בג"ץ 4536/20 אברהם באטוס נ. פרקליטות המדינה

השופטת ע' ברון :

הסעד המבוקש בעתירה שלפנינו הוא שנורה ל"בתי המשפט" לקבוע כי העותר ורעייתו הם בעלי הזכויות בדירת מגורים בבני ברק שבה הם מתגוררים כיום (להלן: הדירה ). ככל שניתן להבין מן העתירה, רעייתו של העותר נושלה מזכויותיה בדירה לנוכח צו ירושה שניתן זה מכבר בבית המשפט לענייני משפחה, ובני הזוג נדרשים לפנות את הדירה עוד היום. עוד עולה מן העתירה כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנדון הפכה חלוטה, וכי העותרים פנו בשורה של בקשות לקבלת סיוע

מן הפרקליטות, המשטרה ומבקר המדינה – שנדחו כולן. מכאן העתירה, ובצידה בקשה למתן צו ביניים האוסר על פינויים של העותר ורעייתו מן הדירה עד להכרעה בעתירה.

בלא להקל ראש בפינויים של העותר ורעייתו מהדירה שבה הם מתגוררים, דינה של העתירה להידחות על הסף. העותר לא הניח מסד עובדתי כלשהו לעתירתו, אף לא צירף את המסמכים שעומדים לטענתו ביסודה. העתירה אינה אלא אוסף של טענות כלליות שאינן מגלות עילה משפטית כלשהי, לא כל שכן עילה להתערבות בהחלטות בית המשפט לענייני משפחה; מה גם שהעותר לא הפנה להחלטה מסוימת שאותה הוא מבקש לתקוף, וממילא לא צירף אותה לעתירתו (ראו למשל: בג"ץ 4475/20 ווילמוט נ' המועצה המקומית מטה יהודה

(1.7.2020)). מכל מקום, כידוע בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של הערכאות המוסמכות, לרבות בענייני משפחה (ראו למשל: בג"ץ 1080/20 פלונית נ' בית משפט עליון (11.2.2020); בג"ץ 57/17

סייג נ' בית המשפט למשפחה בראשון לציון (3.1.2017)). ועוד יצוין, כי לא צורפו כמשיבים לעתירה מי שהם בעלי הזכויות בדירה מכוח צו הירושה – וגם מטעם זה דינה להידחות.

התוצאה היא שאנו דוחים את העתירה על הסף, וממילא נדחית הבקשה למתן צו ביניים. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.