בג"ץ 448/85 כמאל דאהר נ׳ שר הפנים

המשנה לנשיא מ' בן-פורת :עניינה של העתירה בהפעלת סמכותו של המשיב על-פי תקנה 6לתקנות-שעת-חרום )יציאה מהמדינה( ,תש"ח ,1948-כנוסחה על-פי התוספת לפקודת הארכת תוקף של תקנות-שעת-חירום )יציאה לחוץ -לארץ(, תש"ט ,1948-כפי שתוקנה )להלן -התקנות( ,על-פי סמכות זו ,המשיב "רשאי לאסור את יציאתו של אדם מישראל ,אם קיים יסוד לחשש שיציאתו עלולה לפגוע בבטחון המדינה". ביום 24.6.85הוציא המשיב צו ,וו לשונו: "בתוקף סמכותי לפי תקנה 6לתקנות שעת חירום )יציאה לחוץ לארץ( התש"ח ,1948-לאחר ששוכנעתי כי קיים יסוד לחשש שיציאתו של דאהר כאמל בעל תעודת זהות מס' 2054600מהארץ עלולה לפגוע בבטחון המדינה ,אני אוסר את יציאתו לתקופה של שנים עשר חודשים מיום י"ב בתמוז תשמ"ה ) 1ביולי ,(1985עד יום כ"ג בסיון התשמ"ו ) 30ביוני ."(1986 על-פי תשתית ראייתית ,שפרש לפניו שירות הביטחון הכללי ,בא המשיב לידי מסקנה ,כי אכן קיים יסוד לחשש כן ורציני, שיציאתו של העותר עלולה לפגוע בביטחון המדינה ,היינו ,שיקיים קשרים אסורים עם אנשי אש"ף ויחדיר לישראל כספים המשמשים ארגון זה למטרותיו .העוינות את ישראל. = = 706 עותק הצו נתקבל אצל העותר למחרת ,ב.25.6.85- באי-כוחו של העותר פנו בכתב למשיב בבקשה לבטל את הצו ,אולם עד להגשת העתירה לא זכו לתשובה עניינית חוץ מהודעה ,כי המכתבים התקבלו והועברו לטיפול הממונים. .2השאלה הראשונה ,הצריכה לפים בעתירה זו ,היא ,מה המבחן ,שאותו צריך היה המשיב לשוות לנגד עיניו בבואו להחליט ,אם להוציא את הצו הנדון ; וזאת כאשר מתמודדים זה עם זה חופש התנועה של הפרט מול הצורך בשמירה על ביטחון המדינה .נקודת המוצא ההתחלתית תהיה ,כמובן ,ההלכה ,שנפסקה בבג"צ ) [1] 87 ,73/53להלן -פסק-דין "קול העם"( ,אם כי שם דובר בהתמודדות בין חופש הביטוי לבין הצורך לשמור על ביטחון המדינה .אולם ,בכפוף להבדל בין תנועה פנים-ארצית לבין יציאה לחו"ל )עליו אעמוד בהמשך( ,ניתן למתוח השוואה בין חופש ביטוי לחופש תנועה. בפסק-דין ] DENNIS V. UNITED STATES (1951) ]11נחלקו הדעות בדבר המבחן להגבלת חופש הביטוי .שניים מבין שמונת השופטים דגלו במבחן הסכנה הברורה והמיידית )השופטים דגלס ) (DOUGLASובלק ) .((BLACKאחד השופטים )כבוד השופט פרנקפורטר ) (FRANKFURTERהעדיף את מבחן איזון האינטרסים .השופט ג'קסון ) (JACKSONדגל בכללי הקשר )שלא אתעכב על מהותם( ,ואילו ארבעת השופטים הנותרים, לרבות זקן השופטים וינסון ) VINSONקבעו את מבחן הוודאות הקרובה ,לפיו תלויה הלגיטימיות של הגבלת חופש הביטוי בתשובה לשאלה :האם, עקב הפרסום ,נוצרה אפשרות של סכנה לשלום הציבור ,שהיא קרובה לוודאי .מבחן זה ,שאומץ כמרומז בפסק -דין "קול

העם" ,בג"צ ,[1] 87 ,73/53הנ"ל ,דורש קשר ברור המכונה "קרוב לוודאי" בין האפשרות של התהוות הסכנה לשלום הציבור לבין הביטוי שבו השתמש האדם הנוגע בדבר .בהשערה גרידא לא סגי .לשון אחר ,רק כאשר קשר סיבתי זה בולט לעין ,נסוגה מפניו זכות הביטוי של הפרט ,שאף היא בלי ספק מזכויות היסוד של האדם במשטר דמוקרטי. "...המבחן שיש להיזקק לו נעוץ תמיד בהערכה מראש ,לפי מידת ההגיון ,אם כתוצאה מפעולת הגומלין שבין הפרסום והמסיבות תיווצר אפשרות קרובה שייגרם נזק לשלום הציבור" )שם ,בעמ' .(889 הנסיבות הן איפוא הנותנות את הרקע להפעלת שיקול הדעת .ככל שצפיות הסכנה ברורה יותר ,כן מתחזקת ההצדקה להטלת ההגבלה. להבנת-יתר של "מבחן הוודאות הקרובה" אביא כלשונם את דבריו של זקן השופטים ינסון בפסק-דין DENNIS [11], AT 510לפיהם על בית המשפט לשאול את עצמו ,בכל מקרה נתון - = = 707 "...'WHETHER THE GRAVITY OF THE 'EVIL', DISCOUNTED BY ITS IMPROBABILITY, JUSTIFIES SHCH INVASION OF FREE SPEECH AS IS NECESSARY TO AVOID THE DANGER'". ובכך הוא ביטא )כאמור( את דעתם של ארבעה מבין שופטי ההרכב. יצוין ,כי במקרים אחרים ,שבהם נדונה שאלת ההתנגשות בין עקרון חופש הביטוי לבין עקרונות אחרים )כגון ,עקרון טוהר השיפוט( ,לא הופעל המבחן שנקבע בפסק-דין "קול העם" בג"צ ) [1] 87 ,73/35ראה סקירה נרחבת ומאלפת במאמרה של פ' להב" ,על חופש הביטוי בפסיקת בית-המשפט העליון" משפטים ז )תשל"ו-ל"ז( .(375למשל ,בע"פ ) [2] 126/62כתבה שרמזה על מעורבות הנאשם ברצח ,חרף כפירתו( ,דגל השופט זוסמן במבחן ,שאותו כינה "מבחן כמות מספקת" .בכך הסכים השופט הנכבד ,בע"מ " ,180שאין די 'באפשרות רחוקה' שכן אם רחוקה מדי האפשרות של פגיעה ,כי אז אין בפרסום 'כדי להשפיע ,היינו ,אין בו 'כמות מספקת' של השפעה על המשפט" .