החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 4767/01 משה לוי נ. נכסי דוידוב ובנימין בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

לשון הרע · פיצויים ללא הוכחת נזק והמרת חיוב באומדנהבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דן בבקשת רשות לערער על המרת חיוב בפיצויים ללא הוכחת נזק לסך של 50,000 ש"ח מכוח סעיף 7(א) לחוק איסור לשון הרע. נקבע כי הבקשה לרשות ערעור אינה מיועדת לתיקון טעויות עובדתיות או משפטיות, וכי המקרה אינו מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית. הבקשה נדחתה והמבקשים חויבו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.

העובדות

המבקשים חויבו בפיצויים ללא הוכחת נזק בבית משפט השלום על יסוד אומדנה בסך 30,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי המיר את החיוב לסך של 50,000 ש"ח על יסוד סעיף 7(א) לחוק איסור לשון הרע. המבקשים טענו כי החיוב חופף חיובים ספציפיים בנזק לא ממוני שלא נתבעו ולא הוכחו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתיר ערעור על המרת החיוב בפיצויים ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ש"ח שנפסק על יסוד אומדנה בסך 30,000 ש"ח?

הלכות

  1. 1

    הבקשה לרשות לערער לא נועדה לבירור טעויות עובדתיות או משפטיות של הערכאות הקודמות אלא לבירור שאלות בעלות חשיבות כללית, והמקרה אינו נמנה עליהן.

    ״הבקשה לרשות לערער בשלב זה לא נועדה לקורקטיבות עובדתיות או משפטיות של ממצאים בערכאות שקדמו לי״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות לערער
  • לשון הרע
  • אומדנה
  • נזק לא ממוני
  • שכר טרחת עו"ד

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

רע"א

4767/01

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

המבקשים

:

1.

משה לוי

2. שרה לוי

נגד

המשיב

ות

:

1. נכסי דוידוב ובנימין בע"מ

2. ב.א. כץ חברת פיתוח

ונכסים (1992) בע"מ

3. א.ד.ם. ב.י. ייזום

ניהול ושיווק בע"מ

בקשת

רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי

בחיפה מיום 16.5.01 בע"א 1870/00, 1910/00 שניתן על ידי

כבוד השופטים

ס'

ג'ובראן, מ' נאמן, ר' ג'רג'ורה

בשם

המבקשים: עו"ד אריה לוין

בשם

המשיבות: עו"ד אהוד שמיר

החלטה

השאלה היחידה הטעונה התייחסות בבקשת רשות לערער החלטת בית המשפט המחוזי להמיר את החיוב בפיצויים, ללא הוכחת נזק, בסך של 50,000.- ש"ח על יסוד סעיף 7(א) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה1965-, שלא היה בתוקף בעת הרלבנטית, ושנפסק בבית משפט השלום, בחיוב על יסוד אומדנה בסך 30,000.- ש"ח. לענין זה נטען שחיוב זה חופף שני חיובים ספציפיים בדבר נזק לא ממוני שנפסקו, שלא נתבעו ולא הוכחו כשם שלא היה מקום לחייב את המבקשים בתשלום הסכום הנ"ל של 30,000.- ש"ח, כשהוא לעצמו.

הגעתי לכלל מסקנה שאין טענותיהם של המבקשים בענין זה, כמו בנושאים אחרים המפורטים בבקשה, מצדיקות שתינתן להם רשות לערער; שהרי הבקשה לרשות לערער בשלב זה לא נועדה לקורקטיבות עובדתיות או משפטיות של ממצאים בערכאות שקדמו לי, שאולי נפלה בהם טעות (ואיני קובע כך) אלא לבירורן של שאלות בעלות חשיבות כללית. חרף טענות המבקשים אין המקרה הנוכחי נמנה עליהן.

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבות שכר טרחת עו"ד 10,000.- ש"ח.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשס"א

(10.9.2001).

המשנה

לנשיא

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • רעא 4767/01
  • עא 1870/00

הלכות

  1. 1הבקשה לרשות לערער לא נועדה לבירור טעויות עובדתיות או משפטיות של הערכאות הקודמות אלא לבירור שאלות בעלות חשיבות כללית, והמקרה אינו נמנה עליהן.