בג"ץ 4642/12 מרואן דלאל נ. אברהם דיכטר

השופט צ' זילברטל:

עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא יפצו בפיצוי כספי את העותר בגין הפרת זכויותיו, ומדוע לא יפסיקו לאלתר להפר זכויותיו אלו.

1.

בכתב העתירה טוען העותר כי הוא הוטעה על ידי המשיבים 4-1 או מי מטעמם בנוגע לנחיצות הרפואית של הניתוח אותו עבר, וזאת בין היתר בדרך של "פברוק" תוצאות בדיקות דם. עוד טוען העותר, כי המשיבים 4-1 או הפועלים מטעמם הסיגו גבול בדירות בהן התגורר, עיינו ועדיין מעיינים ברשומותיו הפרטיות, בדברי הדואר ובדואר האלקטרוני שלו. נוכח המעשים הללו, טוען העותר אף כנגד מחדלם של המשיבים 8-5, אשר לא נקטו באמצעים משפטיים נגד המשיבים 4-1, וזאת חרף ידיעתם, לטענתו, אודות המעשים המפורטים.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, משום שהאירועים השונים המפורטים בעתירה נעדרי תשתית עובדתית מספקת ומוצקה. על הפונה לבית המשפט הגבוה לצדק "להציג מקרה קונקרטי על נסיבותיו ולבסס עתירתו על נתונים עובדתיים מוצקים" (בג"ץ 7667/11 פלד נ' נציב שב"ס (לא פורסם, 5.2.2012), ראו גם: בג"ץ 2689/12 לוין נ' המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (לא פורסם, 16.4.2012)). שנית, העותר מונה עוולות שונות שבוצעו לטענתו על ידי המשיבים, ביניהן הסגת גבול; הפרת חובה חקוקה; תקיפה; רשלנות ופגיעה בזכות לפרטיות ולקניין. במידה שהעותר רוצה לברר טענותיו אלו, או להפסיק את הפגיעות הנטענות בהקשר זה, הרי שעליו לפנות לערכאות המוסמכות בעניינים אלו. נכון הדבר אף ביחס לסעד הפיצוי המתבקש על ידו בגין הפגיעה הנטענת בזכויותיו החוקתיות.

3.

אשר על כן, העתירה נידחת אפוא על הסף.