאלי) את הערעור. בית המשפט קבע, כי העותרת לא חרגה מתנאי היתר הבנייה ולפיכך הורה על ביטול צו ההפסקה השיפוטי שנתן בית משפט השלום.

3.

ביום 30.10.07 הגישה העותרת תובענה אזרחית נגד ראש המועצה ונגד אדם נוסף, בגין נזקים לכאורה שנגרמו לעותרת כתוצאה מצו הסגירה המינהלי. בהמשך הגישה העותרת תלונה למשיב 1 (להלן – היועץ המשפטי לממשלה) נגד ראש המועצה. בתלונה טענה העותרת כי התנהלות ראש המועצה בענייניה נגועה בשיקולים זרים העולים כדי "שחיתות שלטונית מהרמה הגבוהה ביותר", וביקשה שהמשיבה 2 (להלן – המשטרה) תפתח בחקירת הנושא. התלונה הועברה למשטרה וביום 22.5.08 נמסר לעותרת, כי לאחר עיון בתלונה הוחלט שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש המועצה היות שלא הונחה תשתית ראייתית המצדיקה פתיחה בחקירה. העותרת הגישה ערר על החלטה זו. ביום 24.6.09 הודיעה מנהלת תחום עררים בפרקליטות המדינה לעותרת, כי הערר נדחה. בהחלטה נזכר, בין היתר, פסק דינו של בית משפט השלום מיום 1.5.08 בו נאמר, כי אין ממש בטענות העותרת בדבר שחיתות וחוסר תום לב. ביום 20.10.09 פנתה העותרת למנהלת תחום עררים בפרקליטות המדינה בבקשה לשוב ולשקול את ההחלטה בערר. זאת על רקע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 14.10.09 שניתן בינתיים, בו התקבל ערעור העותרת על פסק דינו של בית משפט השלום ובוטל צו ההפסקה השיפוטי. במכתב מיום 28.10.09 מסרה מנהלת תחום עררים בפרקליטות המדינה לעותרת, כי הוחלט שלא לשנות את ההחלטה בדבר דחיית הערר גם לאחר עיון בפסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי. בהודעה שנמסרה לעותרת נאמר, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי כלל אינו מתייחס לטענות העותרת בעניין התנהלות ראש המועצה וכי מלכתחילה נדחה הערר משום שמדובר בסכסוך אזרחי במהותו התלוי ועומד בבתי המשפט. מכאן העתירה שלפנינו.

4.

העותרת טוענת, כי החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה נגד ראש המועצה, כמו גם דחיית הערר שהגישה העותרת בעניין זה, הן החלטות בלתי סבירות שדינן להתבטל. העותרת טוענת, כי המשטרה כלל לא בדקה האם קיימת תשתית ראייתית המצדיקה פתיחת חקירה. כמו כן טוענת העותרת, כי ההחלטה לדחות את הערר שהגישה היא בלתי סבירה, כיוון שהיא מבוססת על פסק דינו של בית משפט השלום שבוטל על ידי בית המשפט המחוזי. היועץ המשפטי לממשלה והמשטרה טוענים, כי לא נפל בהחלטותיהם פגם כלשהו המצדיק את התערבותו של בית המשפט. לטענתם, המחלוקת הינה אזרחית במהותה ואין מקום בשלב זה לנהל חקירה פלילית בתלונתה של העותרת. ראש המועצה טוען שתלונת העותרת נגדו משוללת יסוד, והיא נועדה להפעיל עליו לחץ באופן בלתי לגיטימי, כדי להרתיע אותו ממילוי תפקידיו.

5.

דין העתירה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי לגורמי התביעה נתון שיקול דעת רחב בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין, ועל המבקש את התערבותו של בית משפט זה בעניינים אלה להראות, כי נפל עיוות מהותי או חוסר סבירות קיצוני בהחלטות גורמי התביעה (ראו למשל, בג"ץ 8007/08 לוין נ' משטרת ישראל (טרם פורסם, 6.4.09), בג"ץ 7364/06 יעקובוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 25.12.06) והאסמכתאות בפסקי דין אלה ). המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתם של גורמי האכיפה. בצדק ציינו המשיבים, כי הסכסוך הוא במהותו בעל אופי אזרחי וראוי לו להמשיך ולהתברר בבתי המשפט ולא בחקירה פלילית. אמנם יתכן, כי במהלך בירור המחלוקות בהליכים האזרחיים יתגלו ממצאים בעלי אופי פלילי. אם כך יקרה, אין מניעה לבקש כי המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה יחדשו את בדיקתם בנוגע לפתיחתה של חקירה פלילית. עם זאת, בשלב הנוכחי, עת נדון עניינה של העותרת בערכאות, אין מקום להתערב בהחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית המצריכה בדיקה של טענות שונות המתבררות במסגרת הליכים מקבילים. יוער, כי אין ממש גם בטענת העותרת לפיה נפל פגם בהחלטת היועץ המשפטי נוכח היותה מבוססת על פסק דינו של בית משפט השלום, שבוטל כאמור על ידי בית המשפט המחוזי. התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי אינה מבוססת על קבלת טענות העותרת בדבר שחיתות וחוסר תום לב לכאורה בהתנהלות ראש המועצה. אין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי משום סתירה למסקנות של רשויות האכיפה כי הסכסוך הוא אזרחי במהותו וכי לא נמצאה תשתית שתצדיק פתיחה בחקירה פלילית. בהיעדר עילה להתערבותנו, דין העתירה להידחות.

6.

העתירה נדחית על הסף. העותרת תישא בשכר טרחת עורך דין לזכות המשיבים 2-1 בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות בסכום 1,000 ש"ח לזכות המשיב 3 שאינו מיוצג.