ובעמ' 181מול אותיות השוליים ג-ד מובאים דבריו של השופט BRANDEISבפסק-דין ]:SCHAEFER V. UNITED STATES (1920) [12 "...THE TEST TO BE APPLIED ... IS NOT THE REMOTE OR POSSIBLE EFFECT". לעניין המבחן הנדרש לצורך הרשעה לפי סעיף 41לחוק בתי המשפט ,תשי"ז 1957 -דאז )סעיף 71לחוק בתי המשפט ]נוסח משולב[ ,תשמ"ד 1984-דהיום( ,אומר השופט זוסמן בע"פ ,[1] 126/62בעמ' :181 "אף לענין הסעיף ,41אין די בסכנה רחוקה הנשקפת להליך ) ,(REMOTE EFFECTאבל די בהשפעה אפשרית ,שכן אחת היא אם בפועל עשה הפרסום את שלו והשפיע על המשפט או אם רק יכול היה להשפיע. ואפשרות זו ,של השפעה על תוצאות המשפט ,די לה אם היא אפשרות סבירה ,ואין צורך שתהא קרובה לוודאי"... )ההדגשות שלי -מ' ב"פ(. לא פחות חשובים לענייננו הם דבריו של השופט זוסמן שם ,בעמ' 180מול אתיות השוליים א-ב: "ואולם עשיית הצדק אינה נופלת בחשיבותה מחופש הביטוי ...כאשר רעיון הסחר-החפשי-במחשבות גופו אינו תופס לגבי נושא העומד לדיון במשפט ,על שום מה נכבד את זכות הביטוי החפשי עד לגבול הסכנה המיידית והברורה ,כשזכות זו עומדת לחדור לתחום לא לה ולעסוק בנושאים שהשתיקה יפה להם?... = = 708 בע"פ ,[3] 696/81בעמ' ,576בהתייחסות לע"פ [2] 126/62קובע השופט ברק: "זהו מבחן אובייקטיבי ,המאזן -על-פי עקרונות של סבירות -בין חופש הביטוי מזה לבין טוהר השיפוט מזה .מבחן זה הוא המנחה אותנו ,ואין אני רואה כל יסוד לסטות ממנו בדרך שיפוטית". .3מן האמור עולה ,כי אמת המידה הראויה אינה קבועה ואחידה לגבי כל סוגי המקרים )בג"צ ,[4] 153/83בעמ' ,(403 אלא יש לאמץ מבחן מתאים ,תוך התחשבות במהותם ובחשיבותם של העקרונות המתמודדים ,בתפיסתנו לגבי עדיפותם היחסית ובמידת ההגנה שמבקשים אנו להעניק לכל עיקרון או אינטרס.

לעייננו ,אין מדובר בחופש הדיבור אלא בחופש התנועה ,אך כרגיל אלה זכויות שוות ערך במשקלן ,כטענת פרקליטם המלומד של העותרים .אולם -ולכך חשיבות כבדת משקל -לא בחופש התנועה בתוך גבולות המדינה עסקינן ,אלא בזכותו של העותר לצאת אל מחוץ לגבולותיה ,ולו גם למדינה שאינה עוינת לישראל )רומניה( .ההבדל בין תנועה בתוך המדינה לבין יציאה אל מחוץ לגבולותיה הוא מובן מאליו ,שכן השלטונות בישראל מאבדים את אפשרות הפיקוח על מי שיוצא לחוץ-לארץ, ולכל הפחות ניתן לומר בוודאות ,שהפיקוח מרחוק )אף אם הוא קיים( נתקל בקשיים ניכרים. במשפט האמריקני הבחינו בין חופש התנועה בתוך המדינות בארצות- הברית ) (INTERSTATE TRAVELלבין חופש התנועה מחוצה להן ) .(INTERNATIONAL TRAVELלמשל ,בפסק הדין .SHAPIRO V. THOMPSON ] (1969) [13נקבע ,כי הזכות לצאת מגבולות ארצות-הברית היא פחות מוגנת מזו של התנועה הפנים -ארצית :ראה ההסבר בספרם של W.B. LOCKHART, Y. KAMISAR AND J.H. CHOPER, CONSTITUTIONAL LAW (ST. PAUL, 5TH ED., .1980)583לאור הבחנה זו מובאים בספר זה בעמ' 590הדברים הבאים מתוך פסק הדין ]:CLIFORNIA V. AZNAVORIAN (1978) [14 "IN LIGHT OF THE 'CRUCIAL DISTINCTION BETWEEN THE FREEDOM TO 'TO TRAVEL INTERNATIONALLY AND THE RIGHT OF INTERSTATE TRAVEL (EMPHASIS ADDED), A STATUTE 'SAID TO INFRINGE THE FREEDOM TO TRAVEL ABROAD IS NOT TO BE JUDGED BY THE SAME STANDARD APPLIED TO "'LAWS THAT PENALIZE THE RIGHT OF INTERSTATE TRAVEL... וראה גם ].HAIG V. AGEE (1981) [15 לפחות לגבי זכות התנועה אל מחוץ לגבולות המדינה ,שהוא הנושא הניצב לפנינו ,מקובל עלי המבחן של חשש כן ורציני, שאותו הציב לעצמו המשיב .תמיכה בגישתי = = 709 מוצאת אני בבג"צ ,[5] ,111/53בעמ' ) 536גם אם קדם לפסק-דין "קול -העם" בג"צ .([1] 87 ,73/53אומר שם השופט זילברג )כתוארו אז( ,גם כן בנושא הגבלת חופש התנועה מחוץ לישראל ,את הדברים הבאים: "ברור ונעלה מספק ,ואין צורך להרבות מלים על ך ,כי עניני בטחון המדינה קודמים לכל דבר ,וכי אף החשש )ההדגשה במקור -מ' ב"פ( -החשש הכן והרציני -לפגיעה )הדגשה זו שלי -מ' ב"פ( בענינים אלה ,עשוי לדחוק לקרן זוית כל שיקול אחר ,ויהא משקלו אשר יהא". .4התייחסתי למבחן הקובע ,שכן העובדה לבדה ,שלפנינו הוראה בחוק גופו ,אינה מייתרת את הצורך בקביעה שיפוטית זו, גם בפסק-דין "קול העם" ,בג"צ ,[1] 87 ,73/53היה מבחן תחיקתי -סעיף )(2)19א( לפקודת העיתונות -ובענייננו קיימת )כזכור( ההוראה בתקנה 6לתקנות הנ"ל. אולם ,כפי שנקבע שם ,צריך היה לפרש את הכתוב לאור החשיבות העקרונית לשמור על זכויות היסוד של האזרח מזה ולאור האפשרות של סכנה לשלום הציבור מזה .