פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 4338/14 משה מור נ. ביה''ד הארצי לעבודה

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · עתירה לבג"צ נגד החלטות בית הדין הארצי לעבודה בתביעה לפגיעה בעבודהעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק נגד ארבע החלטות של בית הדין הארצי לעבודה בעניין הכרה בפגיעות בעבודה ושיעור נכות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

עתירה נגד ארבע החלטות של בית הדין הארצי לעבודה בעניין פגיעות בעבודה ושיעור נכות נדחתה על הסף. בג"ץ אינו ערכאת ערעור נוספת על בתי הדין לעבודה, ובמקביל מתנהלים הליכים נוספים של העותר. לא נעשה צו להוצאות.

העובדות

העותר, המייצג את עצמו, עתר נגד ארבע החלטות של בית הדין הארצי לעבודה, ובהן דחיית ערעור על דחיית תביעתו להכיר בשישה אירועים כפגיעות בעבודה, והחלטות בבקשות רשות ערעור בעניין שיעור נכותו הכללית. העתירה נפרסה על 667 עמודים, והעותר ציין שמתנהלים בעניינו עוד 17 תיקים. בית הדין האזורי המליץ לו מספר פעמים להיות מיוצג.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם בג"ץ יתערב בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה בעניין הכרה בפגיעות בעבודה ושיעור נכות כללית

הלכות

  1. 1

    קיומם של הליכים מקבילים בבית הדין הארצי מצדיק אף הוא דחיית העתירה, וטענות העותר תחומות בנסיבותיו הפרטניות.

    ״על אף שהעותר מנסה לעטות נופך עקרוני לעתירה נראה כי היא תחומה בנסיבותיו הפרטניות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • בית המשפט הגבוה לצדק
  • ערכאת ערעור נוספת
  • בתי הדין לעבודה
  • פגיעות בעבודה
  • שיעור הנכות הכללית
  • המל"ל
  • בלתי מיוצג

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית

משפט גבוה לצדק

בג"ץ

4338/14

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט י' עמית

העותר:

משה מור

נ ג ד

המשיבים:

1. פורמלי ביה''ד הארצי לעבודה

2. המוסד לביטוח לאומי

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר:

בעצמו

פסק-דין

השופט י' עמית :

עתירה כנגד ארבע החלטות שניתנו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעניינו של העותר. האחת כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 58153-06-13 מיום 21.1.2014, אשר דחתה ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 18810-08-09), במסגרתה נדחתה תביעת העותר להכיר בשישה אירועים שאירעו לו, לטענתו, במסגרת עבודתו, כפגיעות בעבודה (כמשמעותן בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995). כן מלין העותר על שלוש החלטות שניתנו במסגרת בקשות רשות ערעור (בר"ע 46372-07-12 מיום 9.8.2012, בר"ע 56763-11-13 מיום 15.1.2014 ו-בר"ע 35061-12-13 מיום 19.1.2014), אשר עסקו, בין היתר, בשיעור הנכות הכללית שנקבעה לעותר.

1.

בעתירה שלפנינו מבקש העותר, המייצג את עצמו, כי בית הדין הגבוה לצדק יקבע שדינן של ארבע ההחלטות שלעיל להתבטל.

דין העתירה להידחות על הסף.

הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה, בשבתו כ בית המשפט הגבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור נוספת על פסקי דין או החלטות של בתי הדין לעבודה (ראו, לדוגמה, בג"ץ 7848/13 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 1 והאסמכתאות שם (10.12.2013)). זאת ועוד, העותר טרח לציין כי במקביל לעתירה זו מוגשות על ידו בקשות רשות ערעור נוספות לבית הדין הארצי לעבודה (לדבריו של העותר מתנהלים כיום 17 תיקים בעניינו) ואף בכך די כדי לדחות את העתירה.

2.

העתירה פרוסה על לא פחות מ-667 עמודים(!) בהם מעלה העותר מגוון טענות, הן פרטניות נגד התנהלות המל"ל ובתי הדין לעבודה בעניינו, והן טענות כלליות בהן תוקף העותר את שיטת המל"ל בקביעת שיעורי נכות, בכללותה. על אף שהעותר מנסה לעטות נופך עקרוני לעתירה נראה כי היא תחומה בנסיבותיו הפרטניות וממילא, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

3.

אציין כי בית הדין האזורי לעבודה (תיק ב"ל 18810-08-09) המליץ לעותר מספר פעמים להיות מיוצג על ידי עורך דין, ואין לנו אלא להצר על כך שהעותר לא השכיל לאמץ את המלצתו.

מכל מקום, מקריאת ההחלטות נשוא העתירה, ובעיקר מהחלטת בית הדין האזורי לעבודה, שאושרה כאמור על ידי בית הדין הארצי לעבודה, עולה כי טענותיו של העותר נבחנו באריכות ונעשה מאמץ לברור את "המוץ מן התבן", על מנת שלא ייגרם לעותר עיוות דין בשל היותו בלתי מיוצג.

4.

סופו של דבר, שהעתירה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז בתמוז התשע"ד (14.7.2014).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • רע"א 4248/14מדינת ישראל- קצין התגמולים נ. פלוניהחלטה

הלכות

  1. 1קיומם של הליכים מקבילים בבית הדין הארצי מצדיק אף הוא דחיית העתירה, וטענות העותר תחומות בנסיבותיו הפרטניות.