בג"ץ 4760/05 גריפאת חדרה עבדאלל נ. שר הפנים-משרד הפנים

השופט י' עדיאל:

1.

העותרים מבקשים צו על תנאי שיורה למשיבים לאשר בקשתם לאיחוד משפחות, להעניק תושבות לעותר 2 (להלן - העותר), ולפרסם את הוראות הנוהל של משרד הפנים בעניין הענקת אזרחות ישראלית לבן זוגו של אזרח ישראלי. כן מבקשים העותרים צו ביניים שיורה למשיבים לתת לעותר אשרת כניסה לישראל עד להכרעה בעתירה.

2.

העותר, תושב השטחים, נישא בשנת 1997 לעותרת 1 (להלן - העותרת), אזרחית ישראל, ונולדה להם בת (העותרת 3). בשנת 2001 הגישו העותרים בקשה למשרד הפנים, למתן אישור שהייה בישראל לעותר ולאיחוד משפחות. במכתבו של משרד הפנים מיום 19.8.01, נמסר כי הבקשה לאיחוד משפחות נדונה, והוחלט לעכבה ב-6 חודשים לצורך בירור ובדיקה. העותר התבקש לפנות פעם נוספת למשרד הפנים בתום ששה חודשים מקבלת המכתב.

3.

על-פי המתואר בעתירה, ביום 5.2.05 שלחה העותרת מכתב אל המשיבה 2, בו שאלה מה עלה בגורל הבקשה לאיחוד משפחות שהוגשה. ביום 24.2.05 השיב משרד הפנים, כי בקשת העותרים נדחתה מסיבות ביטחוניות, כבר ביום 30.10.01. מכאן העתירה שלפנינו.

4.

לטענת העותרים, בקשתם נדחתה באופן סתמי, וההחלטה לעשות כן נגועה בחוסר מידתיות. לטענתם, לעותר אין עבר ביטחוני או פלילי, והוא אף קיבל היתרי כניסה לישראל לפני דחיית הבקשה לאיחוד משפחות ואף אחריה. לפיכך, טוענים העותרים, דחיית בקשתם מהווה פגיעה חמורה בהם ובמשפחתם. כן טוענים העותרים כי מדיניות המשיבים היא לדחות באופן גורף בקשותיהם של ערבים אזרחי מדינת ישראל לאיחוד משפחות עם בני זוגם, מהטעם שהם ערבים. עוד נטען בעתירה כי על המשיבים מוטלת חובה לפרסם את ההנחיות הפנימיות לעניין הטיפול בבקשות איחוד המשפחות, וזאת מכוח ההלכה הפסוקה, ומכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע). העותרים מוסיפים כי כיום העותר שוהה בשטחים, כדי להימנע משהייה בלתי חוקית בישראל.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. בקשת העותרים נדחתה, כאמור, ביום 30.10.01. העותרים ישבו באפס מעשה עד ליום 5.2.05, היינו, במשך למעלה משלוש שנים מקבלת ההחלטה בעניינם. יוזכר, כי העותרים התבקשו במפורש לפנות בעניין בקשתם בתום ששה חודשים ממועד קבלת מכתבו של המשיב מיום 19.8.01. כאמור, הם לא עשו כן. מטעם זה, טענת העותרים כי נודע להם על הודעת הסירוב לבקשתם רק בשנת 2005, איננו מרפא את השיהוי בפעולתם. נוכח חלוף הזמן, העותרים אינם יכולים עוד לתקוף את החלטת הסירוב (השווה: בג"ץ 4601/04 בדיר נ' שר הפנים (טרם פורסם); בג"ץ 10191/03 תמאדר נ' שר הפנים (טרם פורסם)). הזמן הרב שחלף אף מציב קושי בבירור התשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטת המשיבים (ראה: בג"ץ 2186/04 חציב נ' שר הפנים (טרם פורסם); בג"ץ 2283/04 זיוד נ' שר הפנים (טרם פורסם)).

יש לדחות אף את הטענות הנוגעות לאי-פרסום ההנחיות הפנימיות לעניין הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות. העותרים לא טוענים כי פנו אל הגורם המוסמך בבקשה לקבל את הנהלים. ממילא לא נטען כי פנייה בעניין זה סורבה, ועל כן אין מקום, בשלב זה, להושטת הסעד המבוקש. ככל שמבקשים העותרים את גילוי ההנחיות מכוח חוק חופש המידע, עליהם לפעול בעניין זה כהוראות החוק, ובמקרה הצורך - לעתור לבית המשפט המוסמך, הוא בית המשפט לעניינים מינהליים.

התוצאה היא שהעתירה נדחית על הסף.