כך גם כאן .לשון אחר ,אין מדובר בהוראה חקיקתית חדה וחלקה ,שנותר רק ליישמה ,כי אם בהוראה ,שלשם פרשנותה עלינו לקבוע את המבחן המתאים לפרשנות זו. לגבי חופש תנועה מחוץ לתחום המדינה מקובל עלי )כאמור( מבחן "החשש הכן והרציני" .בעת יישומו של מבחן זה עלינו לשוות לנגדעינינו מצד אחד את הצורך בשמירה על הזכות שבה מדובר -שעם היותה פחותה מזכות התנועה הפנים-ארצית היא עודנה חשובה -ומצד אחר את הצורך למנוע את התרחשות הסכנה לביטחון המדינה ,אם חופש התנועה לא יוגבל .צריך איפוא להתקיים קשר סיבתי בין השניים )כמבואר לעיל( ,כמו כן יש להביא בכלל השיקולים את חומרת הסכנה ,שעליה סב החשש הכן והרציני ,שהרי החשש לביטחון המדינה יכול שילבש צורות שונות ויתבטא באופנים שונים בעלי מידת חומרה שונה .לא הרי סכנה קלת ערך או בעלת משקל קל יחסית כהרי סכנה הנוגעת לאינטרס חיוני ממש .בשינויים המחויבים יפים לעניין חומרת הסכנה הדברים שנאמרו על-ידי J.E. NOWAK, R.D. ROTUNDA, J.N. YOUNG, :CONSTITUTIONAL LAW (ST. PAUL, 1978) 735 "...THE GREATER THE GRAVITY OF THE ACT ADVOCATED, THE LESS CLEAR AND PRESENT DANGER NEEDED TO JUSTIFY GOVERNMENTAL INTRUSION...". .5לפי הלך מחשבה זה והשיקולים שפורטו לעיל אבחן עתה את המקרה שלפנינו. מטעם המשיב הוגשה לנ תעודת חיסיון חתומה על-ידי שר הביטחון לפי סעיף 44לפקודת הראיות ]נוסח חדש[ ,תשל"א- .1971בהסתמך על סעיף 46לפקודה זו ,נתבקשנו על-ידי בא-כוח העותר לעיין בחומר החסוי ולפסוק ,אם שיקולי צדק

מחייבים את גילויו. = = 710 קרובה הייתי לחשוב ,שדי בחומר הגלוי כדי לקבוע ,שהחלטת המשיב היא סבירה ואינה מצדיקה את התערבותנו .לא זו בלבד שהעותר מודה במפגשים עם אנשי ארגון אש"ף וראשיו במהלך ביקוריו בחוץ-לארץ -שניתן לנצלם לרעת ישראל - וייתכן שבכך בלבד לא סגי -אלא שהוא גם מודה בפעילותו למען הרמת תרומות ל"קרן האדמה" וכן לקרנות שיוקמו בעתיד. העותר טוען בתצהירו ,כי מדובר בקרנות של מפלגה ,שהוא נמנה עם ראשיה ומשמש כדוברה ,אך הואיל ומפלגה זו אינה נמנית עם המשיבים ,אמנע מאיזכור שמה .הקרנות הן" :קרן האדמה" )שהוזכרה לעיל( ,שלרשותה חשבון בבנק הפועלים, ואחרות )שטרם הוקמו( ,אשר מטרתן היא הקמת גני-ילדים ומתן סיוע לסטודנטים .לטענת העותרים "קרן האדמה" הינה וולונטארית ומטרותיה תמימות והומאניות גידא .אולם הוצגה לפנינו חוברת ,הדנה ב"קרן האדמה" ,ותוכנה טופח על פני טענת התמימות שבפי העותר .אין היא מבחינה בין שטח מוחזק לבין חלקים אינטגראליים של מדינת ישראל ,והיא מכילה ביטויים בוטים ,אשר בין אהדה לישראל לבינם אין ולא כלום .נהפוך הוא ,עולה משם במשמע עוינות לא מעטה .מכל מקום, קשה לומר ,כי תוכן החוברת עולה בקנה אחד עם ביטחון המדינה .לפיכך ,אילו היה המשיב סובר ,על סמך החומר הגלוי, שקיים חשש כן ורציני ,שיציאתו של העותר מישראל כבקשתו תהווה סכנה לביטחון המדינה ,הייתי ,כאמור ,נוטה לא להתערב. ברם ,אין לי צורך לקבוע עמדה נחרצת בנדון ,שכן נתבקשנו על-ידי באי -כוחם המלומדים של העותרים לעיין בחומר החסוי, להתרשם מתוכנו ולהחליט ,אם אין לגלותו להם .כשלעצמי ,דייני אם אומר ,שאין בחומר החסוי כדי להקל על העותרים. אדרבא ,יש בו כדי לחזק את החשש האמור במידה ששוב איני רואה כל הצדקה להתערב בהחלטת המשיב כפי שנפלה. ייתכן שמבחינת תוכן הדברים היה מקום לגלות חלק מחומר זה ,אך נחה דעתי ,שגילוי כזה עלול לסכן את המקורות שעליהם הוא נשען. אין צריך לומר ,כי כסף הוא אמצעי ניטראלי ,העשוי לשמש למטרות שונות ומגוונות ,אך בידי גורם עוין אין גבול לדרכים המזיקות ,שבהן ניתן לעשות בו שימוש .מותר היה למשיב להסיק מהחומר שהובא לפניו -והרי גם החסוי היה גלוי לפניו - שאין מדובר בנסיעות העותר למטרות הומאנטריות גרידא כי אם למטרות שאינן מתיישבות עם טובתה של ישראל מבחינה ביטחונית .מחומר זה עולה בעליל ,כי מדובר בכספים ,אשר אש"ף מעוניין להחדיר לישראל ,וכי הוא עושה כן תחת מסווה של ארגונים תמימים .לאור מטרותיו הידועות של אש"ף ,המעוניין בחיסולה של מדינת ישראל ,פשיטא ,שמתעורר חשש רציני ביותר ,שהכספים )המוחדרים כמתואר( ישמשו למטרות ,שיפגעו בביטחון המדינה. .6טענה נוספת בפי בא-כוח העותרים ,והיא ,שלא כובדה זכות השמיעה של העותר .תחילה ניסה הפרקליט המלומד לשכנענו ,שזכות זו יש לממש לפני הוצאת הצו ,וכי אין די בשמיעה מאוחרת של טענותיו .