בג"ץ 4601/04 בדיר פאטמה חליל נ. שר הפנים

העותרת 1, אזרחית ישראלית, נישאה לעותר 2, תושב הרשות הפלסטינית, ביום 3.7.99. לפי הנטען בעתירה, הגישו העותרים ביום 16.4.00 בקשה לאיחוד משפחות ובתאריך 23.4.01 ניתן לעותר 2 היתר שהיה בישראל למשך שנה. ואולם, ביום 24.4.03 נשלחה לעותרים הודעה בדבר דחית בקשתם לאיחוד משפחות והעותר 2 הצטווה לעזוב את ישראל. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה.

המדינה בתשובתה לעתירה טענה כי דין העתירה להידחות על הסף ולחלופין לגופה. לטענת המדינה, העתירה נגועה בשיהוי שכן היא הוגשה בחודש מאי 2004 - למעלה משנה לאחר שהודע לעותרים על דחיית בקשתם. המדינה ציינה כי בקשות לאיחוד משפחות נבחנות על בסיס נתונים עדכניים, ועל כן אין מקום לבחינה שיפוטית של החלטה שניתנה לפני למעלה משנה על בסיס הנתונים שהיו אז. המדינה טענה כי העתירה היא, למעשה, בקשה חדשה וכי לנוכח המצב החוקי הקיים מכוח החלטת הממשלה מיום 12.5.02 ומכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 אין לקבל בקשות חדשות לאיחוד משפחות.

לגוף העתירה טענה המדינה כי החלטת הסירוב של המשיב התבססה על מידע בדבר קשריו של העותר 2 עם פעילי טרור. בענין זה ציינה המדינה כי בנו של העותר 2 הורשע בבית דין צבאי ביום 13.6.04 בעבירות ביטחון, לרבות בניסיון לגרימת מוות בכוונה ובסיוע לעבריין, בגין חלקו בניסיון לפיגוע שלא צלח, ונגזרו עליו 14 שנות מאסר. המדינה טענה כי הערכת גורמי הביטחון בדבר הסיכון שעלול העותר 2 להוות לביטחון המדינה הצדיקה את דחיית בקשתו של העותר 2 למעמד קבע בישראל.

דין העתירה להידחות. למעלה משנה חלפה מאז סורבה בקשתם של העותרים ועד שהוגשה עתירתם ומשלא עתרו כנגד הסירוב בסמוך לקבלת ההודעה הרי שאין העותרים יכולים לתלות את עתירתם בסירוב זה. לפיכך נכונה טענת המדינה כי נוכח השיהוי שהעתירה לוקה בו, דין העתירה להידחות, ויש לבחון את העתירה כאילו מדובר בבקשה חדשה.

לעת הזאת, עקב הוראת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003, והצו המאריך אותה, אין בידי העותרים להגיש בקשה חדשה. זכויותיהם של העותרים לשוב ולפנות למשיב, אם ישונה המצב המשפטי, שמורות להם.

אשר על כן, העתירה נדחית.