בג"ץ 4448/18 התאחדות הוצאות ספרים בישראל "המו"ל" אגודה שיתופית נ. שרת הת

השופט נ' הנדל:

1.

במוקד העתירה ניצבת החלטת משיבה 1 (להלן: שרת התרבות ) שלא לפעול להארכת תוקפן של הוראות החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל (הוראת שעה), התשע"ג-2013 (להלן: החוק ), שאינן מנויות בסעיף 43(א1) לו – ובייחוד, ההוראות האוסרות על הפליית מוציאים לאור שאינם קשורים בשתי רשתות הספרים הגדולות. העותרת טוענת כי נוכח הריכוזיות הגוברת בשוק הספרים הישראלי, החלטתה הבלתי מנומקת של שרת התרבות – שאף ניתנה בניגוד לעמדת הדרג המקצועי במשרדה – שרירותית, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, ונגועה בשיקולים זרים. משכך, מבקשת העותרת כי נורה לשרת התרבות לנמק "מדוע החליטה לפעול באופן בלתי סביר [...] ולהורות, ללא כל הנמקה, כי הוראות [החוק] שאינן מנויות בסעיף קטן 34(א1) לחוק, לא ימשיכו לעמוד בתוקפן".

2.

כפי שטענו המשיבים, דין העתירה להידחות על הסף. פקיעת הוראות החוק הרלוונטיות איננה תולדה של הוראת שרת התרבות – כי אם מצוות המחוקק הראשי, אשר עיגן בסעיף 43(א2) לחוק "סעיף שקיעה" (" Sunset Clause "), וקבע כי "שאר הוראות חוק זה [...] יעמדו בתוקפן שנתיים מיום פרסומו של חוק להגנת הסופרים והספרות בישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ו-2016". מן הבחינה המהותית, העותרת מבקשת, אפוא, כי נצווה על שרת התרבות ליזום תיקון חקיקתי לסעיף זה – אם באמצעות דחיית מועד הפקיעה הקבוע בו, ואם באמצעות הפיכת חלק מהוראות החוק לקבועות. דא עקא, נוכח עקרון הפרדת הרשויות, הלכה היא כי "אין זה מתפקידו של בית המשפט להורות לכנסת לחוקק חוק" (בג"ץ 7251/16 שמיר נ' כנסת ישראל , פסקה 5 (5.6.2017); בג"ץ 3734/11 דודיאן נ' כנסת ישראל , פסקה 60 (15.8.2012)), או להורות לרשות המבצעת ליזום תיקון חקיקה ראשית (בג"ץ 5677/04 עמותת "אלערפאן" נ' שר האוצר (16.3.2005); בג"ץ 6120/12 פלונית נ' שר הביטחון , פסקה 2 (13.1.2015)).

לפיכך, גם אם המצב הקיים בשוק הספרים הישראלי מורכב הוא – ואיני מביע בכך כל עמדה – העותרת לא הראתה עילה למתן הסעד המבוקש, ודין עתירתה להידחות על הסף.

3.

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.