אולם ,משהוצגה לפניו הסתירה בין עמדתוזו לבין טענתו ,שהפער בין תאריך הצו ) (24.6.85לבין תחילת כניסתו לתוקף ) (1.7.85מלמד ,שהחשש מפני יציאת שולחו אינו רציני )שהרי יכול היה לעזוב = = 711 בתקופת הביניים( ,חזר בו מהטענה ,ויפה עשה ,לפנינו צו ,החייב מעצם טבעו להיות מיידי דווקא .יפים לכאן הדברים הבאים ,שנאמרו בעניין HAIG )שצוטט לעיל( .אשר גם בו נדונה שאלת ההגבלה של חופש התנועה בחו"ל מחוץ לארצות-הברית ,מחמת אפשרות של פגיעה בביטחון המדינה .אומר בית המשפט ,בעמ' :309 "ON THIS RECORD, THE GOVERNMENT IS NOT REQUIRED TO HOLD A PREREVOCATION HEARING. IN COLE V. YOUNG... WE HELD THAT FEDERAL EMPLOYEES WHO HOLD 'SENSITIVE' POSITIONS 'WHERE THEY COULD BRING 'ABOUT ANY DISCERNIBLE ADVERSE EFFECTS ON THE NATION'S SECURITY MAY BE SUSPENDED WITHOUT A PRESUSPENSION HEARING. 351 U.S., AT FOR THE SAME REASONS, WHEN THERE IS A SUBSTANTIAL .547-546 LIKELIHOO OF 'SERIOUS DAMAGE' TO NATIONAL SECURITY OR FOREIGN POLICY AS A RESULT OF A PASSPORT HOLDER'S ACTIVITIES IN FOREIGN COUNTRIES', THE GOVERNMENT MAY TAKE ACTION TO ENSURE THAT THE HOLDER MAY NOT EXPLOIT THE SPONSORSHIP OF HIS TRAVELS BY THE UNITED STATES". )ההדגשות שלי -מ' ב"פ(. יחד עם זאת ,יש ויש להעניק זכות-טיעון בהקדם האפשרי לאחר הוצאת הצו .כנאמר בהמשך הקטע דלעיל ,בעמ' ,310יש לתת לאדם הנוגע בדבר "AN OPPORTUNITY FOR A PROMPT POSTREVOCTION HEARING".

המשיב לא הזדרז למלא חובה חשובה זו ,אדרבא ,חרף פניות של בא-כוח העותרים אליו חלפו כחמישה שבועות ,בלי שהשיב על פניות אלה ובלי שזימן את העותר להשמיע את טענותיו )למעט תשובה ששלח ,כי העניין בטיפול(. בנקודה זו אינני מוכנה ,בכל הכבוד ,לקבל כמספק את הסברו של מר יאראק )שייצג לפנינו את המשיב( ,והוא ,שהעותרים הזדרזו יתר על המידה בהגישם את עתירתם כבר ב.5.8.85- אולם אין ביקורת זו כדי להצדיק הפיכת הצו להחלטי ,שכן נפרשה בינתיים לפני בית-משפט זה מלוא היריעה של טיעוני הצדדים .בנסיבות אלה ולאור רצינות השאלה ומהותו של הנושא ,הגעתי ,כאמור ,למסקנה ,שאין להתערב בשיקול-דעתו של המשיב הראשון בהחליטו לאסור על העותר לצאת מתחום המדינה .העובדה ,שהמשיב לא הזדרז במידה מספקת במילוי חובת השמיעה ,אין בה כדי להצדיק את שינוי עמדתנו. .7אשר-על-כן אני מציעה לחבריי הנכבדים לדחות את העתירה. = = 712 השופט ג' בך .1 :שותף אני למסקנת חברתי הנכבדה ,המשנה לנשיא ,שדין עתירה זו להידחות ,אך ברצוני להוסיף מספר הערות משלי. .2הגבלת חופש תנועתו של אזרח ,במובן זה שנאסרת עליו היציאה מתחום המדינה לארצות אחרות ,הינה פגיעה חמורה בזכויות הפרט ,ומי כמו הציבור הישראלי חייב ,מטעמים מובנים וידועים ,להיות רגיש לנושא זה. השופט זילברג נתן ביטוי לאותה תחושה בקבעו בפסק הדין בבג"צ ,[5] 111 111/53בעמ' ,536שעליו הסתמכה גם חברתי הנכבדה ,המשנה לנשיא לאמור: "חירות התנועה של האזרח מן הארץ אל מחוצה לה ,היא זכות טבעית ,מוכרה ,כדבר המובן מאליו ,בכל מדינה בעלת משטר דימוקרטי -וארצנו היא אחת מהן -ואין האזרח נזקק לשום הכשרה מיוחדת ,כדי לזכות ב"הענקה' זו". מן הראוי להזכיר בהקשר זה גם את הפסיקה המאלפת ,שניתנה בנושא זה בבתי המשפט בארצות-הברית. במשפט של APTHEKER V. SECRETARY OF STATE (1964), AT 520נאמר ,מפי השופט DOUGLASבין היתר: "THIS FREEDOM OF MOVEMENT IS THE VERY ESSENCE OF OUR FREE SOCIETY, SETTING US APART. LIKE THE RIGHT OF ASSEMBLY AND THE RIGHT OF ASSOCIATION, IT OFTEN MAKES ALL OTHER RIGHTS MEANINGFUL - KNOWING, STUDYING, ARGUING, EXPLORING, CONVERSING, OBSERVING AND EVEN THINKING. ONCE THE RIGHT OF TRAVEL IS CURTAILED, ALL OTHER RIGHTS SUFFER, JUST AS WHEN CURFEW OR HOME DETENTION IS PLACED ON A PERSON". וכך נקבע בפסק הדין של :KENT V. DULLES (1958) [17], AT 126 "FREEDOM OF NOVEMENT ACROSS FRONTIERS IN EITHER DIRECTION, AND INSIDE FRONTIERS AS WELL, WAS A PART OF OUR HERITAGE. TRAVEL ABROAD, LIKE TRAVEL WITHIN THE COUNTRY, ...MAY BE AS CLOSE TO THE HEART OF THE INDIVIDUAL AS THE CHOICE OF WHAT HE EATS, OR WEARS, OR READS. FREEDOM OF MOVEMENT IS BASIC IN OUR SCHEME OF VALUES". = = 713 זכות זו לעזוב את ארץ המגורים ולחזור אליה הוכרה כזכות יסוד אף במספר ניכר של אמנות והצהרות בין-לאומיות, והדברים ידועים )ראה לדוגמהUNIVERSAL DECLARATION OF HUMAN RIGHTS (1948) S. 13(2) : וTHE UPPSALA DECLARATION ON THE RIGHT TO LEAVE AND TO RETURN 4 - .(ISRAEL YEARBOOK ON HUMAN RIGHTS (1974) 432, ARTICLE 1 .3אמנם .השלטונות המוסמכים בישראל נאלצים ,בשל האילוצים הביטחוניים המיוחדים שבהם המדינה עדיין נתונה, להגביל לעתים את הזכות הבסיסית האמורה של אזרחים מסוימים ,עלידי מתן צווים על-פי תקנה 8לתקנות -שעת-חרום

)יציאה מהמדינה( )להלן -התקנות( ,אך צריכה להיות מודעות לכך ,כי זהו רע הכרחי ,אשר אין לעשות שימוש בו אלא במקרים שבהם הדאגה לביטחון המדינה באמת מחייבת זאת. .4אכן ,ער אני לכך ,כי בדוננו בעתירה זו אין אנו יושבים כערכאת ערעור על שיקול-דעתה של הרשות המוסמכת ,ואין עלינו להיות מודרכים על -ידי התשובה לשאלה ,מה אנו היינו מחליטים במקומה .אולם מסמכותנו ומחובתנו לבחון ,שמא יש בהחלטת הרשות ,בהתחשב בכל הנסיבות הרלוואנטיות ,משום פגיעה בלתי לגיטימית בעותר ומשום הפרת האיזון הנאות בין האינטרסים הנוגדים הראויים בהקשר זה להגנה. .5כאשר באים אנו להעביר תחת שבט הביקורת צו של רשות שלטונית ,שמגמתו לשלול מעותר מסוים זכויות אזרח בסיסיות ,אזי מן הדין שנתחשב בעיקר בכל אחד מההיבטים הבאים: א( הסיכון לביטחון המדינה או לשלום הציבור ,שמטרת הצו היא למנעו; ב( מידת החשש ,שבהעדר אותו צד עלולה הסכנה האמורה להתממש; ג( מהות הזכות הנשללת מהעותר; ו-ד( רצינות הפגיעה ,שתיגרם לעותר הספציפי עקב מתן אותו צו. .6מהו הקריטריון ,אשר על פיו חייבת הרשות להדריך את עצמה בכגון דא? מבחנים שונים הוצעו על-ידי בתי המשפט ביחס למידת החשש לביטחון המדינה או לגרימת הנזק הציבורי ,אשר תצדיק שימוש בסמכות להגביל את חירויות הפרט. חברתי הנכבדה ,המשנה לנשיא ,הזכירה בפסק-דינה אחדים מן המבחנים האלה :מבחן "הסכנה הברורה והמיידית" )ה,)"CLEAR AND PRESENT DANGER"- אשר הכה שורשים בפסיקה האמריקנית בקשר להגבלת חופש ההתבטאות ,סיווגו של עיקרון זה במידה מסוימת בפסק הדין של ] DENNIS ]11שבו מדברים אחדים מהשופטים על = = 714 הצורך ב"סכנה לשלום הציבור שהיא קרובה לוודאי" ,קבלת המבחן של "הוודאות הקרובה" על-ידי השופט אגרנט )כתוארו אז( בפסק-דין "קול העם" ,בג"צ ,[1] 87 ,73/53דרישת "הכמות המספקת" של השפעה אפשרית על המשפט בנושא ה "SUB JUDICE" -בפסק הדין בע"פ [2] 126/62והמבחן של "חש כן ורציני" ,שהוזכר על-ידי השופט זילברג בבג"צ ,[5] 111/53בקשר למתן צו איסור יציאה מן הארץ ,היינו בקשר לסוגיה ,שבה עסקינן בעתירה הנדונה. .7העובדה ,שנקבעו מבחנים שונים באסמכתאות האמורות ,אינה מפתיעה ,וזאת לא רק בשל האופי המורכב והקונטרוורסאלי של הסוגיה האמורה ,אלא גם בשל כך שנושא הדיון ,שעמד להכרעה בכל אחד מאותם משפטים ,היה שונה. בצדק קובעת חברתי הנכבדה ,המשנה לנשיא ,כי אמת המידה הראויה אינה קבועה ואחידה לגבי כל סוגי המקרים ,וכי יש להתחשב בכל מקרה במהותם ובחשיבותם של העקרונות המתמודדים .על נקודה זו עמד גם השופט ברק בבג"צ 153/83 ] ,[4בעמ' .401 כך ,באשר למניעת התבטאות חופשית ,יש להבחין בין איסור פרסומה של כתבה מסוימת חד-פעמית לבין סגירת עיתון לתקופה משמעותית או חסימה טוטאלית של אמצעי התקשורת המרכזיים בפני אדם או אנשים מסויימים )ראה בג"צ ,[6] 243/82בעמ' ,(781ומן הדין לקבוע קריטריונים שונים להגבלת זכויות האזרח בכל אחד מהנושאים האלה. כמו כן ,אין ,לדעתי ,כל דמיון ,לצורך הסוגיה שבה עסקינן ,בין איסור פרסומה של כתבה במישור הפוליטי או החברתי לבין מניעת הפרתם של כללי ה .SUB JUDICE-נקודת המוצא בשני המקרים היא שונה לגמרי .אשר להבעת דעתו של האזרח בנושאים השנויים במחלוקת ,הרי קיימת הסכמה עקרונית ,כי יש להבטיח את חופש ההתבטאות בנדון ,והיוצאים מן הכלל יחולו רק לגבי מקרים שבהם קיימת סכנה ממשית ,שהתבטאות מסוימת עלולה להוות סיכון לביטחון המדינה או לציבור .לא כך היא הגישה ביחס להשפעה על ההליך המשפטי .בעניין זה הכלל המנחה והבסיסי הוא ,שמשפט צריך להתנהל ללא השפעות זרות מבחוץ ,ושניהול המשפט בכלי התקשורת ) (TRIAL BY NEWSPAPERהוא דבר בלתי רצוי ופסול .משום כך מספיקה כאן האפשרות הסבירה ,שיש בפרסום העומד לבחינה ולדיון משום השפעה על תוצאות המשפט ,כדי להדביק על אותו פרסום את התווית של אי החוקיות. משום כך בוודאי אין במבחנים ,שנקבעו בע"פ [2] 126/62ובע"פ 696/81 ] [3ביחס לנושא ה SUB JUDICE -כדי לסייע בידנו בניסיוננולמצוא מבחן מתאים ביחס לחשש ,אשר יצדיק את הגבלת חופש התנועה של האזרח.

.8אולם ,גם במסגרת הפגיעה בחופש התנועה ישנן הבחנות ודרגות של חומרה ,המחייבות שימוש במבחנים שונים .הוצאת צו מינהלי להגבלת חופש התנועה של = = 715 אדם בתוך המדינה ,היינו מעצר מינהלי במקרים החמורים ביותר ואיסור על יציאתו מתחומו של אזור מוגדר במקרים קלים יותר ,מהווה פגיעה דראסטית יותר מאשר מתן צו ,המונע את יציאת החשוד משטח ישראל לחוץ-לארץ ,שכן נכלל איסור אחרון זה ממילא בתוך צו מגביל כאמור .הנובע מכך הוא ,שכדי להצדיק מתן צו מרחיק לכת כנ"ל דרוש חשד רציני יותר, המבוסס על ראיות משכנעות יותר ,מאשר החשש הנדרש כדי לאפשר צו איסור יציאה מהארץ. הבחנה זו הוכרה גם בפסיקה בארצות-הברית -ראה פסק הדין בעניין HAIG ].[15 מצד שני ,מוענק לרשות המוסמכת שיקול-דעת רחב עוד יותר ,כאשר היא באה לאסור את יציאתו של אזרח מישראל לארץ אויב .על מקרה כזה חלה תקנה 5לתקנות ,לפיה יציאה לארץ אויב הינה אסורה ,כל עודלא הותרה על-ידי הרשות .הווה אומר ,שהנורמה היא ,כי אין האזרח רשאי לבקר בארץ עוינת כאמור ,אלא אם כן קיבל היתר מיוחד .זאת להבדיל מהיציאה לארץ רגילה ,שהיא מותרת ,אלא אם כן נאסרת היא במפורש בשל חשש לפגיעה בביטחון המדינה כאמור. ברור איפוא ,כי חשד קל יותר וראיות בעלות משקל פחות רציני יספיקו כדי לסרב לבקשה על-פי תקנה 5הנ"ל .ראה בעניין זה בג"צ [7] 660-662 ,658/80ובג"צ ,[8] ,505 ,496 ,488/83בעמ' ,724שבהם הודגש ,בין היתר ,כי בית המשפט יתערב בשיקול-דעת השר במסגרת הסמכות הנתונה לו על-פי תקנה 5כאמור רק במקרים נדירים ביותר ,כאשר ישוכנע ,כי השר עשה שימוש בנימוקים מופרכים או בלתי סבירים או התחשב בשיקולים זרים ובלתי רלוואנטיים. זאת ועוד :אף ביחס למתן צו כללי לאיסור יציאתו של אדם מישראל יש ,לדעתי ,להבחין בין המקרה הרגיל ,שבו מתכוון אזרח לנסוע לחו"ל למטרה מסוימת תוך כוונה לחזור לישראל לאחר השלמת משימה זו ,לבין המקרה ,שבו נוטש האדם הנוגע בדבר את נתינותו מדינה ,מצהיר כי הוא עוזב אותה לצמיתות ומתחייב לא לחזור אליה. .9חברתי הנכבדה ,המשנה לנשיא ,מציעה לאמץ ,לצורך הצדקת הוצאתו של צו לאיסור יציאתו של אזרח מישראל ,את המבחן של "חשש כן ורציני" לגרימת נזק לביטחון המדינה ,המוזכר בפסק-דינו של השופט זילברג בבג"צ .[5] 111/53 אעיר בעניין זה שתי הערות: א( אמנם ,הזכיר השופט זילברג בפסק הדין הנ"ל ,כי מותר לשר הפנים להוציא צו כאמור ,אם קיים אצלו "החשש הכן והרציני" ,שיציאתו של העותר עלולה לסכן את ביטחון המדינה ,אך נראה לי ,עם כל הכבוד ,כי לצורך קביעת המבחן ,שצריך להדריך את הרשות בנדון ,הרי המלה "כן" אינה מוסיפה דבר והינה מיותרת .מובן ,שכל החלטה של שר או של רשות ציבורית אחרת חייבת להינתן בתום-לב ובכנות = = 716 כדי שיהיה לה תוקף ,אך אין זה חלק מהמרכיבים הקובעים את אופיו של החשש ,הדרוש למתן צו כאמור. לשון אחר ,מבחן זה חייב להיות "כמותי" ,תוך התייחסות למידה של החשש הנחוץ ,ואין צורך להזכיר בהקש זה את כנותו של המחליט. ב( אשר לקביעה ,שהחשש צריך להיות "רציני" ,הרי אינני מתנגד למבחן זה ,אם כי לא הייתי מייחס חשיבות כה רבה למונח שבו אנו משתמשים .בין שאנו אומרים ,כי החשש צריך להיות "רציני" ,או "ממשי" ,או "משמעותי" ,עדיין נשארת השאלה: "כמה רציני" צריך החשש להיות ,או באיזו מידה הוא צריך להיות "ממשי"? .10בארצות-הברית התיר בית המשפט לממשלה בעת מלחמה להגביל את חופש התנועה ,רק כאשר הוכח קיומה של "THE GRAVEST IMMINENT DANGER TO "( THE PUBLIC SAFETYראה פסק הדין KENT [17], AT 129וKOREMATSU V. - [.(UNITED STATES (1944) [18 אינני סבור ,שתקנה 6האמורה שלנו ,המדברת על "...יסוד לחשש שיציאתו עלולה לפגוע בבטחון המדינה" ,מגבילה את סמכותו של השר עד כדי כך .במיוחד לא הייתי דורש ,שהשר חייב להיות משוכנע ,כי הסכנה היא מיידית ) .(IMMINENTאם ,לדוגמה ,קיים החשש המבוסס ,שהחשוד הנוגע בדבר מתכוון לצאת לחוץ-לארץ כדי לגייס ולאמן שם אנשים לצורך ביצוע מעשי חבל בישראל בעתיד ,הרי רשאי השר ללא ספק למנוע את יציאתו ,אפילו אם מאמין הוא ,כי הפעילות המתוכננת של אותו אדם תיקח זמן ניכר ותתבטא בסיכון ביטחוני רק בעתיד הרחוק יותר.

הקטע הבא מפסק הדין הנ"ל של HAIG [15], AT 309מפי השופט ,BURGERמבטא ,לדעתי ,יותר את המבחן הנכון ,שצריך להיות נר לרגלי הרשות המוסמכת בנושא הנדון: '"...WHEN THERE IS A SUBSTANTIAL LIKELIHOOD OF 'SERIOUS DAMAGE TO NATIONAL SECURITY OR FOREIGN POLICY AS A RESULT OF A PASSPORT HOLDER'S ACTIVITIES IN FORGEIGN COUNTRIES, THE GOVERNMENT MAY TAKE ACTION TO ENSURE THAT THE HOLDER MAY NOT EXPLOITE THE SPONSORSHIP OF HIS TRAVELS BY THE UNITED STATES". )ההדגשה שלי -ג' ב'(. ובהמשך בעמ' ,309-310מצטט השופט ,תוך הסכמה ,את הערת בית המשפט בפסק הדין של KENNEDY V. MENDOZA - MARTINEZ (1963) [19] AT 160לאמור: "...WHILETHE CONSTITUTION PROTECTS AGAINST INVASIONS OF INDIVIDUAL RIGHTS, IT IS NOT A SUICIDE PACT". = = 717 בסיכום ניתן לומר :החשש ה"רציני" ,המצדיק מתן צו לאיסור יציאתו של אדם מן המדינה ,חייב להיות מושתת על ההערכה, שקיימת סכנה של ממש ,כי עקב נסיעתו של אותו אדם לחוץ-לארץ עלול להיגרם נזק משמעותי לביטחון המדינה ,וכדי להגדיר את המבחן מההיבט השלילי ,הרי הייתי קובע ,שמשמעותו של הדיבור "חשש רציני" היא ,שחשש קלוש ,שולי ,רחוק או תיאורטי בלבד אינו מצדיק את הוצאתו של צו איסור יציאה על-פי תקנה 6לתקנות. .11במיוחד חייבים אנו לשוות לנגד עינינו ,כי העובדה ,שפעילות של אזרח זה או אחר בחוץ-לארץ אינה נראית רצויה או אף נראית מזיקה מבחינת האספיראציות הלאומיות או המדיניות של הממשלה הנבחרת או של רוב תושבי המדינה ,היא כשלעצמה אינה מצדיקה עדיין מתן צו לאיסור יציאתו של אותו אזרח מתחום המדינה. מן הראוי להזכיר בהקשר זה את דבריו של השופט DOUGLASב- :APTHEKER [16], AT 520 "THOSE WITH THE RIGHT OF FREE MOVEMENT USE IT AT TIMES FOR MISCHIEVOUS PURPOSES. BUT THAT IS TRUE OF MANY LIBERTIES WE ENJOY. WE NEVERTHELESS PLACE OUR FAITH IN THEM, AND AGAINST RESTRAINT, KNOWING THAT THE RISK OF ABUSING LIBERTY SO AS TO GIVE RISE TO PUNISHABLE CONDUCT IS PART OT THE PRICE WE PAY FOR THIS FREE SOCIETY". .12כאשר באים אנו ליישם את העקרונות הנ"ל לעניין שלפנינו ,הרי ,בניגוד לחברתי הנכבדה ,המשנה לנשיא ,מסופקני ,אם ניתן היה להצדיק את מתן הצו לאיסור יציאתו של העותר מישראל לחוץ-לארץ ,לו הודע לנו מטעם המשיב ,שהוא הסתמך בהחלטתו על המידע הגלוי ,שנכלל בתשובתו לעתירה בלבד .אבאר את דבריי: פגישותיו של העותר עם ראשי ארגון אש"ף במהלך ביקוריו בחוץ-לארץ ,אשר העותר מודה בקיומן בפה מלא ,הן כשלעצמן לא היו מצדיקות מתן צו כאמור .ידוע לכול ,כי רבים מהמפלגה הפוליטית ,שאליה משתייך העותר ,קיימו פגישות כאלה בגלוי ,וכן עשו נציגי ציבור אחרים .בחוגים מסוימים הובעה מורת רוח על מפגשים אלה ,וישנן הצעות להטיל איסור עליהם, אך טרם שמעתי ,שנאסרה יציאתו של אזרח ישראלי בשל כך בלבד שנפגש בחוץ -לארץ עם נציגי אש"ף. הוא הדין ביחס לרצונו המוצהר של העותר לאסוף כספים למען קרנות מסוימות ,לרבות הקרן הקרויה "קרו האדמה" .אם סבורים שלטונות הביטחון ,כי קרנות אלה מהוות כיסוי חיצוני תמים ופיקטיבי לפעילות חתרנית עוינת ,הרי ניתן לפעול לפירוקן = = 718 ולהפסקת פעילותן .אולם ,כל זמן ששום פעולה בכיוון זה לא ננקטה ,וקרנות אלה פועלות בגלוי באמצעות חשבונות גלויים בבנקים ולמטרות ,אשר על פניהן אינן נוגדות את החוק ,הרי קשה לראות ,איך ניתן להגדיר את גיוס התמיכה הכספית להן בתור פעילות המסכנת את ביטחון המדינה. החוברת ,שפורסמה מטעם "קרן האדמה" והמכילה מספר דברי הסתה בוטים ,יכולה לשמש כראיה בידי השלטונות בבואם

לקבוע ,אם יש מקום לאסור את פעילותה של אותה קרן .אין לפנינו ראיה ,הקושרת את עותר לחיבור אותה חוברת ,אם כי ניתן לצאת מההנחה ,שהוא הכיר את תוכנה ואולי אף עשה בה שימוש בעת גיוס התמיכה לקרן .מכל מקום ,אין המשיב טוען ,כי ביסס את החלטתו על תוכנה או על סגנונה של אותה חוברת ,ועל -כן לא הייתי מייחס אף לה חשיבות מכרעת. .13אולם אלה הם שיקולים תיאורטיים ,שכן נמסר לנו מטעם המשיב ,כי אכן הובא לפניו חומר חסוי ,וכי אחרי עיון בחומר זה החליט להוציא כנגד העותר את הצו האמור. לאור עמדתי כמפורט לעיל ,לא היה ספק בידי ,כי עלינו להיענות לעותר ,כאשר זה ביקש מאתנו ,באמצעות בא-כוחו ,שנעיין בחומר החסוי ,אשר הוזכר בתשובתו של המשיב. בקשתו זו של העותר הייתה נבונה ,שכן לולא עיינו באותו חומר ,כי אז בוודאי לא היה סיכוי לעתירה להתקבל .בהעדר ראיה כלשהי ,שהמשיב פעל בעניין זה שלא בתום-לב ומתוך שיקולים זרים ,ומשהצהיר המשיב שביסס את החלטתו בנדון על מידע חסוי ,שאת טיבו לא היינו יודעים ,הרי שלא יכולנו בשום אופן להגיע אל המסקנה ,שהצו האמור ניתן שלא כדן .דעתנו על משקלו של החומר הגלוי לא הייתה משנה במקרה זה ,שכן חייבים היינו להניח ,בהעדר ראיה לסתור ,כי החומר החסוי אכן היווה תשתית מספקת למתן הצו. .14בקשת העותר ,שנעיין בחומר הראיות ,שתי פנים לה .ראשית ,נתבקשנו לבדוק ,אם אכן חייב אותו חומר להיות חסוי, או שמא הצורך לגלות את הראיות לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותן )על-פי המבחן שנקבע בסעיף 44 לפקודת הראיות ]נוסח חדש[( ,במקרה אחרון זה נתבקשנו להעמיד את החומר לרשותו ולעיונו של העותר ולקבל את תגובתו עליו .לחלופין ,ביקש מאתנו בא-כוח העותר לעיין בחומר לגופו בעצמנו ,במטרה לבחון ,אם יש בו כדי להצדיק את מתן הצו החמור ,שעליו סבה העתירה. אשר להיבט הראשון ,הרי נחה דעתי ,לאחר העיון בחומר ,כי כל הראיות שבהן = = 719 המדובר חייבות להיות חסויות ,בשל תוכנן ובשל הצורך שלא להביא לגילוי מקורות המידע ,זאת למעט מספר קטעי עיתונות ,אשר בלאו הכי גלויים לפני העותר .אילו סברתי ,כי חלק מהראיות המהותיות ינן מחייבות מתן צו חיסיון לפי סעיף 44הנ"ל ,אזי הייתי מציע לגלות לפחות ראיות אלה או את תוכנן לעותר )ראה בשג"צ ) 19/86בג"צ .([9] (635 ,634/85 ואשר לחומר החסוי -לגופם של דברים -הרי שוכנעתי ממנו ,כי אין מקום להתערבותנו בהחלטת המשיב בנדון .בנקודה זו זהה דעתי עם דעתה של חברתי הנכבדה ,המשנה לנשיא .מאחר שעולה מהראיות האמורות ,שנסיעת העותר לחו"ל הייתה דרושה לו ,בין היתר ,כדי להסדיר הזרמת כספי אש"ף לישראל תחת המסווה של גורמים חיצוניים ,ניטראליים ,הרי לא ניתן לומר ,שלא יכול היה להתעורר אצל המשיב "חשש רציני" ,אף על-פי הפירוש המחמיר של אותו דיבור שאותו הצעתי לעיל ,כי פעילות העותר בחוץ-לארץ עלולה לסכן את ביטחון המדינה. מטעם זה מצטרף ,אני ,כאמור ,לדעת חבריי הנכבדים ,כי עתירה זו דינה להידחות. השופט א' גולדברג :דבריו של השופט זילברג )כתוארו אז( בבג"צ ,[5] 111/53בעמ' 536על חירות התנועה של האזרח חוצה לארץ ועל מהותה של זכות זו כבר הובאו בחוות-דעתו ל חברי הנכבד ,השופט בך ,אלא שזכות היחיד הזאת אינה מוחלטת ,והיא נדחית ,שעה שמימושה מאיים על ביטחונה של המדינה .זו נקודת המוצא של תקנה 6לתקנות-שעת-חירום )יציאה מהארץ(. אולם ,כדברי השופט שמגר )כתוארו אז( בד"נ ,[10] 9/77בעמ' :361 "בכך אין עדיין מענה לשאלה מה הדרך בה יש לפרש הוראת חוק נתונה: התהליך של העמדת ערכים מתחרים על כפות המאזניים מתאר את קו ההתחלה הפרשני ,אך אין בו כדי לגבש קנה-מידה או משקלות ערכיים בעזרתם תיעשה מלאכת הפרשנות". השאלה העומדת לפנינו היא ,על-כן ,מהי "נקודת הכובד" ,אשר בהתנגשות בין שני האינטרסים תטה את הכף לצד האינטרס של ביטחון המדינה? בנדון זה מסכים אני למבחן ,שהוצע על-ידי כבוד המשנה לנשיא ,הוא המבחן של "חשש כן ורציני" של שר הפנים ,כי היציאה עלולה לפגוע בביטחון המדינה .מבחן זה עונה להוראה ,כי "יהא קיים יסוד לחשש" ,שכן מתקיימות בו שתי דרישות מצטברות :בדיקת טיבו של החומר מן הבחינה הראייתית)אפילו אינו קביל כראיה( והסקת מסקנה ,שאינה נגועה בשיקולים זרים ,למטרה שלשמה הוענק שיקול הדעת. = = 720

המבחן האמור נתקיים ככל שהוא נוגע לחומר החסוי ,ומצרף אני ,על -כן ,את דעתי לדעתם של חבריי הנכבדים ,כי דין העתירה להידחות. המחלוקת בין חבריי נוגעת לסבירות החלטתו של המשיב ,אילו הייתה ההחלטה מעוגנת בחומר הגלוי בלבד .בכך אין אנו צריכים להכריע בענייננו ,כשכאמור לא חומר זה הוא שקבע את עמדתו של המשיב ואת גורלה של העתירה ,וגם כבוד המשנה לנשיא אף היא לא הביעה דעה נחרצת בנדון. לפיכך אסתפק באמרי ,כי לא במניעת פגישות עם ראשי ארגון אש"ף בחוץ -לארץ ,כשלעצמן ,אנו עוסקים ,כשם שלא די היה בפרסום הדברים במימונה של "קרן האדמה" )שהעותר אוסף כספים למענה( כדי להצדיק שלילת זכות היציאה לחוץ-לארץ, אף-על-פי שיש בדברים אלה כדי להתסיס חלק מתושבי המדינה נגד השלטונות .צירופן של העובדות הוא שמעמיד את השאלה ,אם -נוכח פעילות עוינת כזאת -יש חשש כן וסביר ,כי פגישותיו עם ראשי אש"ף בחו"לעלולות לפגוע בביטחון המדינה .על פני הדברים לא הייתי רואה הנמקה כזאת כבלתי סבירה מעיקרה .אלא שכאמור ,אין אנו נדרשים להעמידה תחת שבט ביקורתנו. הוחלט לדחות את העתירה. העותרים יישאו בהוצאות המשיב בסך 1,500ש"ח ,שיהיה צמוד למדד ויישא ריבית מירבית כחוק מהיום עד לתשלום.